1המונחים שביתת ה' ומנוחת ה' משמעות שביתה כהפסקת היצירה 1 כיוון שהושאלה האמירה לחפץ ה' בכל מה שנברא בששת ימי בראשית ונאמר "וַיֹּאמֶר", "וַיֹּאמֶר", הושאלה לה' השביתה ביום השבת, כאשר לא היתה יצירה, ונאמר: "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" בראשית ב,ב. כי הפסקת הדיבור נקראת גם כן "שביתה", כמו שנאמר: "וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת אֶת אִיּוֹב" איוב לב,א.2משמעות מנוחה כהפסקה 2 וכן נאמר על הפסקת הדיבור לשון ניחה, והוא האמור: "וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד, וַיָּנוּחוּ" שמואל־א כה,ט; ושם: כְּכָל – פירושו לדעתי: ופסקו מלדבר כדי לשמוע את התשובה. כי לא נזכר לגביהם לפני כן טורח כלל, כך שגם לו טרחו, האמירה "וינוחו" חריגה מאוד בסיפור. הוא רק תיאר שהם ערכו את כלל הדברים הללו, שהיה בהם מן התחכום והעדינות, ושתקו, כלומר לא הוסיפו על הדברים הללו דבר נוסף ולא מעשה שחייב תגובה כמו זו שהשיב להם. כי מטרת הסיפור הזה הוא לתאר את קמצנותו של נבל, שהיתה שיא הקמצנות.3ולפי המשמעות הזו נאמר גם "וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" שמות כ,י.4אך החכמים ומפרשים אחרים הבינו זאת במובן של מנוחה, והבינוהו כפועל יוצא. אמרו החכמים ז"ל: "וינח לעולמו ביום השביעי" בראשית רבה פרשה י, כלומר הפסקת הבריאה בו.5משמעות מנוחה כייצוב והתמדה 3 וייתכן שהוא מנחי הפ"א או נחי הלמ"ד =שורש ינ"ח או נח"ה ומשמעותו היא: ויִיצֵּב, או התמיד, את המציאות כפי שהיא כעת, ביום השביעי. כלומר שבכל יום מן השישה התחדשו חידושים החורגים מן הטבע היציב המצוי כעת במציאות בכללה, וביום השביעי התמיד הדבר והתייצב כפי שהוא כעת. העובדה שנטייתו של הפועל "וינח" איננה כנטיית נחי הפ"א או הלמ"ד אינה חסרון בטענתנו, כי יש לעתים נטיות יוצאות מן הכלל המופיעות שלא כפי כללי הדקדוק, בפרט בגזָרות האלה, ואת סילוקה של משמעות מטעה מעין זו אין לבטל בשל חוקי הנטייה של השפה. זאת בנוסף לכך שאיננו בקיאים היום בידיעת לשוננו, ושחוקיה של כל לשון הם על דרך הרוב. וכבר מצאנו גם בשורש הזה של נחי העי"ן =שורש נו"ח משמעות של שימה וייצוב, והם האמור: "וְהוּכַן וְהֻנִּיחָה שָּׁם" זכריה ה,יא, וכן: "וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם" שמואל־ב כא,י. ובמשמעות הזו גם כן לדעתי: "אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה" חבקוק ג,טז.6משמעות המונח וינפש 4 אשר למה שנאמר "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" שמות לא,יז, הרי זה בניין חוזר של "נפש". וכבר ביארנו א,מא שהמונח "נפש" רב־משמעי ושיש לו משמעות של מטרה ורצון, ואם כן משמעותו: השלמת רצונו וביצוע כל חפצו.
