הפלאה על כתובות ז׳ א:ה׳-ו׳

מהדורה: ספר הפלאה, למברג תר"כ

מקור כתובות ז׳ א:ה׳-ו׳
5 רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: בְּיוֹם טוֹב שְׁרֵי, בְּשַׁבָּת אֲסִיר. אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפִּי לְרַב פָּפָּא: מַאי דַּעְתָּיךְ — מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה חַבּוּרָה לְצוֹרֶךְ, הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ? אֶלָּא מֵעַתָּה, מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מוּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, דְּמִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הַבְעָרָה לְצוֹרֶךְ, הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ!
6 אֲמַר לֵיהּ, עָלֶיךָ אָמַר קְרָא: ״אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכׇל נֶפֶשׁ״ — דָּבָר הַשָּׁוֶה לְכׇל נֶפֶשׁ.
פירוש הפלאה על כתובות ז׳ א:ה׳-ו׳
5 תוס' ד"ה מתוך שהותרה לצורך וכו' ומוצא חמץ בביתו וכו'. והכסף משנה פרק ג' מהלכות חמץ הקשה על התוספות דהכא ליכא צורך היום אע"ג דאיכא מצוה הא שריפת קדשים נמי מצות עשה הוא ואינו דוחה יו"ט. ועוד דלא אמרינן מתוך אלא בדבר שיש בו הנאה השוה לכל גוף ובזה אינו הנאה לגוף והביאו המגן אברהם בסימן תמ"ו. וכל דבריו אינם מובנים מה שהקשה משריפת קדשים. יותר הוי ליה להקשות מדברי התוספות עצמן שכתבו בשחיטת עולת נדבה שרי משום דהוי צורך היום שלא יהיה שולחנך מלא וכו' ולא כתבו משום דהוי מצוה אלא דס"ל להתוס' דלא הוי צורך היום קצת אלא כשזמן קבוע באותו יום כגון מילה בזמנו. משא"כ שריפת קדשים ונדרים ונדבות אע"ג דהכי נמי יכול לשרפו בחול המועד מ"מ מיקרי זמנו קבוע כדאיתא בביצה דף כ' ע"ב גבי עולת ראיה דס"ל לב"ה כיון שעבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו מיקרי זמנו קבוע. וה"נ כיון דאם עבר פסח שוב ליכא מצוה דתשביתו הוי זמנו קבוע. וכ"ש לדעת רש"י ז"ל בביצה דף כ"ז ע"ב דשריפת תרומה וקדשים הביעור עצמו הוא מלאכה אפילו להאכילו לכלבים א"כ אין בשריפת קדשים מתוך כלל דמלאכות הביעור לא הותרה. ובחדושינו שם כתבנו דזהו גופיה טעמו דרש"י לשיטתו בביצה דף י"ב דמדאורייתא אמרינן מתוך אפילו בדבר שאין בו צורך היום כלל א"כ ע"כ צ"ל דהא דאסרה התורה שריפת קדשים היינו משום מלאכות ביעור דלא הותרה כלל ומזה גופיה ילפינן דאפילו בשריפת תרומה דמותרת בהנאה אסור ביו"ט דאל"ה למה לא נימא במלאכת ביעור גופיה מתוך שהותרה מלאכות הביעור בתרומה הותרה בקדשים. ובזה מתורצים קושיות התוספות עליו שם ע"ש. אבל בחמץ דאין שייך לומר דהביעור עצמו הוא מלאכה כדאיתא בפסחים דף ד' דדוקא משום שריפה הוי מלאכה שפיר כתבו התוספות דנימא ביה מתוך כסוגיא דפסחים. גם מ"ש דבעינן הנאה לגוף אינו מובן דמה הנאה יש בקטן ולולב דשרי ב"ה משום מתוך. ודוק:
6 שם בא"ד מ"מ צורך היום הוא משום דאכיל ליה וכו'. וממילא בשעת בישול הוי צורך קצת הואיל ורוצה לאכול וכן כתבו התוספות בביצה דף י"ב וכן צ"ל במ"ש בתחילת דבריהם בשחיטת עולת נדבה דשרי היינו משום שלא יהא שולחנך מלא. א"כ הא דקאמר בביצה דף י"ב דאמר השוחט עולת נדבה לב"ה אינו לוקה משום מתוך והיינו למ"ד נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט מלכם ולא לגבוה אפ"ה אינו אלא עשה ולא אמרינן דכיון דעכ"פ אסור להקטיר את האימורין כדאיתא שם דף כ' ע"ב א"כ אין בו צורך קצת דלא שייך שולחן רבך אלא בהקטרת האימורים ע"ג המזבח וילקה על השחיטה אלא כיון דדעתו להקטיר הוי ליה צורך קצת. ודוק: