מקור רי"ף גיטין כ״ח א
1 לעשות לה' הפרו תורתך כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה וכן הלכה:
2 דף ס: בור הקרוב לאמה. איתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתו ברישא ושמואל אמר עילאי שתו ברישא במיזל כ"ע לא פליגי כי פליגי במיסכר ואשקויי והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר מאן דאלים גבר:
3 מצודות חיה: באוזלי ואוהרי דף סא. כ"ע לא פליגי כי פליגי בלחי וקוקרי ר' יוסי סבר גזל גמור הוא ואע"ג דמדבריהם הוא מוציאין אותו בדיינין ורבנן סברי לא והלכתא כרבנן:
4 העני המנקף כו'. תנא אם נטל ונתן ביד הרי זה גזל גמור:
5 אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים כו': ת"ר מפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל.
6 ומבקרין חולי עובדי כוכבים עם חולי ישראל מפני דרכי שלום וקוברין מתי עובדי כוכבים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום:
7 מחזיקין ידי עובדי כוכבים כו'. דף סב. מחזיקין והאמר רב דימי בר ששנא משמיה דרב אין עודרין עם העובדי כוכבים בשביעית ואין כופלין שלום לעוברי כוכבים לא צריכא למימר להו אחזוקי בעלמא כי הא דרב יהורה אמר להו אחזוקי רב ששת א"ל אשרתא:
8 ואין כופלין שלום לעובדי כוכבים רב חסדא הוה מקדים יהיב להו שלמא ר"נ בר יצחק אמר להו שלמא למר תניא לא יכנס אדם בביתו של עובדי כוכבים ביום אידו ויתן לו שלום מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש:
9 הדרן עלך פרק הניזקין
10 דף סב: U האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה להחזיר לא יחזיר לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה להחזיר יחזיר רשבג"א אף האומרת טול לי גיטי אם רצה להחזיר לא יחזיר:
11 גמ' פשיטא איש הוי שליח להולכה שכן בעל מוליך גט לאשתו אשה הויא שליח לקבלה שכן אשה מקבלת גיטה מיד בעלה איש לקבלה ואשה להולכה מאי ופשטינן דאיש הוי נמי שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו קטנה ואשה נמי הויא שליח להולכה שכן אשה עצמה מביאה גיטה כדתנן לעיל דף כג. האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה למימר בפני נכתב ובפ"נ ואוקימנא
פירוש הגהות הב"ח על רי"ף גיטין כ״ח א
1 לידה הס"ד ואח"כ מה"ד אם וכצ"ל:
2 לידה הס"ד:
3 נ"ב ונראה שדעת הרי"ף מאחר דמסקי' דלא כרבה ורב יוסף ומותר למיקרי בשבתא באפטרתא משום עת לעשות הפרו תורתך א"כ בהא נמי דהשיב רבה לאביי דאין כותבין מגילה להתלמד לא ס"ל כוותי' אלא כותבין משום עת לעשות לה' וגו' דא"א לכל עני שבישראל לכתוב תורה שלמה לבנו כמ"ש הרא"ש גם הר"ן ז"ל רמז ע"ז בר"פ כל כתבי גם המרדכי כתב שה"ה לפ' הקרבנות ופרשיות של ק"ש שאנו כותבין משום שא"א לכל אדם לכתוב תורה שלמה ונמצא נתבטל מק"ש שהיא דאורייתא וכך נתפשט המנהג שלא כדעת הרמב"ם דמחמיר ועוד לדידן שאין אנו כותבין בגלילה אפי' ספר שלם הוי מגילה דכל דף ודף הוי מגילה כמ"ש ר"ת להדיא במרדכי ריש פ' הניזקין בהג"ה וכן במרדכי הלכות קטנות בשם מהר"ם וא"כ בטלת לגמרי כל לימוד אלא משום עת לעשות הפרו תורתיך ולכך נתפשט המנהג להתיר אפי' מה שאינו לצורך ומזה ודאי ראוי להחמיר עי' בספר המלחמות להרמב"ן ר"פ כל כתבי ובהר"ן שם:
4 נ"ב דהא בגמ':
5 נ"ב לה:
6 והרי אמר שלא יהא גט כצ"ל:
7 יציאה והויה כצ"ל: