7לא על הכבוד הנראה הוא. שלא היה הכבוד נראה בבוקר של מחרת רק באותו יום שנאמר פסוק י "ויהי כדבר אהרן אל כל עדת וגומר והנה כבוד ה' נראה בענן":8את תלונותיכם על ה' אשר על ה'. כלומר שלא היתה התלונה רק על משה ואהרן, דכתיב ר' פסוק ב "וילונו על משה ואהרן וגו'", ואם כן למה אמר "תלונותיכם על ה'", אלא כך אמר – כי אותה תלונה שהתלוננתם עלי – על ה' הוא, ולא עלינו כלל, כדמסיק "ונחנו מה":9ונקרא תלונו כו'. פירוש שהייתי אומר כי הדגש לחסרון תי"ו 'תתלוננו', שהדגש מורה על חסרון תי"ו, "אל תטמאו בכל אלה" ויקרא יח, כד כמו 'אל תתטמאו בכל אלה', לכך אילו נקוד "תלונו" היה גם כן פירושו פעל עומד שהוא כמו 'תתלננו' שהוא פעל עומד, לכך כתיב "תלינו" ודגש בלמ"ד לומר שהוא יוצא:10עכשיו הוא משמע תלינו את אחרים. פירוש כי "תלינו" פעל עומד, כי "וילן העם על משה" להלן יז, ג הוא פעל עומד, "וילינו עליו את כל העדה" במדבר יד, לו הוא פעל יוצא, וכדי שלא תפרש כאן "כי תלינו" כמו "וילן העם על משה" פעל עומד – בא בדגש, כדי להורות שהוא יוצא. כי הדגש משמש כן בכל מקום להוציא הפעלים, כמו "שכן" להלן מ, לה פעל עומד, "שיכן" תהלים עח, ס פעל יוצא. "טמא" ויקרא יא, ד פועל עומד, "טימא את דינה אחותם" בראשית לד, יג פעל יוצא. הרי כי בנין הדגש הוא יוצא לזולתו, וזהו מפני הדגש שבבנין, ולפיכך מורה הדגש להוציא הפעל:
