עץ יוסף על דברים רבה י״א:י״א

11 ועג עוגה פי' עשה היקף בארץ. תרגום ערוגת צמחה עוגית נצבתה:

12 לבש שק על בשרו מתחת לבגדיו ונתעטף שק מלמעלה על בגדיו:

13 עד שנזדעזעו שמים וארץ. כי הצדיק בתפלתו מעורר המדות העליונות ופועל בהם השפעות רבות:

14 צביונו רצונו:

15 בת קול מדה הממונה על כך יודעת שבעים לשון מפני שעשויה להשמיע והיא משתלחת לכל הלשונות רש"י פ"ז דסוטה ולפי דבריו הוא מלאך. אבל תוס' פ"ק דסנהדרין כתבו דבת קול הוא קול היוצא מקולו של הקב"ה:

16 אלא אשר בידו כלו' אשר לוקח בידו נפש משה ועל כן מזדעזע בתפלתו ועושה שנוים בעולם:

17 על הכרזה אכרזיא שמו. כצ"ל:

18 ונעלו כל שערי רקיע. ואפשר דמרומז במקרא איוב שם יסגור על איש ולא יפתח. ואין איש אלא משה:

19 ובקשו לעלות הרקיע משמע שמלאכי השרת בקשו לעלות. ובספר פטירת משה הגי' נשתנה לשבח מת"כ:

20 ואין רעש אלא זיעה. הלשון הזה מורגל בפי' חז"ל מזיעת כנפי החיות:

21 שאין לפניו משוא פנים. כי נעלם משפט הנהגתו יתב' מדוע פעם מקבל תפלת האדם ופעם לא יועיל בשום אופן:

22 תקט"ו כמנין שירה. ועי' תוס' רפ"ב דחגיגה:

23 כך אראה בטובתן כי אולי ח"ו מרוב טובה יבעטו. וכן אהיה עמהם ללמדם ולהועילם:

24 פלסתר ענין זיוף וכזב. רש"י בפ"ק דסוטה:

25 עד שיהיו עם קדוש ונאמן כו'. כלו' שנטעתי בלבם האמונה האמתית עד שנתהוו קדושים כמו שמשבחם הכתוב שעם קדושים נאמן הוא:

26 מספר מיתתו היה סופר ומונה השעות והרגעים מתי ימות. ובילקוט גרס ומצפה מיתתו כלשון המקרא צופה רשע לצדיק וכמו דאי' לקמן:

27 ואשמחה בה כלו' בהכלה כן דימה מיתת משה להלולא. כמו הלולא דרשב"י. וסמאל כל מאויו היה במיתת משה למען לא יושלמו ישראל בתכלית שלימותן. ולכן השיבו מיכאל שאל ישמח כי אף במות משה יהושע יהיה למנהיג נאמן. ואף שיהיה עוד גלות כי לא יושלמו בתכלית התיקון עם כל זה סוף יתוקנו ותהיה הגאולה בתכלית:

28 הניח אותי בעוה"ז בחו"ל:

29 אם לא אמיתך בעוה"ז האיך אחייך לעוה"ב. ור"ל שהמיתה הוא לצורך התחיה שלאחריה שהוא תכלית התיקון:

30 הניח אותי כחיות השדה כו'. יש בדברים האלה בלי ספק כוונה עמוקה ורמזים נפלאים מה שאין כאן מקומו להאריך. ועי' בילקוט. ובס' פטירת משה שם באו הדברים באריכות יותר. וכל הדברים בזה אינם כפשוטם:

31 וספר השיר פ' האזינו:

32 אמר הקב"ה לגבריאל שהוא מלאך הממונה על הדין. אך לא אבה ואמר כי אינו יכול להתקצף במדה"ד עליו:

33 למיכאל מלאך רחמים:

34 מיד לבש כעס כי מדתו קצף וכעס:

35 שיצאתי ממעי אמי מהול. שעיקר סיבת המילת תיקון המדות. והיותו נולד מהול יורה כי מבטן אמו היה מתוקן במדות יפ"ת. ועי' בשמ"ר פ"א סי' כ"ד:

36 ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה. לא מצאתי זה במדרש אחר שדיבר משה בו ביום שנולד:

37 ואפילו חלב לא ינקתי. והא דכתיב ותניקהו י"ל דה"ק שלא יניק בחנם רק בשכר ז"ר:

38 ונטלתי כתר מעל ראשו. הובא בילקוט ספר שמות ובש"ר פ"א סי' ל"א:

39 וקרעתי את הים לי"ב קרעים כדכתיב לגוזר ים סוף לגזרים. ועי' באלשי"ך פסוק זה:

40 מלחמתם של מלאכים שקטרגו שלא תנתן התורה לישראל:

41 ורדתי תחת כסא אש. בדפוסים אחרים אי' ודרתי תחת כו':

42 וסוכתי תחת עמוד אש. עי' ז"ח דף נ"ד ע"א:

43 סיחון ועוג שני גבורי או"ה. סיחון ועוג היו אחים בני שמחזאי כדאי' בנדה פ' האשה:

44 לא הגיעו המים לקרסוליהם. חולק על מ"ש בברכות דף נ"ד ע"א שעד קרסולי עוג היו שלשים אמה. שא"כ מי המבול שהיו ט"ו אמה על ראשי ההרים הגבוהים היו עמוקים יותר מקרסוליו. אם לא שעמד על הר גבוה מאד רד"ל. ועי' מ"ש לעיל דב"ר פ"א סי' כ"א:

45 והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם. וכדאי' בילקוט סוף ס' בשלח ויהי ידיו אמונה עד בא השמש כו' שעמדה לו השמש. וכן העמיד החמה במלחמת סיחון ועוג כדאי' בל"ב מדות דריה"ג. ועי' בתענית דף כ' ועכו"ם כ"ה:

46 והרגתים משמע שגם לסיחון הרג משה בעצמו. וכ"ה בספר בהעלותך פיסקא ק"א:

47 אין לך לומר כן. לדמות אותי לכל באי עולם. ובחנם הגיה הרד"ל כאן:

48 ונטל קרן הודו ועיור את עיניו. גם הדברים האלה יש בהם רמזים עמוקים ואינם כפשוטם:

49 אני בעצמי בך ובקבורתך. הבטיחו הקב"ה שלא ישלוט איש בקבורתו כי לא ימות אף גופו כשאר בני אדם:

50 וקידש עצמו כשרפים שכל כוונת משה להכין עצמו להיות פרידתו על צד שלימות העליונה בלי חסרון מאומה. וזהו שקידש עצמו כשרפים וזיכך עצמו כשרפים:

51 וירד הקב"ה כו' כי נשמתו עלה למעלה תחת כנפי השכינה במדרגה גבוה מאד:

52 מיכאל וגבריאל וזגזגאל ובמגלה עמוקות אופן ק"ח ואופן קי"ח גרס זגנזגיאל. והוא מטטרון שיש לו שבעים שמות של הקב"ה. ונקרא זגנזגא"ל לפי שמסר לו הקב"ה כל גנזי אוצרות. ועי' יב"ע פסוק ויקבור אותו בגי:

53 השקף עיניך הוא מלשון משקוף שפרש"י והערוך שהדלת שוקף וחובט עליו. כן כאן פירושו השקפת גביני העינים זה על זה. ובילקוט גרס השכב והשכיב:

54 הנח ידיך על החזה והניח ידו על החזה. כצ"ל. וכן אמרו בירושלמי נזיר פ"ט הלכה ג' איזהו מושכב כדרכו רגליו מופשטות וידיו על לבו. והביאו הרמב"ן בתה"א ל"ז ע"ב. ומ"ש בספרי האזינו הובא בילקוט חקת רמז תשס"ד ובפרש"י האזינו במיתת אהרן פשוט ידך ופשט. היינו שלא יהיו אצבעות ידיו קפוצים וכמ"ש בקה"ר פ"ה. ועי' ברוקח ס"ס שי"ז. אבל אין פשוטות ממש כרגליו אלא כפופות על לבו על החזה כדהכא. ובפסיקתא זוטרתי דרבי טוביה בפרשת האזינו שם הגי' כמאמר הספרי פשוט רגליך במקום פשוט ידך רד"ל:

55 הקף רגליך זה על גב זה. כמ"ש ביעקב ויאסוף רגליו. אבל הלשון דכאן זה על גב זה משמעו שיניחם אחת על גבי חברתה שיראו כאחד. ואפשר הגי' הנכונה זה אצל זה. וזהו לשון הקיף לסמכם יחד שלא יהיה ריוח ביניהם. אבל לשון רגליו מפושטות דאי' בירושלמי הנ"ל משמעו כפשוטו כדרכן. וכ"ה לשון הרמב"ם שהביא הטי"ד סי' שמ"ב כאדם שהוא ישן. שאין דרך הישן להניח רגליו זה על זה רד"ל:

56 קצבתיך פי' נתתי לך קצבה. וזהו דלא כמ"ש בשבת דף נ"ה ע"ב יען לא האמנתם בי הא האמנתם עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם. אלא ס"ל המדרש הא האמנתם הייתי מוסיף לכם שנים. ואפשר שגם דעת הגמרא כן הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם שהיה בדעתי להוסיף לכם שנים:

57 יש גוף טהור בעולם יותר כו'. כלו' אחר שאין לו מונע מהשלימות מגופו. כי נזדכך חומרו מאד עד שנעשה גופו כמלאכי השרת. א"כ מדוע הוכרח לצאת ממנו. וה' השיב לה שע"י יציאתה תתעלה עוד במעלה עליונה רמה מכמו שהיא עתה. וזה אי אפשר לה בהיותה אף בגוף משה:

58 ולא רמה היינו כנים בראש. ותולעה אלו תולעים שבמעים. ועי' באדר"נ פי"ט וקה"ר פ"ה. תמורה דף ל"א ע"א:

59 אבל בן עמרם כו'. בא לומר כלפי מה שא"ל ואני מושיבך כו' אצל כרובים כו'. דעבודת משה בעוה"ז בעוד נשמתו בו גדולה יותר לעלות לרצון לפניו משל מלאכים ושרפי מעלה:

60 נשקו הקב"ה כו'. מלת נשיקה הוא דבקות החושק בחשוק ומתוך כך הנפש נפרדת מן העולם הזה שלא בהרגש טעם מיתה ושלא על ידי כח המשחית הוא מלאך המות. ואין טומאה במת אלא מצד מלאך המות:

61 מי יקום לי עם מרעים. מפני שכל הנביאים לא עמדו בפרץ בשביל ישראל ולא מסרו נפשם עליהם כמו משה רבינו ע"ה כמ"ש ואם אין מחני נא וגו' אלון בכות:

62 ורוח הקדש אומר כו'. רוח הקדש החפץ להריק שפע הנבואה למטה וראה שנסתלק הנביא הגדול מהעולם שבאמצעיתו שרה רוח הקודש על ישראל אמר ולא קם נביא עוד כמשה:

63 שמים בוכין כו' שמים הרגישו שנאבד מהארץ חסיד גדול שעל ידו הריק שפע הטוב מהשמים. אמרו אבד חסיד המתחסד עם קונו שעל ידי זכותו מריק השמים שפע על הארץ:

64 ארץ בוכה ואומרת וישר באדם אין. כי היה ישר יודע לכלכל ענייני הנהגה הנוגע בענינים ארציים מדינים:

65 וכשבקש יהושע רבו כו'. שיהושע הרגיש על העדר החסידות ועל העדר האמונה מהם שהיה מורם ומלמדם. אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם:

66 אלו ואלו היו אומרים יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. ר"ל יבא שלום זה כנגד הנפש שתבא בשלום בעולם העליון אשר שם השלום בפמליא של מעלה. ינוחו על משכבותם זה כנגד הגוף הקדוש שינוח בשלום. כמ"ש חז"ל שאין רמה שולטת בצדיקים. וכמו שספרו לנו חז"ל מהרבה צדיקים זי"ע וזכר צדיק לברכה: