הגהות יעב"ץ על ביצה ו׳ ב

« הגהות יעב"ץ על ביצה ו׳ ×¢×´× הגהות יעב"ץ על ביצה ז׳ ×¢×´×‘ »

1 תוספות על חולין פתח ↗

כגון שקצץ לו דלעת - פירש בקונטרס מדנקט קצץ משמע דאיירי מן המחובר וקשה דא"כ מאי איריא מבשל אפילו כי לא נתבשל נמי אסור ואומר ר"ת דבתלושה איירי ושייך נמי בתלושה לשון קציצה כמו כאן קיצץ בן עזאי תורמוסי תרומה בפ' במה מדליקין שבת דף לד. ובריש פרק אחד דיני ממונות סנהדרין דף לג: אדמוקדך יקוד קוץ קרך וצלי דבתלושה איירי והא דלא נקט לשון חתיכה כדתנן שבת דף קנו: מחתכין את הדילועין לפי שדרך לקוצצן בחתיכות גדולות כשבאין לבשל שייך בו לשון קציצה ומבשל אסור משום דדלעת לא חזיא לכוס כדאמרינן במס' תמיד דף כז: כל מידי לא תפלט קמי רבך בר מקרא חייא דכפתילה של אבר דמיא וא"ת והא חזיא לבהמה ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם כדמסיק בפ"ק דביצה דף ו: גבי אפרוח שנולדה בי"ט וי"ל כיון דדלעת עומדת לאדם ואינה ראויה לאדם הוי מוקצה אע"ג דחזיא לבהמה:

2 ביצה פתח ↗

הַשְׁתָּא מוּכָן לְאָדָם לָא הָוֵי מוּכָן לִכְלָבִים, דִּתְנַן: מְחַתְּכִין אֶת הַדִּלּוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת — אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן; מוּכָן לִכְלָבִים הָוֵי מוּכָן לְאָדָם?!

1 גמ׳ מוכן לכלבים. יעויין תוס׳ חולין דף טו ע"ב ד"ה כגון:

2 שם דמאי דחזי ליה לאינש לא כו'. נ"ב ובפירקא דחסידי תענית כ: איתא דקסבר ר"ה מאכל אדם אסור להאכילו לכלבים:

« הגהות יעב"ץ על ביצה ו׳ ×¢×´× הגהות יעב"ץ על ביצה ז׳ ×¢×´×‘ »