עץ יוסף על שמות רבה ט״ז

מהדורה: מדרש רבה עם פירוש עץ יוסף, וורשא תרכ"ז

« עץ יוסף על שמות רבה ט״ו:ל״א עץ יוסף על שמות רבה י״ז:א׳ »

1 שמות רבה פתח ↗

וַיִּקְרָא משֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב איוב יב, יב: בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה, לָמָה זָכוּ הַזְּקֵנִים שֶׁיִּגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵיהֶן, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל משֶׁה בַּסְּנֶה, אָמַר לוֹ שמות ג, טז: לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁבָּא משֶׁה, מִיָּד שמות ד, כט: וַיֵּלֶךְ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר שמות ד, לא: וַיַּאֲמֵן הָעָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי פּוֹרֵעַ לַזְּקֵנִים, עַל שֶׁעָשׂוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַאֲמִין בִּשְׁמִי, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר משֶׁה שמות ג, יג: וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִּי אֲלֵיכֶם, אִלּוּ לֹא קִבְּלוּ הַזְּקֵנִים אֶת דְּבָרָיו שֶׁל משֶׁה, אַף כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים, אֶלָּא הַזְּקֵנִים קִבְּלוּ תְּחִלָּה וּמָשְׁכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם וְעָשוּ אוֹתָן לְהַאֲמִין לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף אֲנִי עוֹשֶׂה לָהֶם כָּבוֹד, וְיִהְיֶה גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵיהֶן, שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל שׁוֹחֲטִים פִּסְחֵיהֶם עַל יְדֵיהֶן שֶׁל זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא משֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הַכָּתוּב מְשַׁבְּחָן: בִּישִׁישִׁים חָכְמָה.

2 שמות רבה פתח ↗

מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ישעיה ל, טו: בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, תְּנִינַן בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. כֵּיצַד שֶׁאִם יֹאמְרוּ לוֹ לְאָדָם בּוֹא וַהֲרֹג אֶת הַנֶּפֶשׁ וְאַתָּה מִתְרַפֵּא, אַל יִשְׁמַע לָהֶן, שֶׁכֵּן כְּתִיב בראשית ט, ו: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, הוֹאִיל וְכָל מִי שֶׁהוּא שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, הֵיאַךְ יָכוֹל הַחוֹלֶה לְהִתְרַפּאוֹת בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים. גִּלּוּי עֲרָיוֹת כֵּיצַד, אִם יֹאמְרוּ לוֹ לְאָדָם עֲסֹק בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת וְאַתָּה מִתְרַפֵּא, לֹא יִשְׁמַע לָהֶן, שֶׁאָסוּר לוֹ לְאָדָם לַעֲסֹק בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, אַתָּה מוֹצֵא שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת סְמוּכוֹת, פָּרָשַׁת נָזִיר וּפָרָשַׁת סוֹטָה, הַנָּזִיר נוֹדֵר שֶׁלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָדַרְתָּ שֶׁלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן כְּדֵי לְהַרְחִיק עַצְמְךָ מִן הָעֲבֵרָה, אַל תֹּאמַר הֲרֵינִי אוֹכֵל עֲנָבִים וְאֵין לִי עָווֹן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְנָדַרְתָּ מִן הַיַּיִן הֲרֵינִי מְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹא תֶחֱטָא לְפָנַי, אָמַר לְמשֶׁה לַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל הִלְכוֹת נְזִירוּת, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ו, ב ד: אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר וגו' מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, וְכֵיוָן שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּךְ הֲרֵי הוּא כְּמַלְאָךְ. במדבר ו, ח: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדוֹשׁ הוּא לַה', כְּמָה דְאַתְּ אָמַר דניאל ד, י: וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ. וְכֵן הָאִשָּׁה נִקְרֵאת גֶּפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קכח, ג: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תֹּאמַר הוֹאִיל וְאָסוּר לִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאִשָּׁה הֲרֵינִי תוֹפְשָׂהּ וְאֵין לִי עָווֹן אוֹ שֶׁאֲנִי מְגַפְּפָהּ וְאֵין לִי עָווֹן, אֲנִי נוֹשְׁקָהּ וְאֵין לִי עָווֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁאִם נָדַר נָזִיר שֶׁלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן אָסוּר לֶאֱכֹל עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים וּמִשְׁרַת עֲנָבִים וְכָל הַיּוֹצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן, אַף אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ אָסוּר לִגַּע בָּהּ כָּל עִקָּר, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר משלי ו, כז כט: הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָֹּׂרַפְנָה, כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ, לְכָךְ סָמַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה שֶׁהֵן דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ, וְכָל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ מֵבִיא מִיתָה עַל עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ז, כו: כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וּכְתִיב משלי ה, ה: רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ, הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ הֵיאַךְ יְכוֹלָה הִיא לִתֵּן חַיִּים לַחוֹלֶה, לְכָךְ אֵין מִתְרַפְּאִין בָּהּ. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כֵּיצַד, שֶׁאִם הָיָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל חוֹלֶה וְיֹאמְרוּ לוֹ לֵךְ אֵצֶל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִית וְאַתָּה מִתְרַפֵּא, אָסוּר לֵילֵךְ, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר שמות כב, יט: זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, וְהוֹאִיל שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים יָחֳרַם, מוּטָב לוֹ לָמוּת בַּחֹלִי וְאַל יֵעָשֶׂה חֵרֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא זֶה בִּלְבַד אָסוּר, אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת בּוֹ, שֶׁאִם יֹאמְרוּ לוֹ לְאָדָם טֹל מִמַּה שֶּׁמַּקְטִירִין לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹ טֹל מִן הָאֲשֵׁרָה וַעֲשֵׂה מֵהֶן קָמֵיעַ וְהִתְרַפֵּא, אַל תִּטֹּל, שֶׁכֵּן כְּתִיב דברים יג, יח: וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְאוֹמֵר דברים ז, כו: וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ, לָמָּה, שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ וְאֵין מוֹעִילִין כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה י, ה: אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר לְדוֹרוֹ, הֲרֵינִי נִכְנַס עִם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְדִין וְאוֹמֵר מַעֲשֶׂיהָ וּמַעֲשֵׂה אֱלֹהִים וְיִוָּדַע מַה בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אַתָּה מוֹצֵא אַרְבַּע פְּעָמִים בְּדַף אֶחָד הֶרְאָה יִרְמְיָה גְּנוּתָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְשִׁבְחוֹ שֶׁל אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה י, ב ג: כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא. ירמיה י, ד ה: בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ, כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה. שְׁמַעְתֶּם גְּנוּתָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בּוֹאוּ וְשִׁמְעוּ שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה י, ו: מֵאֵין כָּמוֹךָ ה'. ירמיה י, ז: מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם. שְׁמַעְתֶּם שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹאוּ וְשִׁמְעוּ גְּנוּתָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה י, ח ט: וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ וגו' כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא וגו'. שְׁמַעְתֶּם גְּנוּתָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בּוֹאוּ וְאַגִּיד לָכֶם שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה י, י: וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת. שְׁמַעְתֶּם שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם בּוֹאוּ וְשִׁמְעוּ גְּנוּתָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה י, יא: כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָא דִי שְׁמַיָא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה, שְׁמַעְתֶּם גְּנוּתָהּ שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בּוֹאוּ וְשִׁמְעוּ שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה י, יב יג: עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ וגו' לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם. שְׁמַעְתֶּם שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם בּוֹאוּ וְשִׁמְעוּ גְּנוּתָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה י, יד טו: נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת וגו' אַךְ הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים. שְׁמַעְתֶּם גְּנוּתָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בּוֹאוּ וְשִׁמְעוּ שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה י, טז: לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְהִיא כְּאֶבֶן דּוֹמֵם וְאֵין בָּהּ מַמָּשׁ וַאֲחֵרִים שׁוֹמְרִים אוֹתָהּ שֶׁלֹא יִגְנְבוּ אוֹתָהּ הֵיאַךְ יְכוֹלָה הִיא לִתֵּן חַיִּים לְחוֹלֶה, לְכָךְ אָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת מִכָּל אֲשֶׁר לָהּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם הָיוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְלֹא הָיוּ עוֹזְבִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל כ, ח: אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְדִין לֵאלֹהֵי מִצְרַיִם לֹא יִגָּאֵלוּ, לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶן שֶׁיַּנִּיחוּ מַעֲשֵׂיהֶן הָרָעִים וְלִכְפֹּר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמות יב, כא: מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם, כְּלוֹמַר מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן, וְשַׁחֲטוּ אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם וַעֲשׂוּ הַפֶּסַח, שֶׁבְּכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹסֵחַ עֲלֵיכֶם, הֱוֵי ישעיה ל, טו: בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן.

3 שמות רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב תהלים צז, ז: יֵבשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לִשְׁחֹט הַפֶּסַח, אָמַר לוֹ משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָם הַדָּבָר הַזֶּה הֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַצֹּאן אֱלֹהֵיהֶן שֶׁל מִצְרַיִם הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר שמות ח, כב: הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ אֵין יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִכָּאן עַד שֶׁיִּשְׁחֲטוּ אֶת אֱלֹהֵי מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, שֶׁאוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁאֵין אֱלֹהֵיהֶם כְּלוּם. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה, שֶׁבְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה הִכָּה בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם וּבוֹ בַּלַּיְלָה שָׁחֲטוּ יִשְׂרָאֵל פִּסְחֵיהֶן וְאָכְלוּ, וְהָיוּ הַמִּצְרִים רוֹאִים בְּכוֹרֵיהֶם הֲרוּגִים וֵאלֹהֵיהֶן שְׁחוּטִין וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר לג, ד: וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים, הֱוֵי: יֵבשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל.

4 שמות רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב משלי טז, יא: פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה', וְכֵן מָצִינוּ משֶׁה וּשְׁמוּאֵל שָׁוִין כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים צט, ו: משֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה בֵּין משֶׁה לִשְׁמוּאֵל, משֶׁה הָיָה נִכְנַס וּבָא אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמֹעַ הַדִּבּוּר, וְאֵצֶל שְׁמוּאֵל הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א ג, י: וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצֵּב, לָמָּה כָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדִין וּבִצְדָקָה אֲנִי בָּא עִם הָאָדָם. משֶׁה הָיָה יוֹשֵׁב וּמִי שֶׁהָיָה לוֹ דִּין בָּא אֶצְלוֹ וְנִדּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יח, יג: וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, אֲבָל שְׁמוּאֵל הָיָה טוֹרֵחַ בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וְשׁוֹפֵט, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטָעֲרוּ לָבוֹא אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א ז, טז: וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם אֶחָד לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל יָבוֹא אֶצְלִי לְאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹעַ הַדִּבּוּר, אֲבָל שְׁמוּאֵל שֶׁהָלַךְ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל בָּעֲיָרוֹת וְדָן אוֹתָם, אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר משלי טז, יא: פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה': וְכֵן מָצִינוּ בִּיהוּדָה עַל שֶׁהִצִּיל שָׁלשׁ נְפָשׁוֹת, תָּמָר וּשְׁנֵי בָּנֶיהָ מִן הָאֵשׁ, הִצִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשֶׁת בָּנָיו מִן הָאֵשׁ, וּמִי הֵם חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, הֱוֵי, פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה': וְכֵן בְּמִצְרַיִם הָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְהָיָה הַמִּצְרִי הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְתוֹפֵס אַיָּל אוֹ צְבִי וְשׁוֹחֲטוֹ, וְשׂוֹפֵת אֶת הַסִּיר וּמְבַשֵּׁל וְאוֹכֵל, וְיִשְׂרָאֵל רוֹאִין וְלֹא טוֹעֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר שמות טז, ג: בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע, לֹא כְתִיב בְּאָכְלֵנוּ מִסִּיר הַבָּשָׂר, אֶלָּא בְּשִׁבְתֵּנוּ, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין לַחְמָם בְּלֹא בָשָׂר, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם זִנַּקְתֶּם אֶת בָּנַי בַּבָּשָׂר שֶׁהֱיִיתֶם אוֹכְלִין וְלֹא הֱיִיתֶם נוֹתְנִין לָהֶם, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה לְבָנַי שֶׁיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַצֹּאן שֶׁאַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶן וְהֵן אוֹכְלִין וְאַתֶּם נְמֵסִים, לָמָה, שֶׁאֲנִי דַּיָּן אֱמֶת, הֱוֵי: פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה', לְכָךְ נֶאֱמַר: מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן.

1 למה זכו הזקנים שיגאלו ישראל כו'. והרי הקב"ה אמר לו דברו אל כל עדת ב"י. ולמה קרא רק לכל זקני ישראל. אלא שזכו כו':

2 כיון שבא משה. ג' מלות אלו הם יתר ואינם שייכים פה כלל:

3 על שעשו ישראל את להאמין בשמי. דמדכתיב ויאמן העם בתר ויאספו אליו זקני ישראל. משמע שע"י הזקנים האמינו:

4 בשעה שאמר משה ה' אלהי אבותיכם. כצ"ל ת"נ:

5 שהיו ישראל שוחטין כו'. וזו התחלת הגאולה שיזבחו אלוהיהם לעיניהם ואין לאל ידם למחות בהם:

6 שנאמר ויקרא משה לכל זקני ישראל. שהמצוה לזקנים שימשכו להם צאן כל ישראל והם יהיו שוחטים פסחיהם כו שמשכו להם את ישראל באמונת ה':

1 הה"ד בשובה ונחת כו'. משום דבעי לפרש משכו וקחו לכם שימשכו ידיהן מעכו"ם ועי"ז יגאלו. מייתי סמך בשובה ונחת תושעון. ודריש ליה בתשובה מעכו"ם שבידם ועשות נחת רוח ליוצרם במעשה דפסח תושעון:

2 בכל מתרפאים חוץ כו'. ברפואה ממש קמיירי כמ"ש בסמוך:

3 שאם יאמרו לו לאדם בא והרוג את הנפש ואתה מתרפא. מיירי באשה הרה ומקשה לילד. ויש סכנה לאמו ותנצל במיתת הולד אם יחתכו את העובר במעיה ויוציאו ממנה. אפ"ה אסור להרוג את הולד כדי להציל את האשה כשהולד הוציא את ראשו כדאיתא ברמב"ם ובש"ע ח"מ סי' תכ"ה. ולכך מביא פסוק דשופך דם האדם באדם דמיירי בעובר שבמעי אשה כדאי' בסנהדרין משום רבי ישמעאל אמרו אף העוברין דכתיב שופך דם האדם באדם איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה העובר:

4 אם יאמרו לו לאדם עסוק בגלוי עריות ואתה מתרפא. כההוא דהעלה לבו טינא ואהב אשה אחת. ואמרו הרופאים שיתרפא אם יספר עמה ואסרו חכמים כדאיתא בסוף פ' בן סורר. וזהו לאסור אפי' אבק ג"ע כנ"ל:

5 כדי להרחיק עצמך מן העבירה. וא"כ לא היה כוונתך אלא בשביל היין שהוא משכר ומושך לב האדם לעבירה אבל לא לשאר מילי שאין בהם היזק. אל תאמר הריני אוכל ענבים כו' הרי הוא כמלאך. שנאמר כל ימי נזרו קדוש הוא לה'. כד"א ואלו עיר וקדיש. משום שכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה. לכן הנזיר שבשביל גדור ערוה הזיר את עצמו מן היין ג"כ נקרא קדוש כמו מלאך:

6 וכן האשה נקראת גפן. קאי אפסוק דלעיל מכל אשר יעשה מגפן היין:

7 אל תאמר הואיל כו'. קאי אפסוק ענבים לחים ויבשים וגו'. וכן באשה אף גיפוף וחיבוק אסור:

8 לא ינקה כל הנוגע בה. אפילו נגיעה בעלמא. כי זה יביא לחיבוק ונישוק ולגוף העשה. כאש שא"א שיחתה בחיקו ולא ישרף:

9 הואיל ויש בה כל המדות הללו. שאפילו נגיעה מביאה לידי מיתה:

10 שכן הוא זובח לאלהים יחרם. לא שמפסוק זה מפיק שאסור להתרפאות בעכו"ם יותר מבשאר עבירות כגון בחילול שבת וכיוצא בו. ולא מביא זה אלא כדסיים למה שאין בהם ממש ולא מועילים כלום. א"כ אין טעם שפיקוח נפש ידחה איסור כזה אחר שאין מועיל כלום:

11 והואיל שכל מי שעובד עכו"ם יחרם. ר"ל מכיון דחמירא שהוא חרם אף בעוה"ז שנכנס ברמ"ח איברים וממית האדם א"כ איך תהיה לרפואה סוף סוף המות כרוך בעקביה והחלי כולל כל הגוף. ולכן מוטב למות בחולי כשהוא זכאי ולא ימות חייב:

12 ולא זה בלבד אסור. ר"ל ולא זה בלבד שאומר לו לך אצל עכו"ם פלוני לעבדה אסור. אלא כל דבר שהיא של עכו"ם אע"ג דליכא בזה אלא לאו דלא ידבק בידך ג"כ אסור. דכי אסרה תורה עכו"ם וג"ע וש"ד לרפואה אינהו וכל אבזרייהו אסרה:

13 הריני נכנס עם עכו"ם לדין. כלו' להתוכח עמה. וזה דרך משל שאילו היה לה פה היה מתוכח עמה להראות גנותה על פניה:

14 אתה מוצא ד' פעמים בפרשה אחת הראה כו'. כצ"ל. ולפי שהם בפ' אחת ודאי הם מכוונים זה כנגד זה שבחו של מקום היפוכו של גנות עכו"ם:

15 שנאמר מאין כמוך ה' מי לא ייראך. נגד שאומר גנותה של עכו"ם אל דרך הגוים אל תלמדו ואל תחתו שלא לירא הימנו כי הבל המה. אמר שהקב"ה אינו כן אלא מי לא ייראך. כי מוראך על הכל מאחר שאין אדון כמוך בכל העולם:

16 וה' אלהים אמת. נגד שאמר בגנות של עכו"ם כסף מרוקע מתרשיש יובא שמעשה בני אדם הם מקרוב וכדכתיב שם מעשה חכמים כולם. אמר שהקב"ה אינו כן אלא דחותמו אמת ע"ש שהוא ראשון ואמצעי ואחרון. כמו שאמת הוא ראש ואמצע וסוף באלפא ביתא:

17 כלומר משכו ידיהם מעכו"ם. דאל"כ משכו וקחו ל"ל בחד סגי:

18 ושחטו אלוהיהן של מצרים. דהיינו הצאן כדכתיב הן נזבח את תועבת מצרים וגו':

19 ועשו הפסח. שכוונת הקב"ה שיעשו מהעון זכות כי מהטלה שהיה עונם שאותו היו עובדים יהפכו לזכות לעשות קרבן לה' כי בזבוח אותו היום מכוונים להתיש כחו:

20 שבכך הקב"ה פוסח עליכם. נלמד מסיפא דעניינא ופסח ה' על הפתח:

1 הה"ד יבושו כל עובדי פסל. שלעתיד תגלה ותראה חרפת עכו"ם כמ"ש בשוח"ט וכן עשה ה' במצרים. וז"ש משכו וקחו. שמשכו הוא ל' בזיון. שמשכו פי' גרירה. וקחו בחילוף ה"א בחי"ת לשון קהוי שינים שהיו שניהם קהות בשחיטת אלוהיהם לעיניהם ואין לאל ידם:

2 היאך אני יכול לעשות. דאע"ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקין. היכי דקביע הזיקא שאני. ולא סמכינן אנס. וקאמר ליה הקב"ה כי עיקר הכוונה להקהות את שיניהם ולא יוכלו ליגע בכם כמ"ש לעיל:

3 אין ישראל יוצאין מכאן. כי צריכין לזכות זה כדי שיפסח ה' עליהם:

4 שבאותו הלילה הכה בכוריהם של מצרים ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהן. ואע"פ ששחיטת הפסחים מבעוד יום היה ומכת בכורות בחצי הלילה י"ל שע"י שהתרה בהם כבר במכת בכורות וידעו שכל דבריו נאמנים רעדה אחזתם מבעוד יום. ובין הערבים קרי הכא לילה:

1 ובאלוהיהם עשה ה' שפטים. היינו מה שישחטו את הצאן שהוא אלהיהן של מצרים:

2 הה"ד פלס ומאזני משפט. דריש וקחו וקהו לשון קהו שנים כדלעיל ששלם להם הקב"ה מכמ"ד וכדמסיים אתם זינקתם את בני בבשר כו' ולהכי מביא פלס ומאזני משפט:

3 ובא אצל הקב"ה. כדכתיב ויקרא אל משה וידבר אליו מאהל מועד וכן ובבוא משה אל מועד לדבר אתו:

4 שנאמר וישב משה לשפוט את העם. וסיפא דעניינא כי יבא אלי העם וגו' ושפטתי. וה"ל לטרוח לחזור בכל המחנה ולא עשה כן:

5 יבא אצלי לאהל מועד לשמוע הדיבור. ואף שמצינו גם במשה בסנה שירד הקב"ה אצלו ודבר עמו. מ"מ הוזקק משה לסור לראות מראות הסנה. אבל בשמואל עמד הקב"ה עליו מיד:

6 אני הולך ומדבר עמו. ואף כשהיה הדבור הראשון לשמואל עדיין לא היה שופט. מ"מ לטובה דן הקב"ה את האדם ע"ש העתיד:

7 שהציל ג' נפשות. למה שהודה במעשה תמר:

8 היו משועבדים ישראל פ"ו שנה. כצ"ל. והיינו עיקר השעבוד משנולדה מרים שנקראת מרים ע"ש המירור כמ"ש וימררו את חייהם. ועיין לעיל פ"א סי' י"ז:

9 ותופס איל או צבי כו'. נלמד מובכל עבודתם בשדה דקאי אצידות חיות שישראל צדו להם חיות השדה ולא נתנו להם לאכול מצדתם שצדו בשדה:

10 שהיו אוכלים לחמם בלא בשר. והזכרתם זה בתלונותם לומר שטוב היה להם למות במצרים שאף שהיו תאוים לבשר מ"מ היו שבעים בלחם. משא"כ עכשיו שמתים ברעב. שנא' שם למה הוצאתם וגו' להמית ברעב. ועיין מ"ש בבמדב"ר פ"ד סי' ג':

11 זינקתם. הוא ענין קילוח. והוא הריר היוצא מפי מי שרואה מי שאוכל ותאב ושיניו קהות כההוא עובדא דכתובות. והוא על דרך שאמרו חבית שתחת הזינוק מעריך:

2 סנהדרין פתח ↗

מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף עַל הָעוּבָּרִין. מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? דִּכְתִיב: ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ״. אֵיזֶהוּ אָדָם שֶׁהוּא בָּאָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה עוּבָּר שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ.

3 מדרש תהילים פתח ↗

דבר אחר זה שאמר הכתוב תהלים צז ז יבושו כל עובדי פסל. א"ר יודן בשם רב נחמן עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן ממש בעבודה זרה לעתיד לבוא והיא באה ומשתחוה להקדוש ברוך הוא ואחר כך היא בושה לעובדיה. א"ר פנחס עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן פה לעכו"ם ומדברת לפני עובדיה לעתיד לבוא ואומרת להם הנחתם לחיי עולם קונה שמים וארץ והשתחויתם למי שנאמר עליו שם קלה טז פה להם ולא ידברו. ועשיתם את הטפל עיקר. א"ר יוחנן אל תתמה. שכשירד הקדוש ברוך הוא בסיני נתן כח בעכו"ם והשתחוו לו. אמר רבי תחליפא וקרא מסייעו שם צז ז השתחוו לו כל אלקים. ישתחוו לו אינו אומר אלא השתחוו לו. שכבר השתחוו לו בסיני. ר' יהודה ור' נחמיה. חד אמר מה עכו"ם נעשית פרקים פרקים כך עובדיה נעשו פרקים פרקים. שנאמר זכריה יד יב וזאת תהיה המגפה. ורבנן אמרי מה עכו"ם ניתכת באור כן עובדיה ניתכין באור. ר' יהושע בן לוי ור' שמואל ור' נחמיה אומרים כשישב הקדוש ברוך הוא לדון את העכו"ם וישראל לעתיד לבוא. לישראל הוא דן אותם לזכות והעכו"ם מתביישין. ומהו עושה מכניס יצר הרע ביניהן והן אומרים מבקשין אנו את דיננו שיהפך. מה הקדוש ברוך הוא עושה דן אותן ומחייבן ומתביישין שנייה. שאילו שתקו לא נתביישו אלא פעם אחת. לכך שני פעמים יבושו יבושו. ולעתיד לבוא כל אומה עכו"ם קורא לאלקיה יש קורא ללבנה ויש קורא לחמה. ואין עונין אותן לפי שאין בהם ממש. והן מתביישין שלא יענו אותן שנאמר יבושו כל עובדי פסל. ואחר כך באין אצל הקב"ה והוא אומר להם עשיתם טפל עיקר ואני עושה לכם עיקר טפל ואיני עונה לכם לפי שלא באתם תחלה אצלי. שאלמלי באתם תחלה הייתי עונה אתכם שנאמר תהלים יח מב ישועו ואין מושיע. אלו אלקיהם. על ה' ולא ענם. זה הקדוש ברוך הוא שאינו עונה אותם. לכך שני פעמים יבושו יבושו. רבי יהושע בן לוי אמר לעתיד הקדוש ברוך הוא דן את ישראל ומזכן ונותן לצדיקים דימוס שיכנסו לגן עדן ומכניס את הרשעים לגיהנם. וחוזר ומוציא אותן ומכניסן לגן עדן. ואומר להם הרי מקום לצדיקים ועוד מקומות פנויים. שלא תאמרו אלו היינו עושים תשובה לא היה לנו מקום פנוי בגן עדן עם הצדיקים. ומוציא את הצדיקים מגן עדן ומכניסן לגיהנם. ואמר להם הרי מקום הרשעים ועוד מקומות פנויים. שלא תאמרו אלו נתחייבנו לא היה לנו מקום פנוי בגיהנם. אלא הרשעים ירשו גיהנם שלכם ושלהם. והוא שאמר הכתוב ישעיה סא ז תחת בשתכם וגו' משנה יירשו. ואתם יורשים גן עדן שלכם ושלהם. ולפי שהם מתביישין אמר דוד אל אבושה. למי היא הבושה לרשעים שנאמר תהלים לא יח יבושו רשעים ידמו לשאול. אמר רב כל מי שנותן בה פגם לא יראה באותה טובה. שנאמר שם כ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אמר רבי אבדימי דמן חיפא שלש מאות ועשר עולמות עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק. שנאמר משלי ח כא להנחיל אוהבי יש. י"ש בגימטריא הכי הוי. אמר רבי יצחק בן תרדיון חרבו של הקדוש ברוך הוא שש עשרה פנים. שנאמר יחזקאל כא כא התאחדי הימיני השימי השמאילי אנה פניך מועדות. מה אם מדת פורענות שהיא ממועטת כך מדה טובה שהיא מרובה על אחת כמה וכמה. אמר ר' יודן בשם רבי אליעזר בר אבינא לשני בני אדם גילה הקדוש ברוך הוא את הקץ ליעקב ולדניאל. ליעקב שנאמר בראשית מט א ויקרא יעקב אל בניו. ואחר כך העלים ממנו. מה כתיב אחריו ראובן בכורי אתה. וכן דניאל שנאמר דניאל י יד ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים. וכיון שבא לגלות את הקץ מהו אומר שם יב ד ואתה דניאל סתום וחתום הדברים. אמר רבי אבא בר כהנא אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אתם צפנתם לי את התורה ואת המצוות בעולם הזה ואני צופן לכם מאותו הטוב שמתוקן לצדיקים לעתיד לבוא. שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אמר רבי יודן אמר הקב"ה אתם לפי כחכם ואני לפי כחי. אמר ר' יונתן שלשה לשונות נאות הן. לשון רומי לקרב. לשון יוני לדבר. לשון אשורית לתפלה. הוי תצפנם בסכה מריב לשונות:

« עץ יוסף על שמות רבה ט״ו:ל״א עץ יוסף על שמות רבה י״ז:א׳ »