גליון הש"ס על שבת פ״ג

« גליון הש"ס על שבת פ״א ×¢×´×‘ גליון הש"ס על שבת פ״ד ×¢×´× »

1 שבת פתח ↗

מֵיתִיבִי: עֲבוֹדָה זָרָה כְּשֶׁרֶץ וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְּשֶׁרֶץ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה כְּנִדָּה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְּשֶׁרֶץ. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר נִיחָא, אֶלָּא לְרַבָּה קַשְׁיָא! אָמַר לָךְ רַבָּה: מִי אַלִּימָא מִמַּתְנִיתִין, דְּקָתָנֵי: ״עֵצָיו וַאֲבָנָיו וַעֲפָרָיו מְטַמְּאִין כְּשֶׁרֶץ״, וְאוֹקִימְנָא, מַאי כְּשֶׁרֶץ — דְּלָא מְטַמֵּא בְּאֶבֶן מְסָמָא, הָכָא נָמֵי דְּלָא מְטַמֵּא בְּאֶבֶן מְסָמָא.

2 תוספות פתח ↗

מיתיבי ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץ - מברייתא אלים ליה למיפרך ממתני' משום דקתני בה משמשיה משמע דע"ז דומיא דמשמשיה דלא מטמו במשא:

3 רש"י פתח ↗

טהורין - דתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב האדם אבל כל שאר כלים ואוכלים אין מיטמאין מחמת משכב ומושב כדתניא לעיל שבת דף נט. מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו ולמהוי אפילו ראשון לטומאה מחמת משא הזב נמי לא דכי כתיב משא הזב באדם כתיב והנושא אותם וגו' והא דאמר לעיל נכרי ונכרית וע"ז שהסיטום אחרים טמאים באדם קאמרינן:

4 תוספות פתח ↗

כי תבעי לך היכא דאין הדיוט כו' - לענין טומאה מבעיא ליה כדפי' הקונט' ולעיל נמי מייתי אפלוגתא דרבי עקיבא ורבנן אבל לענין איסורא דאורייתא לא שייך למילף מנדה ואע"ג דאסור בהנאה בטומאה דרבנן מיבעיא ליה אי פרחה אי לאו משמע דבהדיוט יכול להחזירה פשיטא דאסירה אפילו ללישנא בתרא מדבעי לענין טומאה בהדיוט יכול להחזירה דאי איסור הנאה דאורייתא שרי כ"ש דלא מטמא וקשה לר"י דבפרק ג' דמסכת ע"ז ד' כט: פליגי רב ושמואל בע"ז שנשתברה מאליה דרב אמר צריכה לבטל כל קיסם וקיסם ושמואל אמר אין ע"ז צריכה לבטל אלא דרך גדילתה ובעי לאוקמא פלוגתייהו בשברי שברים ומסיק דבע"ז של חוליות עסקינן והדיוט יכול להחזירה קא מיפלגי דרב סבר כיון דהדיוט יכול להחזירה כו' לא בטלה משמע דבאין הדיוט יכול להחזירה אפי' רב מודה דשריא ונראה לר"י דהתם פליגי בחוליות קטנים דכשמתפרקין הוו כעין שברי שברים דקאמר התם מעיקרא אבל הכא מיירי בחוליות גדולות דאפי' שמואל מודה דאסירי בהנאה אפי' אין הדיוט יכול להחזירה:

1 גמ' אמר לך רבה מי אלימא ממתני'. לעיל ד' יב ע"א עירובין דף פט ע"ב:

2 תוס' ד"ה מיתיבי וכו' מברייתא אלים ליה. עי' לעיל דף יב ע"א תוס' ד"ה מי אלימא:

3 רש"י ד"ה טהורין וכו' דכי כתיב משא הזב באדם כתיב. עי' נדה דף נד ע"ב ברש"י ד"ה היא עושה וצע"ג:

4 תוס' ד"ה כי תיבעי וק' לר"י. ק"ל הא שם מבואר דמדין ביטול הוא ואם כן י"ל דהאיבעיא בע"ז של ישראל דלא מהני ביטול אם טהור מטומאה וצ"ע:

1 עירובין פתח ↗

רְשׁוּת לְעַצְמוֹ. בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל נִיחָא, אֶלָּא לְרַב קַשְׁיָא. אָמְרִי בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל שְׁתֵּי אַמּוֹת בְּגַג זֶה, וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּגַג זֶה. וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כִּי הֲוֵינַן בְּבָבֶל הֲוָה אָמְרִינַן: בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמְרוּ: אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, וְהָנֵי דְּבֵי שְׁמוּאֵל תָּנוּ: אֵין לָהֶן אֶלָּא גַּגָּן. מַאי ״אֵין לָהֶן אֶלָּא גַּגָּן״, לָאו דִּשְׁרוּ לְטַלְטוֹלֵי בְּכוּלֵּיהּ? וּמִי אַלִּימָא מִמַּתְנִיתִין, דְּאוֹקֵימְנָא שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל שְׁתֵּי אַמּוֹת בְּגַג זֶה וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּגַג זֶה?! הָכִי נָמֵי, שְׁתֵּי אַמּוֹת בְּגַג זֶה וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּגַג זֶה. אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא שְׁמִיעַ לִי הָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אַתְּ אֲמַרְתְּ נִיהֲלַן, וְאַהָא אֲמַרְתְּ נִיהֲלַן: גַּג גָּדוֹל הַסָּמוּךְ לְקָטָן — הַגָּדוֹל מוּתָּר, וְהַקָּטָן אָסוּר. וַאֲמַרְתְּ לַן עֲלַהּ: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ דִּיּוּרִין עַל זֶה וְדִיּוּרִין עַל זֶה, דְּהָוְיָא לַהּ הָא דְּקָטָן מְחִיצָה נִדְרֶסֶת. אֲבָל אֵין דִּיּוּרִין עַל זֶה וְעַל זֶה — שְׁנֵיהֶן מוּתָּרִין. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הָכִי אֲמַרִי לְכוּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ מְחִיצָה עַל זֶה וּמְחִיצָה עַל זֶה, דְּגָדוֹל מִישְׁתְּרֵי בְּגִיפּוּפֵי, וְקָטָן נִפְרָץ בִּמְלוֹאוֹ. אֲבָל אֵין מְחִיצָה לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה — שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. וְהָא דִּיּוּרִין אֲמַרְתְּ לַן! אִי אֲמַרִי לְכוּ דִּיּוּרִין, הָכִי אֲמַרִי לְכוּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ מְחִיצָה רְאוּיָה לְדִירָה עַל זֶה וּמְחִיצָה רְאוּיָה לְדִירָה עַל זֶה, דְּגָדוֹל מִישְׁתְּרֵי בְּגִיפּוּפֵי וְקָטָן נִפְרָץ בִּמְלוֹאוֹ. אֲבָל יֵשׁ מְחִיצָה רְאוּיָה לְדִירָה עַל הַגָּדוֹל, וְאֵין רְאוּיָה לְדִירָה עַל הַקָּטָן — אֲפִילּוּ קָטָן שְׁרֵי לִבְנֵי גָדוֹל. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּלָא עֲבוּד מְחִיצָה, סַלּוֹקֵי סַלִּיקוּ נַפְשַׁיְיהוּ מֵהָכָא. כְּהָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן: עָשָׂה סוּלָּם קָבוּעַ לְגַגּוֹ — הוּתַּר בְּכׇל הַגַּגִּין כּוּלָּן. אָמַר אַבָּיֵי: בָּנָה עֲלִיָּיה עַל גַּבֵּי בֵּיתוֹ וְעָשָׂה לְפָנֶיהָ דַּקָּה אַרְבַּע — הוּתַּר בְּכׇל הַגַּגִּין כּוּלָּן. אָמַר רָבָא: פְּעָמִים שֶׁהַדַּקָּה לְאִיסּוּר, הֵיכִי דָּמֵי — דַּעֲבִידָא לַהֲדֵי תַּרְבִּיצָא דְבֵיתֵיהּ, דְּאָמַר

2 תוספות על שבת פתח ↗

מי אלימא ממתניתין - והפושט ס"ד דברייתא דרכה לפרש טפי ממתניתין ועוד דבברייתא קתני אין פולין ואין קורין משמע טפי דקאי לאור הנר אתרוייהו מבמתני' דקתני ולא יפלה את כליו:

3 רש"י על נדה פתח ↗

היא - עושה משכבה אב הטומאה ולא דמה עושה משכבה אב הטומאה אבל מטמא הוא את שתחתיו משום משא להיות ראשון ואף על פי שאין נוגע בו דהא איתקש לנדה והכי נמי תנן באבות הטומאה כלים פ"א מ"ג דדם נדה מטמא במשא:

« גליון הש"ס על שבת פ״א ×¢×´×‘ גליון הש"ס על שבת פ״ד ×¢×´× »