הגהות יעב"ץ על נדרים ח׳

1 גמ' אבל מתנו ולא תנו לא ואי ליכא. תי' לא נמחק. ונ"ב שמא הוא ר"ת לישנא אחרינא:

2 ר"ן ד"ה הנמעל״ד וכי עייל וכו' ומיהו הראב"ד ז״ל כתב דאשתו אינה חייבת לנהוג בו נדוי וכו' ואפשר לדחות ראי' זוי כו'. נ"ב אפשר לדחותה באופן אחר פשוט דלעולם שאף גם אשתו חייבת לנהוג בו נדוי היינו כשיודעת שהיא מנודה מיהו כי לא נודעה ודאי לא מחייביה גם אינו חייב להגיד לה. דומיא דההיא דקי״ל במי שמת לו מת שמחוייב להתאבל עליו אין חייבין להודיעו וכ"ז שלא הודיעו מותר בכל כדאיתא ביו"ד סי' ת"ב ה"נ דכוותה לא איהי ולא איהו מתסרן קמי ידיעה שנתנדה והיינו בעי דמנודה מהו בתש"ה כגון דלא ידעה אשתו אלא איהו לחודי'. ומ״ז אב"א חייש לחומרא אף בלא ידעה א"ד מפשט פשיטא ליה א"נ כה״ג דמשמית נפשיה חש לה טפי דקרוב הדבר להשמע ולהזדקק לאשתו. וטעמו דהראב״ד לא ידענא מאי האי דקאמר דאשתו אינה חייבת משום דכגופו חשיבא. ותמיה לי למאי מהניא להך סברא יהא איהו גופי' מי חייב דאל"כ מאי אהני נידוי ולא היה מקום לכל הבעיות דפו"מ מנודה מהו שחייב ומצינו בר"א ב"מ דף נט: כשהודיעוהו שחבריו בדלים ממנו מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע. ואדרבה אי כגופו דמיא. יש סברא יותר להתיר לו תש"ה ודוק:

3 גמ' בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו כצ"ל:

4 שם אמר ר' ח״א אריכא אמר ר' אחא כצ"ל:

5 רש"י ד"ה ויחיד מומחה כו' דלא בעי עשרה. נ"ב שמא צ"ל שלשה דלא בעי עשרה אלא בנדוי דחלום:

6 ר"ן ד"ה כשם שא"א וכו' שמעשה בא לפניו והצריכו היתר. נ״ב טעמו משום דאין רואה אלא הרהורי לבו כדאיתא בברכות פרק הרואה א"כ כבר גמר בלבו וכתיב כל נדיב לב:

7 ד"ה בעל מהו וכו' דלא חכמה למשמע לשון סוריסטין. נ״ב לא היתה מכרת בלשון סורסי שהוא תרגום שבו היו מדברים החכמים בא״י שיתירו לה:

8 תוס' ד"ה ויחיד מומחה וכו' אגב דאיירי בשמתא כצ"ל:

9 תוס' ד"ה ויחיד מומחה כו' אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד גבי נדר שצריך כצ"ל:

10 ד"ה ופליגא דרשב"ל וכו' פליג אדרשב"ל כצ"ל: