גליון הש"ס על חולין ל׳ א

« גליון הש"ס על חולין כ״ח ×¢×´×‘ גליון הש"ס על חולין ל׳ ×¢×´×‘ »

1 תוספות פתח ↗

והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה - אין המשנה כן בשום מקום אלא דדייק לה מתניתין דהעור והרוטב לקמן חולין קיז: דתנן השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות:

2 תוספות פתח ↗

2 תוספות על ערכין פתח ↗

ולא אוציא את הגוסס ת"ל והעמיד והעריך - וא"ת והא פ"ב דחולין דף ל. שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת דהויא בכלל העמדה והערכה וי"ל דבהמה אית בה חיותא טפי ויכולה לעמוד והא דנקט מפרכסת משום דלא הויא נבילה נקט לה וצריך עיון דפשטיה דקרא דהעמיד והעריך גבי נודר דכתיב בההוא קרא ע"פ אשר תשיג יד הנודר יעריכנו וגוסס הוא נודר ומעריך כדתנן במס' שמחות ומנא לן לומר מוהעמיד ע"פ דכתיב בההוא קרא גבי מעריך לומר שלא יהא נערך:

1 תוס' ד"ה והתנן וכו' אין המשנה כן וכו'. י"ל דמתניתין היא פ"ה מ"ג דמעילה דטעמייהו דרבנן משום דמפרכס' בר העמדה והערכה. עיין בכ"מ פ"א מהל' איסורי מזבח:

2 בא"ד אבל לא טומאת נבילות. עיין לקמן פד ע"א תוס' ד"ה בעינן. ובב"ק עו ע"א תוס' ד"ה שחיטה שא"ר. שם ע"ב תוס' ד"ה בשוחט. וערכין ד ע"א תוס' ד"ה ולא:

1 כסף משנה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח פתח ↗

ומה שכתב נפדית כל זמן שהיא מפרכסת. בפ"ב דחולין דף ל' וכ"ת דבעי העמדה והערכה והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה.

2 תוספות על חולין פתח ↗

בעינן העמדה והערכה - וא"ת והא כל זמן שמפרכסין בני העמדה והערכה נינהו כדאמר לעיל בפרק ב' חולין דף ל. וכ"ת בעינן העמדה והערכה הא תנן שחט בה שנים או רוב שנים ומפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ודוחק לומר דהכא איירי בעוף דאין בו חיות כל כך דהכשרו בסימן אחד דאין סברא לחלק ומפרש ה"ר שמעיה דשחט בה שנים או רוב שנים היינו כדאמרינן בהעור והרוטב לקמן חולין דף קכא. דישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה כדפירש ר"ח לעיל בפ"ב חולין דף ל. והתם דוקא מפרכסת היא כחיה דע"י שחיטה אינה ניתרת באכילה והויא כחיה עד שתמות וכן הא דקאמר התם בפ"ב מדמי פסח מי אידחו וחשובה מפרכסת כחיה כשלא גמר שחיטה איירי דבשחיטה פורתא לא משתריא באכילה אבל הכא דבשחיטה זו משתרי באכילה לאו בני העמדה והערכה נינהו:

2 תוספות על בבא קמא פתח ↗

בשוחט בעלי מומין בחוץ - פי' בקונטרס דבבעלי מומין מעיקרא עסקינן דאי בשקדם הקדשן למומן תו לא חזו לפדיון משנשחטו דשמעינן ליה לר"ל אליבא דרבי שמעון בשמעתא בתרייתא דתמורה ד' לב: דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה ומשנשחטה אין יכולה לעמוד ובבעל מום מעיקרו מודה ורבינו תם מפרש דבשעת פירכוס בעודן יכולין לעמוד בני העמדה והערכה נינהו כדאמרינן בפ"ב דחולין ד' ל. ושם ומיהו לאותן המפרשים דבשחיטה גמורה אין מועיל פירכוס כמו שפירשתי לעיל עמוד א צריך לאוקמי בבעל מום מעיקרו כמו שפי' בקונטרס:

« גליון הש"ס על חולין כ״ח ×¢×´×‘ גליון הש"ס על חולין ל׳ ×¢×´×‘ »