עץ יוסף על דברים רבה ט׳

1 הלכה אדם מישראל כו'. על זה המאמר יש הרבה קושיות. ועי' בספר עולת יצחק מה שתירץ בארוכה:

2 מובלגת כמו מופלגת שאותיות בומ"ף מתחלפות במבטא. וכלו' מופלגת ומרוחקת מכל רעיון זולת צער האבל ישכון בקרבו ודעתו מבולבלת ואינו יכול לכוון מאומה. ועי' בפרש"י והרמב"ם בפי' המשניות ובירושלמי ר"פ מי שמתו טעמים אחרים:

3 ומנין אתה למד לאבל ז' ימים. מנין אסמכתא לאבל ז' ימים. דוודאי אבילו ז' דרבנן לכ"ע:

4 ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ואע"ג דהוה קודם קבורה לא חש כיון דאסמכתא בעלמא קאמר. ויתכן שיאמר דבתר קבורה הוה והכתובים מסורסים יפ"ת.

5 והשבת עולה מן המנין. שכל ז' ימי אבילות. והוא משום דדברים שבצנעה נוהג בו:

6 יש לך ללמוד ממקום אחר. ר"ל שאם תאמר דאין למידין שום דבר מקודם מתן תורה יש לך ללמוד ממקום אחר. ועי' בב"ר פ"ק:

7 על כחו כח זכותו ולא היה מתיירא מן המזיקין:

8 משונה כלו' משונה במדתו כי היה כעסו וחמתו גדול והתראה אז אליו כפי מדתו המשונה ולכן התפלא על זה. וא"ל למה פניך רעים כמי שהוא בכעס מחמת צערו:

9 משיחתן פי' מדבורם הקשים:

10 קשה לפי הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים. דאי' בזוהר שהצדיק הוא אילן מאכל שעושה פירות. וקשה לגזור מיתה על הצדיקים משום דאסור לקצץ אילן מאכל:

11 מנין ממה שקרינו בענין הן קרבו ימיך למות. כלו' לימים שנגזר עליו להיות חי ק"ך שנים כמ"ש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. היום מלאו ימי ושנותי ולולא החטא היה חי יותר לפי צדקותיו שיראת ה' תוסיף ימים:

1 עלה לרקיע שכל זה נעלה מדרך טבע אנושית למדרגה אלהית ועכ"ז לא היה בכחו לבטל גזירת המיתה:

2 היו מלאכים מרתתים לפניו. דכתיב מלכי צבאות ידודון ידודון. אפי' מלכיהון דמלאכיא. מיכאל וגבריאל היו מתייראין ממשה. ור"ל אפי' מיכאל וגבריאל שהם שרים ומלכים של מעלה. וכדאי' בקה"ר ע"ש:

3 מפני האף והחמה שני מלאכי חבלה הם:

4 לחכמים לחם דרש על התורה שהוא מזון הנפש וחיותה האמתי. וחשב כאן ג' דברים חכמה וגבורה והמהירות לכל דבר נעלה. וזהו הן קרבו ימיך שנשתנה ימיך ממה שהיו מלפנים:

5 מסיח כעשיר מדבר בחזקה בעשיר יענה עזות:

6 כל שבעת הימים ובס"ע יש שלא התפלל אלא יום ז' באדר בלבד מת"כ:

1 אין אדם שליט במלאך המות. מפרש ברוח הוא מלאך המות וכדמסיק:

2 לכלות אותו ממנו דרש לכלוא מלשון כליון:

3 אין אדם שליט בנפשו לכלות אותה ממנו. ופי' אין אדם שליט ברוח עצמו לכלות אותה ממנו. לפי שהיא רוח אוירי רוחני השוכנת בכל הגוף ומקיפו מכל וכל:

4 היה חותך אותו אבר ומת. עי' בב"ר סוף פ' י"ד:

5 לפיכך הוא בכל הגוף. כצ"ל.

6 מהו ואין משלחת במלחמה. לפי סדר הכתוב צריך להקדים הדרש על תיבות ואין שלטון ביום המות:

7 במלחמה כו' לעבדי כלו' עת שילחמו הכחות יחדיו. כי המות בא מהתגברות יסוד אחד על חבירו:

8 כלי זיין כלו' לא יתכן לעשות מלחמה נגד מלאך המות. ומשלחת לשון שלח וחרב:

9 המתינו לי כו' וזהו אין שלטון ביום המות אף להמתין יום אחד אין שלטון:

10 הואיל וזה מלך כו'. וזהו אין שלטון מועיל נגד מלאך המות:

11 כיון שהגיע למיתתו אין כתיב בו מלכות. ר"ל כיון דבכמה זימני נאמר המלך דוד אע"פ שפעמים נקרא דוד לבד כמו ויאמר דוד אל גד וכאלה רבים מ"מ הו"ל לקראו גם כן פה מלך כיון דהוא באחריתו דהכל הולך אחר החיתום אלא להראות שאין שלטון ביום המות יפ"ת:

12 אנקיליטין פי' בלשון יוני קריאה מב"ד תחתון אל עליון ממנו להפוך הגזירה מוסף:

13 אנקלומא בל"י קריעת גזר דין מוסף. ובקה"ר ובתנחומא ואתחנן ובב"ר ס"פ מ"ט הגי' לתלות לפניו אנקיליטין ומפרש ולא ימלט רשע וגו' מלשון כל אשר יפנה ירשיע שפירושו יצליח. כלו' לא יצליח לו לומר אלך אל שופטי ואצליח בדיני:

1 מי גבר כאברהם כו'. כי שם גבר הונח על אדם גדול המעלה מאד:

2 שנתפגש לשון פגיעה ופגישה:

1 אתה לא כהתה עינך כו'. וזהו הן קרבו ימיך. כי אלולא הודיע לו. לא היה מרגיש בנפשו שהוא קרוב למיתה:

2 מטפלים כו' ופמליא כו'. כי התעסקו בו המלאכים העליונים ולא נטמן בארץ. וזהו הן קרבו רק ימיך למות אבל על גופך כמעט אינו שייך המיתה:

3 שנא' ויקבור אותו בגיא. ולא הוזכר מי וסתמא מדבר בהקב"ה:

1 בהן קילסתיך כו' כי מלת הן מורה על קיום הדבר ואמתתו עד שאין ספק בלבו על זה:

2 שכן רע רואה את הנכנסות כו'. משל הוא על שכן המברך רעהו בקול על רוב הכנסתו ופרנסתו. ואינו מספר רוב הוצאותיו:

1 פורפירא בל"י ורומיי בגד תכלת:

2 תטול אותה פורפירא שכיבדה. אפשר שר"ל שתטלנה לעצמה להתכבד בה בקבורתה. ויהיה לפ"ז הנמשל במשה שהן הוא לשבחו. וכמ"ש בצרור המור ע"ש:

1 בחטייה של אמך בשביל חטאת אמך:

2 בחטייה של אדם הראשון. שנגזר על פרידת הנפש מהגוף אף למי שלא חטא מאומה:

3 הן מהו הן ר"ל מהו הן קרבו דהל"ל הן מלאו ימיך:

1 היום קובל לשון קובלנא:

2 איני זז ואיני שוקע ומשה קיים. הכוונה כי כשהגיע עת הבא אחריו למלאות מקומו. הרי הוא כאילו היום קובל ומבקש דין על הראשון כי הוא כגוזל יומו של הבא אחריו. היינו יהושע שהגיע עת מלכותו יפ"ת:

3 קבל עליך לפני המלך. דרש קרבו לשון קרב ומלחמה. והוא ההתעצמות בדין או קריבה ממש מענין קרבו רבכם יפ"ת:

4 כתב י"ג תורות אין ספק שמעשה נסים היה כי מי יוכל לכתוב אפי' ס"ת אחת ביום אחד:

5 מתוך שאני עוסק בתורה היום שוקע כו'. וכדאמרו בפ"ב דשבת גבי דוד. כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולא יומא שלא יקרב מלאך המות אליו. שהתורה מגינה ממות ע"ש:

6 ארכי ממשלה:

7 ואמר משה רבי כו'. פי' משה אמר ליהושע רבי בוא אצלי ונלך שנינו לאהל מועד כמו שצוה לי הקב"ה קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד:

8 שהיה הדבור נגלה עליך יודע היית מה מדבר עמך. כלו' הרי לא היה לך רשות לומר לי אלא דבר תורה או מצוה לשעה. כך אין לי רשות לומר לך והדברים יש להם בלי ספק כוונה עמוקה ואנו מפרכשים רק פשוטי המאמרים:

9 אף לע"ל והגזירה עליך הוא רק על ימים קצובים. וזהו הן קרבו ימיך ימים של עכשיו. אבל לעתיד לבא תנהוג אותה כמקדם: