1לכן כאשר כיוון כל חכם אלוהי רבני =יהודי לא קראי; או: אלוהי, כמילה נרדפת לקודמת שהשיג את האמת, ללמד משהו מן הסוג הזה, לא דיבר בו אלא במשלים ובחידות. דרכי החכמים במשלים: א הם הרבו במשלים וגיוונו אותם במיניהם ואף בסוגיהם, ב וניסחו את רובם כך שהעניין שביקשו להסבירו נמצא בתחילת המשל או באמצעו או בסופו, אם לא הצליחו למצוא משל המתאים לנמשל מראשו עד סופו. ג נוסף על כך, העניין שרצו ללמדו למי שילמדהו פוזר בין משלים רבים ורחוקים זה מזה, אף על פי שהוא עניין אחד. ד עמום יותר הוא משל אחד המשמש בעצמו משל לעניינים שונים – ראשיתו מתאימה לנמשל אחד, וסופו לנמשל אחר. ה יש שכל המשל משמש לשני עניינים הקרובים במין התחום המדעי הנדון. 10 עד כדי כך הגיעו הדברים, שכאשר מישהו רוצה ללמד בלי משל ובלא חידות, יש בדבריו עמימות וקיצור דברים במקום ההמשלות והחידות, כאילו המלומדים והחכמים נמשכים אחר המגמה הזאת ברצון אלוהי, כמו שמושכים אותם מצביהם הטבעיים.
