מורה נבוכים, חלק ג' כ״ח

1 האמונות להשגת מטרות התורה ההשקפות שהתורה מלמדת המביאות לשלמות הנפש ולשלמות הגוף 1 ממה שעליך לשים לב אליו, הוא לשלמות הנפש שתדע שהתורה הודיעה את תכליתן של הדעות הנכונות שהשלמות האחרונה מושגת על ידיהן וקראה להאמין בהן רק באופן כללי; והן קיום האלוה יתעלה, ייחודו, ידיעתו, יכולתו, רצונו וקדמותו. כל אלה תכליות אחרונות שאינן מתבררות בפירוט ובהגדרה אלא לאחר הכרת דעות רבות. לשלמות הגוף כמו כן התורה קראה גם להאמין במה שההַאֲמנה בו הכרחית לתיקון המצבים המדיניים, כמו שאנחנו מאמינים שהוא יתעלה כועס מאוד על מי שאינו מציית לו, ולכן יש לירוא ולפחד ולהישמר מאי־ציות. קריאת התורה ללימוד כל המדעים כלולה במצוות אהבת ה' 2 אשר לשאר הדעות הנכונות לגבי כלל ההוויה הזאת, כלומר כל המדעים העיוניים למיניהם הרבים, שבאמצעותם מתאמתות הדעות שהן התכלית האחרונה – אף על פי שהתורה לא קראה אליהן במפורש כמו שקראה לאמורות לעיל, היא קראה אליהן באופן כללי, והוא שנאמר: "לְאַהֲבָה אֶת ה'" דברים יא,יג. ידועה לך ההדגשה שנאמרה בנוגע לאהבה, "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" שם ו,ה, וכבר ביארנו במשנה תורה יסודי התורה ב,ב; תשובה י,ו ועוד שהאהבה הזאת אינה מתקיימת אלא בהשגת המציאות כולה כפי שהיא, והתבוננות בחכמתו בה. וכן הזכרנו שם את הערת החכמים ז"ל על עניין זה.

2 מיון טעמי המצוות לשלוש מטרות משנֶה 3 העולה מכל מה שהקדמנו עתה בנושא זה הוא שכל מצוה, בין אם היא מצוות עשה או לא תעשה, שמטרתה היא א סילוק עושק הדדי, ב או עידוד למידה טובה המביאה לשיפור החיים בחברה, ג או מתן דעה נכונה שיש להאמין בה, אם מצד הדבר עצמו, או בהיותה הכרחית לסילוק עושק הדדי או הקניית מידה טובה – הרי מצוה זו היא בעלת טעם ברור ותועלת גלויה, ואין שאלה על תכלית המצוות הללו, כי מעולם לא נבוך אדם ולא שאל: "מדוע נצטווינו בהאמנה שה' אחד?" או "מדוע נאסר עלינו לרצוח ולגנוב?" או "מדוע נאסר עלינו לנקום ולהתנקם?" או "מדוע נצטווינו לאהוב זה את זה?". 4 אלא מה שנבוכו לגביו בני האדם ונחלקו בו הדעות, עד שהיו שאמרו שאין בהן שום תועלת אלא ציווי גרידא, ואחרים אמרו שיש להן תועלת אלא שהיא נעלמה מאיתנו – הן המצוות שאין נראית מהן לכאורה תועלת באחד משלושת הדברים שציינו. כוונתי ג שאינן מקנות דעה כלשהי, ב ואינן מלמדות מידה טובה, א ואינן מסירות עושק. אלא הדבר נראה לכאורה כאילו אין למצוות הללו קשר לא לתיקון הנפש במתן הַאֲמָנוֹת, ולא לתיקון הגוף במתן חוקים מועילים בהנהגת המדינה או הנהגת משק הבית, כגון איסור השעטנז והכלאים ובשר בחלב, והציווי על כסוי הדם ועגלה ערופה ופטר חמור וכיוצא בהם.

3 עוד תשמע את ביאורי לכולם בפרקים לה-מט, ומתן טעמיהם הנכונים והמוכחים, מלבד פרטים ומצוות בודדות כמו שציינתי לך ג,כו10-6, ואבאר שכל אלו וכיוצא בהם קשורים בהכרח לאחד משלושת הדברים: ג תיקון הַאֲמָנוֹת; או תיקון מצבי המדינה, המושג בשתיים: א בסילוק העושק ההדדי, ב ובהקניית מידות נעלות.

4 סיכום 5 הבן את מה שאמרנו על ההאמנות: א יש שהמצוה מקנה האמנה נכונה וזו המטרה ותו לא, כמו ההאמנה בייחוד ובקדמות האלוה ושאין הוא גוף; ב ויש שאותה האמנה הכרחית לסילוק עושק הדדי או הקניית מידה טובה, כמו ההאמנה שהוא יתעלה כועס מאוד על מי שעושק, כמו שנאמר: "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים" שמות כב,כג, וכמו ההאמנה שהוא יתעלה עונה מיד לזעקת העשוק או המרומה: "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי – וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" שם,כו.