גיטין פ״ו ב:כ״ד-כ״ה

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

24 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ושואלים: לימא האם נאמר שר' יוחנן לית ליה אין לו, אינו מקבל כלל את שיטתו של ר' אלעזר? ומשיבים: הכי קאמר כך אמר: לדעת רבנן חכמים החולקים על ר' אלעזר, אפילו ריח הגט אין בו.

24 ר"ן על גיטין פתח ↗

והיינו דקתני שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם וכו'. ואי ס"ד לא סגיא ליה בעדי החתימה אלא עד דאיכא עדי מסירה מאי תיקון העולם איכא. הוי יודע שרבינו אפרים תלמידו ז"ל חולק עליו ואומר דמדאמרי' בכל דוכתא דר"א סבר עדי מסירה כרתי ולא אמרינן בשום דוכתא אף עדי מסירה משמע דדוקא עדי מסירה קאמר והא דתנן שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם היינו טעמא משום דכל היכא דאיכא עדי חתימה מסתמא אמרינן דבעדי מסירה אתא לידה אבל כשאין שם עדי חתימה חיישינן דילמא איהי זייפתיה וכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל. ולא נהירא שעל מי נסמוך בחזקה זו אם על העדים החתומין בו והלא הם כותבין גט לאיש ואע"פ שאין אשתו עמו ואפילו במדינת הים כותבין ונותנין לו ועל הבעל גם כן אין לסמוך דאטו כל המגרש בבי דינא מגרש וכי כל עמי הארץ יודעין שהלכה כרבי אלעזר בגיטין ומוסר בעדי מסירה שלא כדרך שטרות שהם נמסרות בינן לבין עצמן. ועוד אי איתא דכל שיש עדי חתימה אנו סומכין שבעדי מסירה נמסר מאי האי דמפרקינן בריש מכילתין כי בעי מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה וחתימה לשמה ומסקינן דף ד. לעולם רבי אלעזר היא וכי לא בעי ר"א חתימה לשמה היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים בעי דאמר רבי אבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול שכיון שאין הכשרו אלא מחמת עדי מסירה מאי מזוייף מתוכו איכא בשלמא אי סגי ליה לרבי אלעזר בעדי חתימה שפיר שכיון שהם הכורתים בעינן שיחתמו לשמה אבל אם אין הכשרו אלא משום חזקה שבעדי מסירה נמסר כי לא חתמו לשמה מאי מזוייף מתוכו איכא ומתני' גופיה נמי מוכחא דרבי אלעזר סגי ליה בעדי חתימה דהא לא פליג בג' גיטין פסולין שאם נשאת הולד כשר אלא דמיקל טפי ואמר שאם נתנו לה בפני עדים כשר והא ת"ק בלא עדי מסירה איירי וקא פליג עלה רבי אלעזר לקולא מדקתני אע"פ שאין עליו ולא קתני רבי אלעזר אומר אם נתנו לה בפני עדים כשר ואם לאו פסול והולד ממזר אלמא משמע דרבי אלעזר נמי בעדי חתימה סגי ליה ועוד דאם איתא דרבי אלעזר לא מכשר אלא בעדי מסירה היכי פסקינן כוותיה בגיטין אבל לא בשטרות דכיון דעדי חתימה פסולין בגיטין היאך נכשירם בשטרות בשלמא אי אמרינן דלר' אלעזר נמי מהני עדי חתימה משום הכי אמרינן דבשטרות דקיימא לראיה אין קונין עדי מסירה אלא עדי חתימה אבל אי עדי חתימה פסולין בגיטין למה יהו כשרין בשטרות ועוד ראיה מדתניא לקמן בסמוך דף פו: היה כתוב טופס לכל אחד ואחד והעדים למטה את שהעדים נקרין עמו כשר. כלומר ואידך פסול ותנן נמי דף פז: כתבו עדים בראש הדף או מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול ותנן נמי שם הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין ומשמע ודאי דכל הני לרבי אלעזר אם נתנן בעדי מסירה כשרין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות גירושין שכיון שפסולן ניכר ליכא למיחש למזוייף מתוכו כדמודה רבי אלעזר בכתב ידו ואין עליו עדים או שאין בו אלא עד אחד שאם נתנו בפני עדים כשרים דהא ליכא למיחש למזוייף מתוכו ואם איתא דלרבי אלעזר לא סגי ליה בעדי חתימה קמו להו כל הני סתמי דלא כר"א דאי בעדי מסירה לדידיה כולו כשרין ואי בלא עדי מסירה מאי איריא כתבו עדים בראש הדף והקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה אפילו חתמו כדרכם לרבי אלעזר פסול ואי כל הני סתמי דלא כרבי אלעזר הוה ליה מחלוקת ואח"כ סתם ואין הלכה כסתם ב"ק קב. וכי איכפול כל הני אמוראי בגמ' למדחיה לסתם מתני' ולא עוד אלא דמתמהינן בגמ' דף פו: עליה דרבי יוחנן דקאמר אפילו ריח הגט אין בו לימא ר' יוחנן לית ליה דר' אלעזר ומפרקינן ה"ק לרבנן אפילו ריח הגט אין בו ואי סתם מתני' דלא כרבי אלעזר מאי מתמהינן דאי רבי יוחנן לית ליה דרבי אלעזר דהא איהו הוא דאמר לעיל דף פא: הלכה כסתם מתני' אלא ודאי מכל הני משמע דלרבי אלעזר נמי סגי בעדי חתימה אלא שהר"ז הלוי ז"ל הקשה מסוגיא דפרק מי שהיה נשוי דף צד. בשני שטרות היוצאין ביום אחד דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני ואמרינן התם דרב דאמר כר"מ ושמואל דאמר כר"א. כלומר דלר"מ דאמר עדי חתימה כרתי שניהם בבת אחת נכתבו דהא לא כתבינן שעות ולר"א דאמר עדי מסירה כרתי נמסר לאחד קודם לחבירו ואי דמר לא דמר ומש"ה עבדינן שודא ואם איתא דלר"א נמי עדי חתימה כרתי הוה לן למימר לדידיה נמי יחלוקו כדאמרינן לר"מ והרמב"ן ז"ל תירץ דאע"ג דר"א מודה דעדי חתימה כרתי מ"מ כיון שאין כותבין שעות אין קונין אלא מסוף היום וזה שמסר לו בתחלה קנה משעת מסירה דמסירה קונה לשעות ומש"ה איכא למימר שודא וכי תימא כיון דלא צריך לעדי מסירה במקום שיש עדי חתימה דלמא בלא עדי מסירה מסר י"ל לענין דיני ממונות מסירת בעל דין כמאה עדים דמי ועוד דהיינו שודא דאמרי' הכי הוה לפי שרצה לזכות את הראשון ואת השני הטעה אלו דבריו ז"ל. ואינן נראין לי דודאי ר"א מסירה בעדים מיהא בעי ומסירה בינו לבינו בלא עדים לא מהניא שאם היה קונה בממון למה לא תכרות בגיטין וכי תימא אין הכי נמי אלא דאיכא למיחש דילמא איהי זייפתיה א"כ היכי קאמרינן בריש מכילתין דף ד. דנהי דלא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה מודה במזוייף מתוכו שהוא פסול. כלומר משום דאיכא למיחש דילמא יהיב לה ניהלה בלא עדי מסירה וכי יהיב לה הכי מאי הוי דילמא שמסירתו כורתת דכל שנתקיים בחותמיו ליכא למיחש דאיהי זייפתיה ואנן סהדי דאיהו יהביה ניהלה כיון שהגט יוצא מתחת ידה כשם שאנו מכשירים אותו בלא עדי מסירה כשנחתם לשמה ויוצא מתחת ידה אלא ודאי מסירה לרבי אלעזר בלא עדים לא מהניא מידי. ומה שכתב ועוד דהיינו שודא דאמרינן הכי הוה לפי שרצה לזכות את הראשון ואת השני הטעה. אינו מחוור כלל שכיון שאנו יודעין בודאי שמחמת עדי חתימה שניהם זכו בשוה היאך נניח את הודאי ונתפוס את הספק לומר שמא אחר כך מסר בעדים כדי לומר שודא והא אפילו אינו ודאי הכי הוה איכא ליה למימר דחלוקה עדיפא דהא איפליגו בהא מילתא תנאי בסוף פ"ק דגיטין דף יד: אי חלוקה עדיפא או שודא עדיפא וג"כ באותה שמועה שבפרק מי שהיה נשוי וכ"ש דכיון דקים לן דבחתימה זכות שניהם שוה לית לן למימר מנפשין דילמא בעדים מסר כדי לומר שודא שאין ספק מוציא מידי ודאי אבל מה שנראה לי בזה דרבי אלעזר ס"ל דעדי מסירה בלחוד כרתי ועדי חתימה לא כרתי והיינו דאמרינן בכל דוכתא דר"א ס"ל דעדי מסירה כרתי ולא אמרינן אף עדי מסירה ומיהו מאי דמודה ר"א דעדי חתימה מהני היינו משום דס"ל שהמסירה כורתת כל שיש בשעתה עדים בדבר בין שהם מעידים על המסירה עצמה או על גוף הדבר. ומעתה מה שמודה ר"א דגט החתום בעדים כורת אע"פ שלא נתן בעדי מסירה כמו שמוכיחות כל אותן ראיות שכתבתי למעלה לאו משום דס"ל דעדי חתימה כרתי אלא שהמסירה כורתת מכיון שיש עדים על עיקר הדבר דהוו להו עדי חתימה כעדי מסירה שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרה לה ונמצאו כאילו הן עצמן מעידים על המסירה וכי פסקינן הלכה כרבי אלעזר בגיטין ומשמע אבל לא בשטרות לא באנו לומר דעדי חתימה קונים בשטרות דלא היא דבין בשטרות בין בגיטין אין כורתין בלא מסירה דהא כי נמי קאמרינן דהא דאמר ר"א דאף בשטרות לא בעינן שיהו חותמיו על השטר ליתא משום דבשטרות בעינן שטר קנייה חתום בעדים כדי שיהא ראוי לעמוד ימים רבים וכי הוי כה"ג המסירה היא כורתת משום שעדים החתומים על השטר הוו כעדי מסירה ומעתה כל הסוגיות מתחוורות ואפילו למי שפסק שאין הלכה כרבי אלעזר בשטרות וההיא דפרק מי שהיה נשוי דף צד: לא קשיא מידי ושפיר עבדינן שודא לר"א אע"פ שהוא מודה בעדי חתימה כיון שאינן כורתין מצד חתימתן שלא כתבו בה שעות אלא מסירה היא שקונה ואפילו מסר בלא עדים אותו שמסר לו בתחלה קנה משום דעדים החתומין על השטר מהנו כעדי מסירה ומסירה זו קונה היא לשעות כשם שהיא קונה לשעות בעדים על פה שהעדים החתומין על השטר לא מטעם חתימתן הם מקנין אבל ר"מ ס"ל דמטעם חתימתן הם מקנין שהרי אילו ראו המסירה ולא חתמו על השטר אינן מקנין וכיון שבחתימתן מקנין בשאין בה שעות על כרחנו יד שניהם שוה בו אפילו אליבא דהלכתא דבעי דלמטי שטרא לידיה וכמה שכתבתי למעלה ומן הטעם הזה שכתבתי אתי שפיר מאי דקי"ל שם בב' שטרות היוצאין ביום א' דעבדינן בהא שודא אפילו נפסוק דלא כרבי אלעזר בשטרות משום דכי אמרינן אבל לא בשטרות היינו דבעינן קנייה ראויה לעמוד ימים רבים ומש"ה בעינן שיחתמו על השטר וכשהם חותמין מטעם עדי מסירה הם מקנין ולא מטעם עדי חתימה כי היכי דס"ל לרבי אלעזר גופיה. וכי אמרינן אבל לא בשטרות דבעינן קנייה הראוייה לעמוד ימים רבים ומש"ה בעינן שיחתמו עליו לא באנו לומר דבשטרות לא מהני אלא משום עדי חתימה דאמאי נימא הכי כלום חלקנו בין שטרות לגיטין אלא משום דבעינן בשטרות ראוי לעמוד ימים רבים וכיון שהם חתומים בשטר הרי ראוי לעמוד ימים רבים ובכך מתיישבות השמועות כולן ואין דבר שמתקשה עליה לפי דרך זה אלא מאי דאמרינן בההיא שמעתא בפרק מי שהיה נשוי שם דכ"ע כר' אלעזר והכא בהא קא מיפלגי רב סבר חלוקה עדיפא ושמואל סבר שודא עדיפא ומי מצית מוקמת לה לרב כר' אלעזר והא אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"א בגיטין כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי אף בשטרות מכלל דרב סבר בשטרות לא אלא מחוורתא רב כרבי מאיר ושמואל כרבי אלעזר ואילו למה שכתבתי למה לן לאסוקי דרב כר' מאיר נימא דרב לטעמיה אזיל דאמר דהלכה כרבי אלעזר בגיטין אבל לא בשטרות ומיהו בשטרות מתורת עדי מסירה הוא דמהני אלא חלוקה עדיפא ואעפ"כ יש לי לומר דלא בעינן למימר הכי דמדקא מהדר שמואל ואמר אף בשטרות מכלל דרב סבר דבשטרות כלל כלל לא דאם איתא דרב גופיה סבר דאף בשטרות מקנין עדי חתימה מטעם עדי מסירה לא ה"ל לשמואל לאהדורי אף בשטרות דהא רב גופיה מודה דכשחתמו עדים בשטרות משום עדי מסירה הם מקנין ואע"ג דלא נפקא מינה מידי אי ס"ל דחלוקה עדיפא מכל מקום אי בשיטתיה דר' אלעזר אזיל דאמר עדי מסירה כרתי הו"ל לשמואל למימר הלכה כרבי אלעזר בין בגיטין בין בשטרות מדלא אמר הכי מכלל דרב סבר דבשטרות עדי חתימה כרתי בהו ולא עדי מסירה. ומיהו אע"ג דרב ס"ל הכי אנן בפסקנו לאו אדרב סמכינן דהא קי"ל לגביה כשמואל בדיני אלא אכולהו אמוראי דאכפול ואמרו דהלכה כרבי אלעזר בגיטין וכיון דלא מפרשינן אבל לא בשטרות איכא למימר דבשטרות בעי שיחתמו על השטר מטעם עדי מסירה הם כורתים על הדרך שכתבתי ואף דברי הרי"ף ז"ל מטין כך שכתב והלכתא כר' אלעזר בגיטין ומחק אבל לא בשטרות כמו שמעיד הרמב"ן ז"ל וכן לא הזכיר כלל שיהו עדי חתימה כורתין אלא דבעדי חתימה סגי וכתב ג"כ דלכתחלה בעינן עדי מסירה שהם העיקר ועולה יפה ע"פ מה שכתבתי לפי שאין עדי חתימה מועילין אלא משום דהוה כאילו נמסר בפניהם:

25 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

שלח ליה לו ר' אבא בר זבדא למרי בר מר בקשה זו: בעי מיניה שאל אותו מרב הונא: האם הלכה כשיטת ר' אלעזר בגיטין, או אין הלכה כמותו?

1 לֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר?! הָכִי קָאָמַר: לְרַבָּנַן – אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ.

2 שְׁלַח לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא לְמָרִי בַּר מָר, בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין, אוֹ אֵין הֲלָכָה?

24 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין פתח ↗

ומנין שיתננו לה כו'. הנה עיין בירושלמי קדושין פ"ג ה"י גבי הך עובדא דר"ש בר בא דאייתי גיטא בעד אחד ואמר דאין עד אחד בא"א כלום משמע כמש"כ רבינו. ועיין מש"כ התוס' בשם ר"ת אך ר"ת שם ר"ל לענין שתתגרש ורבינו ר"ל לענין להתירה ועיין בהך דיבמות ד' ק"ה ע"ב בינו לבינה מי ידעי ועיין בתוספתא כאן דאמר נתן לה גט בלא סהדי לא פסלה לכהונה, וע"ש בפ"ו דרק ב"ש ס"ל דפסלה כמו דאמרינן בגמ' ד' פ"א ע"א. ועיין מש"כ הרשב"ם ז"ל ב"ב ד' ק"ע ע"א. ובאמת עיקר מה דקיי"ל עדי מסירה כרתי הוא ר"ל להגירושין לא להגט וכן משמע מהרשב"ם שם, רק דגט שלא נוכל להתיר ע"י זה שוב לא מקרי כריתות לא הויא גט ועיין בתוס' יבמות ד' ק"ב ע"ב גבי עד שיכוין וב"ב ד' קמ"ב ע"ב דבעיא שיהא בר הכירא ע"ש גבי בכור. ועיין בירושלמי ריש פ' בתרא דיבמות גבי יבום כה"ג כי ישבו בודאי ולא בספק ר"ל דצריך שיהא ידוע שזה אח לזה, ובפרט לשיטת הסוברים דצריך שתהא יודעת שנתגרשה עיין בהך דגיטין ד' ע"ח ע"א בתוס' ד"ה אינו גט ובעל המאור שם ובהך דיבמות ד' קי"ג ע"ב. ובאמת נ"ל דזהו כונת הירושלמי הובא בתוס' גיטין ד' י"א ע"ב ד"ה בגיטי נשים אילו המגרש אשה שלא מדעתה שמא מגורשת ע"ש ר"ל שתדע שנתגרשה וכעין מש"כ התוס' בקדושין ד' ה' ע"א ד"ה שכן דגבי יעוד ג"כ כן דאף דיכול ליעדה בע"כ מ"מ צריך להודיעה ועיין שם בתוס' ד' מ"ד ע"א ד"ה במאמר שכתבו ג"כ כן דנהי דדי בע"כ מ"מ צריך שתדע ועיין בירושלמי דיבמות פ"ו ה"א דגבי ביאת יבמה מצריך לזה שני פסוקים ע"ש ועיין בירושלמי ריש פ"ב דגיטין דהשליח צריך שידע שזהו גט אשה ע"ש ולכך אמרינן גבי גט כל המשנה ממטבע כו', משום דכיון שיש בו שינוי שוב י"ל דלא קבלתו לשם גירושין וגם י"ל דלא הוה כריתות כעין מש"כ רבינו גבי תנאי ועיין מש"כ לקמן פ"ז ה"ב. ועיין בגיטין דף פ"ו ע"ב לדברי חכמים אף ריח הגט אין בו ובירושלמי שם:

25 משנת ארץ ישראל על משנה מעשר שני פתח ↗

פעם אחת ניסו ראשי בבל לקבע להם מערכת עיבור שנים וקידוש חודשים עצמאית. כדי לדכא את ה"מרד" שלחו חכמי הארץ שליחים ובידם שלוש אגרות שנועדו לקדם כל אפשרות בהתפתחות המשא והמתן בין השליחים הללו להנהגת בבל ירו', סנהדרין פ"א ה"ב, יט ע"א; נדרים פ"ו ה"ח, מ ע"א; במקבילה בבבלי, ברכות סג ע"א, אין האיגרות נזכרות והן הוחלפו בדברי ויכוח חופשיים שאפשרו לעורך לעבות את הסיפור ולפתחו. איגרות נוספות נשלחו מארץ ישראל לבבל בנושאים שונים, בעיקר בנושאים הלכתיים, והמינוח "איגרתא ממערבא" הוא רגיל בתלמוד הבבלי שבת קטו ע"א; כתובות מט ע"ב; בבא בתרא מא ע"ב; שבועות מח ע"ב ומקורות בבליים נוספים. לסוג זה של איגרות שייך גם הביטוי "שלח רבי אליעזר לגולה" בבלי, ביצה טז ע"ב ועוד; או "שלחו מתם" משם – בבלי, סנהדרין יז ע"ב ועוד. איגרות נשלחו גם בכיוון ההפוך ובהן שאלות לחכמי הארץ בבלי, יבמות קטו ע"ב; גטין פו ע"ב; פסחים קג ע"א, ועוד.

« גיטין פ״ו ע״א גיטין פ״ז ע״א »