עץ יוסף על במדבר רבה ד׳:כ׳

מהדורה: מדרש רבה עם פירוש עץ יוסף, וורשא תרכ"ז

« עץ יוסף על במדבר רבה ד׳:י״ט עץ יוסף על במדבר רבה ה׳:א׳ »

20 וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו' במדבר ד, טז, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב משלי כה, ו: אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד, אִם לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם צָרִיךְ אָדָם לִנְהֹג שִׁפְלוּת בְּעַצְמוֹ, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וּתְנֵינַן משנה אבות ה-כ: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אֵלִיָּהוּ אוֹמֵר תנא דבי אליהו רבה יג: כָּל הַמַּרְבֶּה כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמְמַעֵט כְּבוֹד עַצְמוֹ, כְּבוֹד שָׁמַיִם מִתְרַבֶּה וּכְבוֹדוֹ מִתְרַבֶּה, וְכָל הַמְמַעֵט כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמַרְבֶּה כְּבוֹד עַצְמוֹ, כְּבוֹד שָׁמַיִם בִּמְקוֹמוֹ וּכְבוֹדוֹ מִתְמָעֵט. מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְנוֹ עוֹמֵד כְּנֶגְדוֹ, וְכָל הָעָם עוֹנִים אַחַר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה הַלְלוּיָה, וּבְנוֹ עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמְרוּ לוֹ רְאֵה בִּנְךָ שֶׁהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמַר לָהֶם וּמָה אֶעֱשֶׂה לוֹ תִּינוֹק הוּא, יְשַׂחֵק. שׁוּב לְמָחָר עָשָׂה כְּאוֹתוֹ עִנְיָן וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחַר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה אָמֵן הַלְלוּיָה, וּבְנוֹ עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמְרוּ לוֹ רְאֵה בִּנְךָ שֶׁהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמַר לָהֶם וּמָה אֶעֱשֶׂה לוֹ תִּינוֹק הוּא, יְשַׂחֵק. כָּל אוֹתָן שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג עָנָה בְּנוֹ דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, וְלֹא אָמַר לוֹ כָּל דָּבָר, וְלֹא יָצָאת אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְשָׁה עַד שֶׁמֵּת אוֹתוֹ הָאִישׁ וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ וּמֵת בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ וְיָצְאוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נְפָשׁוֹת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר לוֹ אֶלָּא זוּג אֶחָד שֶׁל בְּנֵי אָדָם, אֶחָד חִגֵּר וְסוּמָא וְאֶחָד שׁוֹטֶה וְרָשָׁע. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה מִתְחָרֵט שֶׁלֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לִקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם הִגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר ישעיהו ו, ג: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת, אָמְרוּ לוֹ מָה רָאִיתָ שֶׁהִגְבַּהְתָּ קוֹלְךָ, אָמַר לָהֶם לֹא זָכִיתִי לֹא לְמִקְרָא וְלֹא לְמִשְׁנָה וְעַכְשָׁו שֶׁנִּתְּנָה לִי רְשׁוּת לֹא אַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלִי וְתָשׁוּב נַפְשִׁי עָלַי, וְלֹא יָצָאת אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְשָׁה עַד שֶׁעָלָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַעֲשָׂאוּהוּ שַׂר הַחַיִל שֶׁל קֵיסָר וּמִנּוּהוּ רֹאשׁ עַל כָּל בִּירָנִיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם וּבָנָה עִיר וְיָשַׁב שָׁם, וְקָרְאוּ לוֹ קִילוֹנַי, לוֹ וּלְבָנָיו וְלִבְנֵי בָנָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹא יִנְהַג אָדָם גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַמִּתְגָּאֶה לְפָנָיו מִתְבַּזֶּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר שמואל א ב, ל: כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא נָהַג עַצְמוֹ בְּגַאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא בִּזָּה עַצְמוֹ לְפָנָיו כְּהֶדְיוֹט לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֵימָתַי בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלָה הָאָרוֹן מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה לַהֲבִיאוֹ לִירוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, א: וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף, אָמַר דָּוִד אֵינִי מַעֲלֶה אֶת הָאָרוֹן בַּחֲשַׁאי, מִיָּד נִתְיָעֵץ עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת שֶׁיִּשְׁלְחוּ בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְקַבְּצוּ אֲלֵיהֶם וְיֵלְכוּ לְהַעֲלוֹת הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א יג, א: וַיִּוָּעֵץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד, דברי הימים א יג, ב ג: וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן ה' אֱלֹהֵינוּ וגו' וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ, וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ וגו', מִיָּד אָמְרוּ לוֹ כֻּלָּם עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חָפֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א יג, ד: וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל הָעָם, מִיָּד שָׁלַח וְקִבֵּץ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א יג, ה: וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים. כַּמָּה זְקֵנִים מִנָּה דָּוִד שָׁם, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵנִים מִנָּה דָּוִד בְּיוֹם אֶחָד וְלֹא מִנָּה אֶת אֲחִיתֹפֶל עִמָּהֶם וְקִדְּשָׁן שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין דְּרָגוֹן לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף, וַיּוֹסֶף תְּלָתִין אַלְפִין, עוֹד שְׁלשִׁים אָלֶף. וּפְשׁוּטֵיהּ דִּקְרָיָה שְׁלשִׁים אַלְפִין, הֲרֵי תִּשְׁעִים אַלְפִין, מִיָּד הָלְכוּ לַגִּבְעָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ג, ב: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה וגו', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר דברי הימים א יג, ו ז: וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם וגו'. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה וגו', כֵּיצַד יִתְקַיְימוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ, כָּל יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ לְבַעֲלָתָה שֶׁהִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהִמְתִּינוּ שָׁם עַל הָאָרוֹן עַד שֶׁיְבִיאוּהוּ מִן הַגִּבְעָה, אֲבָל דָּוִד וְהַזְּקֵנִים קָמוּ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה הִיא בַּעֲלָתָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהָלְכוּ נֶגֶד הָאָרוֹן לַגִּבְעָה לַהֲבִיאוֹ מִן הַגִּבְעָה לְקִרְיַת יְעָרִים הִיא בַּעֲלָתָה, וּמִבַּעֲלָתָה יַעֲלוּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ עַד יְרוּשָׁלַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה נִמְלְכוּ שֶׁלֹא יֵלְכוּ אֶלָּא עַד בַּעֲלָתָה, וְיִשְׁלַח מִשָּׁם עַד בֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַד קִרְיַת יְעָרִים, וּמִשָּׁם יַעֲלוּ כֻּלָּם עִמּוֹ לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהָיָה שָׁם אָמַר לָהֶם אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָרוֹן שֶׁיָּבוֹא בִּיחִידִים אֶלָּא נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ לְשָׁם, לְכָךְ כְּתִיב: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וגו', לָמָּה לֹא הָלַךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא בַּעֲלָתָה שֶׁהִיא קִרְיַת יְעָרִים, לְפִי שֶׁהַגִּבְעָה וְקִרְיַת יְעָרִים בְּבַת אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ יוֹשְׁבִין הַגִּבְעוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר יהושע ט, יז: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים, וְנָפְלָה קִרְיַת יְעָרִים בְּחֵלֶק יְהוּדָה, שֶׁכֵּן הוּא מוֹנָהּ בְּחֵלֶק נַחֲלָתוֹ יהושע טו, ס: קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים, וְהִיא הָיְתָה גְּבוּל בֵּין יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בִּגְבוּל אֶרֶץ בִּנְיָמִין יהושע יח, יד: וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים עִיר בְּנֵי יְהוּדָה וגו', אֲבָל הַגִּבְעָה שֶׁשָּׁם הָיָה הָאָרוֹן הָיָה בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּעָרֵי בִּנְיָמִין יהושע יח, כה כו: גִּבְעוֹן וְהָרָמָּה וּבְאֵרוֹת, וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה, וּלְכָךְ בָּאוּ בַּתְּחִלָּה עַד קִרְיַת יְעָרִים שֶׁהִיא גְּבוּל בֵּין יְהוּדָה לְבִנְיָמִין, וְאַחַר הָלְכוּ לְגִבְעוֹן שמואל ב ו, ב: אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי מְלַמֵּד שֶׁהַשֵּׁם וְכָל כִּנּוּיָו מֻנָּחִין בָּאָרוֹן. רַב הוּנָא אָמַר מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִין בָּאָרוֹן. שמואל ב ו, ג: וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וגו' לֹא נָשְׂאוּ כַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב במדבר ז, ט: וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ שֶׁנִּתְעַלֵּם הַמִּקְרָא מֵעֵינָיו, מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תוֹרָה זְמִירוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קיט, נד: זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן משלי כג, ה: הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת, הֲרֵי אֲנִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתָן, וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו' וְאִיהוּ אַתְיֵיהּ בַּעֲגָלָה. וְהָיָה אֲרוֹנָא טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא, טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא. שְׁלַח דָּוִד וְאַיְיתֵי לַאֲחִיתֹפֶל אֲמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ אָמַר לִי מַה נַּעֲבֵד לְדֵין אֲרוֹנָא דְּהוּא טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא וְטָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא. אֲמַר לֵיהּ שְׁלַח שְׁאֵיל לְאִינוּן חַכִּימַיָא דְּמַנִּיתָה. אֲמַר דָּוִד מַאן דְּיָדַע לִמְקִמְתֵיהּ וְלָא קָם לֵיהּ יְהֵא סוֹפָא מִתְחַנְקָא. אָמַר לוֹ דְּבַח קוֹמֵי וְהוּא קָאֵים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַאֲחִיתֹפֶל מִלָּה דְּמֵינוֹקַיָא אָמְרִין בִּכְנִשְׁתָּא בְּכָל יוֹם לָא אֲמַרְתְּ לֵיהּ, וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', וְדָא רַבְּתָא אֲמַרְתְּ לֵיהּ דְּבַח קוֹמֵי וְקָאֵים, וּלְכָךְ הָיָה זוֹבֵחַ כְּשֶׁהֶעֱלָהוּ בַּשְּׁנִיָה שֶׁלֹא יָבוֹא לִידֵי כָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, יג: וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ וגו', וַיְהִי עֻזָּא וְאַחְיוֹ נוֹהֲגִין אֶת הָעֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, ג: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב וגו', עֻזָּא מֵאַחֲרָיו וְאַחְיוֹ לְפָנָיו, שמואל ב ו, ד: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וגו', מַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב וגו', מַה נָּשְׂאוּ עִמּוֹ, אַרְגָּז שֶׁשִּׁגְרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, כְּהַהִיא דִּתְנֵינָן ירושלמי שקלים א-א: אָרוֹן שֶׁעָשָׂה משֶׁה שמות כה, י: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קוֹמָתוֹ, בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן שְׁלשָׁה, מֻנָּחוֹת לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן, וְכַמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת, שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. וְנִשְׁתַּיְירוּ שָׁם שְׁלשָׁה טְפָחִים, צֵא מֵהֶם טֶפַח, חֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה וְחֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁבָּהֶם סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א ח, ט: אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת וגו', אֵין רַק, אֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת, סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁמֻּנָּח בָּאָרוֹן. פִּרְנַסְתָּ אָרוֹן לְאָרְכּוֹ בּוֹא וּפַרְנֵס אָרוֹן לְרָחְבּוֹ, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה טְפָחִים, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁלשָׁה טְפָחִים, צֵא מֵהֶן טֶפַח חֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה וְחֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁלֹא יְהֵא סֵפֶר תּוֹרָה נִכְנָס וְיוֹצֵא בְּדֹחַק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה טְפָחִים, וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה וְעָבְיָן שְׁלשָׁה, וּמֻנָּחוֹת לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים, נִשְׁתַּיֵּר שָׁם חֲצִי טֶפַח, אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה וְאֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה. פִּרְנַסְתָּ אָרוֹן לְאָרְכּוֹ צֵא וּפַרְנֵס אָרוֹן לְרָחְבּוֹ, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה טְפָחִים, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם טֶפַח וּמֶחֱצָה, צֵא מֵהֶם חֲצִי טֶפַח אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה וְאֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיֵּר שָׁם טֶפַח שֶׁבּוֹ הָעַמּוּדִים עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ג, ט י: אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ וגו' עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף וגו', וְאַרְגָּז שֶׁשִּׁגְּרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֻנָּח בְּצִדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א ו, ח: וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וּשְׁלַחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ, וְעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָח, שֶׁנֶּאֱמַר דברים לא, כו: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, בְּצִדּוֹ הָיָה מֻנָּח וְלֹא בְּתוֹכוֹ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת, לְרַבּוֹת שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁמֻּנָּחִין בָּאָרוֹן, לְפִי שֶׁהַלּוּחוֹת הַשְּׁלֵמוֹת וְלוּחוֹת הַשְּׁבוּרוֹת עַל צִדֵּיהֶן הָיוּ מֻנָּחוֹת בָּאָרוֹן, לְפִי שֶׁלֹא הָיוּ עָבוֹת אֶלָּא שְׁלשָׁה טְפָחִים, אֲבָל קֹדֶם שֶׁהָיָה הָאַרְגָּז דַּף אֶחָד הָיָה יוֹצֵא מִן הָאָרוֹן וְעָלָיו הָיָה סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, לְכָךְ כְּתִיב: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב, זֶה הָיָה הָאַרְגָּז שֶׁעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח וְהָיָה עוֹמֵד מִצַד אֲרוֹן בְּרִית ה'. שמואל ב ו, ד: וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן, מִכָּאן אָמְרוּ אַחְיוֹ הוֹלֵךְ לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ הָיוּ תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵנִים מְהַלְּכִין לְפָנָיו וְהַכֹּהֲנִים טוֹעֲנִין בּוֹ וְהַלְוִיִּם מְנַגְנִין וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִין, מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לוּלָב, מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תֹּף וּכְלֵי שִׁיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, ה: וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' וגו', זֶה לוּלָב שֶׁאָדָם מְנַעֲנֵעַ בּוֹ. שמואל ב ו, ו: וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן, כְּתִיב דברי הימים א יג, ט: כִּידֹן, וּכְתִיב: נָכוֹן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גמרא סוטה לה-ב: בַּתְּחִלָּה כִּידֹן, וּלְבַסּוֹף נָכוֹן. שמואל ב ו, ז: וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאָרוֹן נוֹשְׂאָיו נָשָׂא עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן, דִּכְתִיב יהושע ד, יא: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם, נָשָׂא אָרוֹן נוֹשְׂאָיו וְעָבַר. שמואל ב ו, ז: כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר, לָמָּה שָׁמְטוּ, שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ שֶׁלֹא כַתּוֹרָה, שֶׁהֵן הָיוּ צְרִיכִים לְהוֹלִיכוֹ בַּכָּתֵף וּטְעָנוּהוּ בַּעֲגָלָה וְהָלַךְ לוֹ לְעַצְמוֹ, שמואל ב ו, ז: וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל, מַהוּ עַל הַשַּׁל, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר עַל עִסְקֵי שָׁלוּ, וְחַד אָמַר שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו בְּפָנָיו. שמואל ב ו, ז: וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֻזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, מַה אָרוֹן קַיָּם לָעוֹלָם הַבָּא אַף עֻזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא. שמואל ב ו, ח: וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' וגו', מַהוּ וַיִּחַר, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָּנָיו כַּחֲרָרָה, מַה טַּעַם, דְּלָא כְתִיב בֵּיהּ אַף. מִיָּד נִתְיָרֵא דָּוִד לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, ט: וַיִּרָא דָוִד אֶת ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן ה'. מֶה עָשָׂה דָוִד הִטָּהוּ בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם לַעֲמֹד שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, י: וְלֹא אָבָה דָּוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן ה' וגו' וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי. לֵוִי הָיָה עוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי, שֶׁכֵּן מְיַחֲסוֹ עִם הַלְוִיִּם, וְעוֹבֵד אֱדוֹם וְאֶחָיו שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עֹבֵד, עַל יְדֵי שֶׁעָבַד לִפְנֵי ה' כָּרָאוּי. אֱדֹם, שֶׁהֶאְדִּים פְּנֵי דָוִד, הוּא הָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הָאָרוֹן שֶׁלֹא יְמִיתֶנוּ, וְהוּא עוֹבֵד לְפָנָיו וּבֵרְכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַגִּתִּי, שֶׁהָיָה מִגַּת. כְּשֶׁחָזַר דָּוִד לִירוּשָׁלַיִם בָּא אֲחִיתֹפֶל וְאָמַר לוֹ: דָּוִד, לֹא הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִפָּסוּק קָטָן שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִין במדבר ז, ט: וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', הַלְוִיִּם נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְאֵין הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן. בַּכָּתֵף הֵם נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְלֹא עַל עֲגָלָה. וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁהֶעֱלָהוּ בַּשְּׁנִיָה לֹא הָיָה שָׁם כֹּהֵן וְלֹא עֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א טו, ב: אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי אִם הַלְוִיִּם, וּכְתִיב דברי הימים א טו, טו: וַיִּשְֹּׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. שמואל ב ו, יא: וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שְׁנֵי דְבָרִים הָיוּ קְדוֹשִׁים וּגְדוֹלִים, וְכִסְּבוּרִין בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם קָשִׁים, וּכְדֵי שֶׁלֹא לְהוֹצִיא לַעַז עֲלֵיהֶם כָּתַב בָּהֶן דָּבָר גָּדוֹל שֶׁל שֶׁבַח וּבְרָכָה, וְאֵלּוּ הֵן: קְטֹרֶת וְאָרוֹן. קְטֹרֶת שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם קָשֶׁה הוּא הַקְּטֹרֶת, עַל יָדוֹ מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְעַל יָדוֹ נִשְׂרְפוּ עֲדַת קֹרַח, וְעַל יָדוֹ נִצְטָרַע עֻזִּיָּהוּ, לְכָךְ כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלָה גְדוֹלָה בַּקְּטֹרֶת שֶׁנִּצְּלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יז, יב יג: וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וגו'. אָרוֹן, שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם קָשֶׁה הוּא הָאָרוֹן, הוּא הִכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים, הוּא הָרַג בְּאַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ, הוא הָרַג לְעֻזָּא, לְכָךְ כָּתַב בּוֹ בְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, יא: וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין קְטֹרֶת וְאָרוֹן הוֹרְגִין אֶלָּא עֲוֹנוֹת הוֹרְגִין. בַּמֶּה בֵּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּבָנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דברי הימים א כו, ד ה: וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים שְׁמַעְיָה הַבְּכוֹר וגו' יוֹאָח הַשְּׁלִשִׁי וְשָׂכָר הָרְבִיעִי וּנְתַנְאֵל וגו' פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי. בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן מַהוּ פְּעֻלְּתַי, אָמַר לָהֶם עַל שֶׁפָּעַל פְּעֻלָּה גְדוֹלָה בַּתּוֹרָה, מַה פְּעֻלָּה גְדוֹלָה פָּעַל שֶׁהָיָה מַדְלִיק לִפְנֵי הָאָרוֹן נֵר אֶחָד שַׁחֲרִית וְנֵר אֶחָד עַרְבִית. רַבִּי יוֹסֵי עֲבַד לָהּ אַפְטָרָה מַה אִם הָאָרוֹן שֶׁלֹא אָכַל וְשָׁתָה וְלֹא מִתְכַּבֵּד אֶלָּא בִּשְׁבִיל שְׁנֵי לוּחוֹת שֶׁהָיוּ בּוֹ זָכָה בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם שֶׁיִּתְבָּרֵךְ בִּזְכוּתוֹ, מִי שֶׁקִּבֵּל חֲכָמִים וְתַלְמִידִים בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וְעַל מִטּוֹת כְּבוּדוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְשַׁלֵּם לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמְרוּ עַל עוֹבֵד אֱדוֹם שְׁמוֹנָה בָּנִים הָיוּ לוֹ וּשְׁמוֹנֶה כַּלּוֹת הָיוּ לוֹ וְכָל חֲדָא וַחֲדָא מִנְּהוֹן יָלְדָה תְּרֵין בְּיַרְחָא, הָא כֵיצַד, הָיְתָה טְמֵאָה שִׁבְעָה וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה וְיוֹלֶדֶת, טְמֵאָה שִׁבְעָה וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה וְיוֹלֶדֶת, שִׁית עֲשַׂר לְכָל יְרַח, לִתְלָתָא יַרְחִין הֲרֵי אַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא. וּבְנֵי שְׁמַעְיָה שִׁשָּׁה, דִּכְתִיב דברי הימים א כו, ו ז: וְלִשְׁמַעְיָה בְנוֹ נוֹלַד בָּנִים וגו' בְּנֵי שְׁמַעְיָה עָתְנִי וגו', הָא חַמְשִׁין וְאַרְבַּע, תְּמַנְיָא דִידֵיהּ, דִּכְתִיב: וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים וגו' הָא שִׁתִּין וּתְרֵין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דברי הימים א כו, ח: כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ חַיִל בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם, הֱוֵי דברי הימים א כו, ה: כִּי בֵרְכוֹ אֱלֹהִים, לְכָךְ נֶאֱמַר דברי הימים א יג, יד: וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וגו'. שָׁמַע דָּוִד לְסוֹף שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁבֵּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹבֵד אֱדוֹם וּלְבֵיתוֹ, קִבֵּץ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַשָֹּׂרִים וְשָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת הָאָרוֹן בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, דִּכְתִיב שמואל ב ו, יב: וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וגו', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר דברי הימים א טו, כה: וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', מִי הֶעֱלוּהוּ הַלְוִיִּם הֶעֱלוּהוּ, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁהֶעֱלוּהוּ הַלְוִיִּם וְלֹא נִזּוֹקוּ, כְּמָה שֶׁאָמַר לֵיהּ אֲחִיתֹפֶל, הוֹסִיף עוֹד וְזָבַח לְפָנָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲחִיתֹפֶל בָּרִאשׁוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דברי הימים א טו, כה: וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת הַלְוִיִּם וגו', כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר שמואל ב ז, יג: וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ וגו' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי מָנָא גמרא ירושלמי סנהדרין י-ב: חַד אֲמַר עַל כָּל צְעִידָה וּצְעִידָה שׁוֹר וּמְרִיא, וּבַסּוֹף שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וְחַד אֲמַר עַל כָּל צְעִידָה וּצְעִידָה שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וּבַסּוֹף שׁוֹר וּמְרִיא, רַבָּנָן אָמְרֵי מִקְרָא חַד פָּרֵשׁ לַחֲבֵרוֹ, עַל כָּל שִׁבְעָה פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל אָמַר גמרא סוטה לה-ב: עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. אָמַר לוֹ רַב חִסְדָּא אִם כֵּן מִלֵּאתָ אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּמוֹת, אֶלָּא עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. שמואל ב ז, יד: וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וגו'. בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה בִּזָּה דָּוִד עַצְמוֹ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיָה לוֹ לְדָוִד לִהְיוֹת מְהַלֵּךְ לְפָנָיו סְתָם כְּמֶלֶךְ לָבוּשׁ כְּלֵי מַלְכוּתוֹ, לָאו אֶלָּא לָבַשׁ כֵּלִים נָאִים לִכְבוֹד הָאָרוֹן, וּמְשַׂחֵק לְפָנָיו מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א טו, כז: וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וגו', וּכְתִיב: וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה', מַהוּ בְּכָל עֹז, בְּכָל כֹּחוֹ, מַהוּ מְכַרְכֵּר, שֶׁהָיָה מַקִּישׁ יָדָיו זוֹ עַל זוֹ וְטוֹפֵחַ וְאוֹמֵר כִּירִי רָם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְרִיעִים וְתוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וּבַחֲצוֹצְרוֹת וְכָל כְּלֵי שִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, טו: וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר דברי הימים א טו, כח: וְכָל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וגו', כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עַל דָּוִד מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְרָאוּ אוֹתוֹ מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, טז: וְהָיָה אֲרוֹן ה' בָּא עִיר דָּוִד וגו', הֲרֵי לְךָ שֶׁאִשְׁתּוֹ נִשְׁקְפָה עָלָיו, וּמִנַּיִן שֶׁכָּל נְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כֵּן, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ שמואל ב ו, כ: מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו. שמואל ב ו, טז: וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּהֶדְיוֹט, נִתְבַּזָה בְּעֵינֶיהָ. מַהוּ מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר, הָאֵיךְ הָיָה עוֹשֶׂה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי זָהָב סְנוּנִין דּוֹמִין לְפָז, וְהָיָה מַכֶּה בְּיָדָיו זוֹ עַל גַּב זוֹ וְטוֹפֵחַ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה מְכַרְכֵּר כִּירִי רָם, הָיָה מְפַזֵּז, מַהוּ מְפַזֵּז, שֶׁהָיָה הַזָּהָב הַמְסֻנָּן שֶׁהָיָה עָלָיו קוֹלוֹ פּוֹזֵז, יָכוֹל לֹא הָיָה דָוִד עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִזּוֹ, לָאו, אֶלָּא הוֹפֵךְ אַסְפֵּירָס וּמְשַׁוֵּיר לְפָנָיו, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּמָקוֹם אַחֵר דברי הימים א טו, כט: וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וגו', וְהָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עָלָיו מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְלֹא אִכְפַּת לוֹ, וּמֵהֵיכָן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה דָוִד הוֹפֵךְ אַסְפִּירָס וּמְשַׁוֵּיר, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לְעִיר דָּוִד הִצִּיגוּהוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ דָּוִד וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת לְפָנָיו הוּא וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן כְּתִיב שמואל ב ו, יז: וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ וגו'. תַּמָן כְּתִיב דברי הימים א טז, א: וַיַּקְרִיבוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַחַר שֶׁכִּלָּה לְהַעֲלוֹת בֵּרַךְ כָּל הָעָם עַל שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הָאָרוֹן וְנָתַן לְכֻלָּם מַתָּנוֹת מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ בָּאָרוֹן וְלַנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, יח יט: וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וגו' וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל וגו', מַהוּ אֶשְׁפָּר אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בַּפָּר, אֲשִׁישָׁה, אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בָּאֵיפָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲשִׁישָׁה, גַרְבָּא דְחַמְרָא, כְּמָה דְתֵימָא הושע ג, א: וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. לְאַחַר שֶׁנִּפְטְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ, נִפְנָה לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וּלְשַׂמְחָהּ מֵרֹב שִׂמְחַת הָאָרוֹן, יָצָאת מִיכַל לִקְרָאתוֹ וּבִזַּתְהוּ עַל שֶׁבִּזָּה עַצְמוֹ לִכְבוֹד הָאָרוֹן לְעֵינֵי הַנָּשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, כ: וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וגו', לֹא הִנִּיחַתּוּ לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת אֶלָּא יָצָאת לַחוּץ וְהָיְתָה מְקַפַּחְתּוֹ בִּדְבָרִים, וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה הוֹפֵךְ אַסְפֵּירָס וּמְשַׁוֵּיר, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ: אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם, הִתְחִילָה עוֹשָׂה מְרִיבָה כְּנֶגְדוֹ מְבַקֶּשֶׁת לֶאֱכֹל פָּנָיו, אָמְרָה לוֹ אִם רָאִיתָ כְּבוֹדְךָ מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עַכְשָׁו הוֹדַעְתָּ שֶׁאַתְּ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם, הַלְוַי בִּצְנִיעוּת, אֶלָּא לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, וְאֵלּוּ הֵן נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא קוֹרְאָה אֶתְהֶן אֲמָהוֹת, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הָרֵיק שֶׁבָּרֵיקִים זֶה אַרְכֵיסְטֵס שֶׁאֵין רֵיקָם הֵימֶנּוּ מִכָּל מִצְוָה, כָּךְ הָיָה דָוִד מְרַקֵד לִפְנֵי הָאָרוֹן, אָמְרָה לוֹ הַיּוֹם נִגְלָה כְּבוֹדוֹ שֶׁל בֵּית אַבָּא, בּוֹא וּרְאֵה מַה בֵּינְךָ לְבֵין בֵּית אַבָּא, כָּל בֵּית אָבִי הָיוּ צְנוּעִים וּקְדוֹשִׁים, אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹא נִרְאָה מֵהֶם לֹא עָקֵב וְלֹא גּוּדָל מִימֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל א כד, ג: וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל וגו', מַהוּ וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן, רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר נִכְנַס לוֹ לְדִיר הַצֹּאן גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר. וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, עָשָׂה עַצְמוֹ כַּסֻּכָּה עָטוּף פְּעַלְיוֹנִים וְיָשַׁב לְבֵית הַכִּסֵּא, וַהֲוָה חָמֵי לֵיהּ מְשֻׁלְשָׁל צִיבְחָר וּמְסַלֵּק צִיבְחָר, מְשֻׁלְשָׁל צִיבְחָר וּמְסַלֵּק צִיבְחָר, אָמַר דָּוִד לֵית אָרִיךְ מַנְגַע בְּהָא גּוּפָא צְנִיעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דְּהוּא אֲמַר לֵיהּ שמואל א כד, י: הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגְךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ, וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַתָּחָס עָלֶיךָ, צְנִיעוּתְךָ חָסָה עָלֶיךָ, וְכָךְ אָמְרָה לוֹ מִיכַל, שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיוּ צְנוּעִין כָּל כָּךְ וְאַתְּ עוֹמֵד וּמְגַלֶּה לְבוּשְׁךָ כְּאַחַד הָרֵיקִים. כֵּיוָן שֶׁגָּמְרָה דְבָרֶיהָ אָמַר לָהּ, וְכִי לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שִׂחַקְתִּי וְלֹא לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים שִׂחַקְתִּי אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ, וְאִלּוּ הָיָה אָבִיךְ צַדִּיק יוֹתֵר מִמֶּנִּי הָיָה הָאֱלֹהִים בּוֹחֵר בִּי וּפוֹסֵל בְּבֵית אָבִיךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, כא: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי ה' וגו', אָמַר לָהּ אָבִיךְ הָיָה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד, אֲנִי נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַל עַם ה', זֶה שֵׁבֶט יְהוּדָה. עַל יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ שְׁאָר שְׁבָטִים. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהּ שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הָיוּ מְבַקְּשִׁין כְּבוֹד עַצְמָן וּמַנִּיחִין כְּבוֹד שָׁמַיִם, וַאֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵּן אֶלָּא מַנִּיחַ כְּבוֹד עַצְמִי וּמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, כב: וּנְקַתִי עוֹד מִזֹּאת, וְאַל תֹּאמְרִי שֶׁהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינֵי אֲחֵרִים וְלֹא נִבְזֶה בִּפְנֵי עַצְמִי, תַּלְמוּד לוֹמַר שמואל ב ו, כב: וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי שמואל ב ו, כב: וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה, אָמַר לָהּ אוֹתָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּוַחְתְּ אוֹתָן אֲמָהוֹת, אֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִמָּהוֹת, לְוַאי יְהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, לְוַאי עִמָּם אִכָּבֵדָה. וּלְפִי שֶׁאָמְרָה מִיכַל כֵּן נֶעֶנְשָׁה, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו שמואל ב ו, כג: וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ, וְהָא כְתִיב דברי הימים א ג, ג: יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ, שֶׁגָּעֲתָה כְּעֶגְלָה וָמֵתָה, הַיְנוּ דִּכְתִיב: עַד יוֹם מוֹתָהּ, הָא בְּיוֹם מוֹתָהּ הָיָה לָהּ. אֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁבִּזָּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְווֹת יוֹתֵר מִדָּוִד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב דְּהוּא אָמַר לִפְנֵי אֱלֹהִים תהלים קלא, א: ה' לֹא גָּבַהּ לִבִּי, בְּשָׁעָה שֶׁמְשָׁחַנִּי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ, תהלים קלא, א: וְלֹא רָמוּ עֵינַי, בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת גָּלְיַת, תהלים קלא, א: וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּנִי לְמַלְכוּתִי, וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵתִי אֶת הָאָרוֹן, תהלים קלא, ב: אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְהִתְגַּלּוֹת לִפְנֵי אִמּוֹ, כָּךְ שִׁוִּיתִי נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ שֶׁלֹא נִתְבַּיַּשְׁתִּי לְהִתְבַּזּוֹת לְפָנֶיךָ לִכְבוֹדְךָ, תהלים קלא, ב: כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי, כְּהֵן יָנוֹקָא דְּנָפֵק מִמְּעֵי דְאִמֵּיהּ וְאֵין בּוֹ רוּחַ גַּסָּה לִינוֹק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, כֵּן הֲוַת נַפְשִׁי עָלַי, שֶׁאֵינִי מִתְבַּיֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה אֲפִלּוּ מִקְּטַנֵּי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי אֲדָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה שִׁוִּיתָ עַצְמְךָ לַגָּמוּל, חַיֶּיךָ כְּשֵׁם שֶׁאֵין לַתִּינוֹק הַזֶּה עֲווֹנוֹת, כָּךְ אֵין לְךָ עֲווֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב יב, יג: גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִנְהֹג גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא צָרִיךְ לְהִתְבַּזּוֹת עַל כְּבוֹדוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם אֵין מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמַעֲשֵׂה בָּשָׂר וָדָם, לָמָּה, עָבֵיד מָגֵירָס שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ כֵּלִים נָאִים בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַשּׁוּק הוּא לוֹבְשָׁם, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹמֵד לְבַשֵּׁל פּוֹשֵׁט אֶת הַיָּפִים וְלוֹבֵשׁ מְקֹרָעִים וְזוֹסְטֵא, וְעוֹד בְּשָׁעָה שֶׁהוּא גוֹרֵף אֶת הַכִּירַיִם וְאֶת הַתַּנּוּר הוּא לוֹבֵשׁ רָעִים מֵהֶם, אֲבָל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁכֹּהֵן גּוֹרֵף אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּמְדַשְּׁנוֹ הָיָה לוֹבֵשׁ כֵּלִים מְעֻלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ו, ג: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וגו', בִּשְׁבִיל וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן, לָמָּה כֵן, אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה נוֹהֵג בְּשִׁפְלוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֶלְעָזָר הָיָה דּוּךְ דּוּכָנִין נָשִׂיא עַל הַנְּשִׂיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ג, לב: וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו', רְאֵה שְׂרָרָה שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ וְאַתְּ סָבוּר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל הָיָה נוֹתֵן לַאֲחֵרִים שֶׁיִּטְעֲנוּ אֶת הַכֵּלִים שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִטְעֹן אוֹתָם, לָאו, אֶלָּא הוּא עַצְמוֹ הָיָה טוֹעֵן, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ד, טז: וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו', וְהֵיאַךְ הָיָה טָעוּן כָּל אֵלּוּ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כֵּן הָיָה טוֹעֵן, שֶׁמֶן הַמָּאוֹר בִּימִינוֹ, וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּשְׂמֹאלוֹ, וּמִנְחַת הַתָּמִיד שֶׁל יוֹם תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ, בֵּין הָעַרְבַּיִם הֵיכָן הָיָה נָתוּן, אָמַר רַבִּי אַחָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כְּמִין צְלוֹחִית קְטַנָּה הָיָה תּוֹלֶה בַּאֲפֻנְדָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חָגוּר מָתְנָיו בְּזֵינוֹ כְּעֶבֶד לִפְנֵי קוֹנוֹ, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, במדבר ד, טז: פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו, שֶׁעַל יָדוֹ הָיָה נוֹתֵן לָהֶם הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וְכָל כְּלֵיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא במדבר ג, לא לב: וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וגו' וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר וגו'.

פירוש עץ יוסף על במדבר רבה ד׳:כ׳

20 קל וחומר לפני המקום. לפיכך לא נהג אלעזר כבוד בעצמו ונשא בעצמו שמן המאור וקטרת הסמים כו' כמו שמסיים בסוף סימן זה.

21 הוי עז כנמר. עיין טוש"ע א"ח סימן א.

22 וקל כנשר. כמ"ש שמואל ב א מנשרים קלו.

23 ורץ כצבי. כמ"ש הושע ו ונדעה נרדפה וגו'.

24 וגבור כארי. כדכתיב שמואל ב א ומאריות גברו וגו'.

25 אליהו אומר כל המרבה. תנא דבי אליהו רבה פרק יג.

26 וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה. כצ"ל וכן הוא בתנא דבי אליהו.

27 וכל העם עונים אחר העובר לפני התיבה אמן הללויה. כן הוא בתנא דבי אליהו.

28 תינוק הוא ושוחק. כן הוא בתנא דבי אליהו.

29 כל אותן ימי החג ענה בנו דברים של תפלות. כצ"ל וכן הוא בתנא דבי אליהו.

30 ולא יצאת אותה השנה ולא שנתה ולא שילשה כו'. דבכל שנה מתו קצת נפשות מאותן ט"ו. וכן לקמן עלה לגדולה יתירה בכל שנה רש"ש.

31 א"ל ומה ראית. בתנא דבי אליהו הגירסא אמרתי לו. ואליהו ז"ל הוא שמספר שאמר לו כן.

32 א"ל לא זכיתי כו'. שהיה מצטער על העדר ידיעתו בתורה. ולכן בעת עמדו בתפלה התפלל בכל נפשו.

33 בירניות. מקומות המבצרים מתנות כהונה.

34 ובנה עיר. בתנא דבי אליהו איתא בית.

35 וקראו לו קילוני. כמו קלוניא פירוש דרור ופיטור מכל מיני מסים.

36 בדוד מלך ישראל. כלומר אף שהיה מלך ישראל ועכ"ז נכנע לבו. כמ"ש ונקלותי עוד מזאת.

37 בחשאי. ע"ד ברוב עם הדרת מלך.

38 נתייעץ עם שרי אלפים. וזה ממדת ענוה שלא עשה כי אם אחר העצה.

39 כמה זקנים מינה דוד שם. נשיאים וזקני העדה. ודייק מדכתיב שמואל ב ו׳:א׳ שלשים אלף. ובדברי הימים כתיב כל ישראל. שמע מינה אלו ל' אלף היו זקנים.

40 דרגון. הוא לשון התמנות וכבוד.

41 ויוסף תלתין אלפין. פי' מדכתיב ויוסף מרבה שלשים אלף שהתוספת כעיקר ומדכתיב עוד מרבינן תו שלשים אלף. ופשוטו של מקרא שלשים אלף הרי תשעים אלף. אבל באגדת שמואל דריש לה מאת כל בחור. דדריש בחור כל בחור את כל בחור יפ"מ.

42 מיד הלכו לגבעה להעלות משם הארון. שהארון בגבעה היה בבית אבינדב שהניחוהו שם כשהחזירוהו פלשתים כמ"ש שמואל ב ו׳:ג׳ וכן כתיב כאן וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה.

43 כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. דבשמואל כתיב ויקם וילך דוד וגו' מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים דמשמע שהלכו מבעלי יהודה אל מקום אשר שם הארון להעלותו משם. ובדברי הימים כתיב ויעל דוד וכל ישראל בעלתה קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים דמשמע שהארון היה שם. ובאמת היה הארון בגבעה כדכתיב שם שמואל ב ו׳:ג׳ וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה ומפרש שכל ישראל הלכו לבעלתה שהיא קרית יערים. והמתינו שם על הארון עד שיביאוהו מן הגבעה אך דוד והזקנים שמו אל לבם שאין כבוד הארון שיעלוהו מגבעה ע"י יחידים קמו מבעלי יהודה והלכו לגבעה להביא הארון מן גבעה לבעלי יהודה ומבעלי יהודה יעלוהו כל ישראל עמם עד לירושלים. וי"א שגם כל ישראל הלכו עם דוד לגבעה מפני כבוד הארון.

44 אשר נקרא שם שם ה' צבאות. פסוק הוא בשמואל ב ו׳:ב׳. ומדכתיב שם שם מורה על השם הוא השם המפורש וכל כינוייו הם השבע שמות שאינם נמחקים.

45 הלוחות ושברי לוחות. כלומר לכן כתיב שם שם כפול להורות על שני הלוחות אשר כל אחד נקרא בשם ה'.

46 לא נשאו כתובה. שהרי כתיב ולבני קהת לא נתן משה עגלות. לפי שיש עליהם לשאת בכתף.

47 מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות כו'. פי' שאמר דוד כשהייתי בורח מפני אויבי ויגורתי מפניו הייתי משתעשע בחקיך והיו לי זמירות לשעשועי רש"י.

48 התעיף. לשון וכפלת דמתרגמינן ותעיף. שאם תכפול עינך לסתום עין בהיסח הדעת מהסתכל בהם מיד ואיננו רש"י.

49 אתה קורא אותן זמירות. כי דברי תורה הם צריכים עיון ושינון שלא ישתכחו ממנו.

50 שאפיל תינוקות של בית רבן יודעין אותו כו' בכתף ישאו. לשון עתיד לרמוז שגם לעתיד ישאו בכתף ולא בעגלות. ודוד טעה מה שאפילו תינוקות יודעים שישאו הוא לשון עתיד רי"ף.

51 והיה ארונא טעון כו'. פירוש והיה הארון נושא הכהנים למעלה וחובטן למטה לארץ.

52 ואייתי. והביאו.

53 אמר ליה לית כו'. לשון שאלה אין אתה יכול לומר לי מה נעשה לארון זה.

54 שאל לאינון חכימיא כו'. שאל לאותן חכמים שמנית. ודרך קנטור אמר ליה כן על שלא מינה אותו עמהן. ואמר דוד מי שידע להקים הארון שיעמוד על העגלה ואינו מקים אותו יהא סופו בחנק.

55 א"ל דבח. זבח לפניו זבח והוא עומד.

56 אמר הקב"ה לאחיתופל מלה דינקיא כו'. דבר שהתינוקות אומרים בכל יום בבית הכנסת לא אמרת לו. וזה דבר גדול שיזבח לפניו אמרת לו.

57 דבח קמוי וקאים. היה דוד זובח לפניו והיה הארון עומד.

58 ולכך היה זובח כשהעלהו בשניה שלא יבא לידי כך. נראה שצ"ל שלא בא לידי כך. וכן איתא לקמן וכיון שראה דוד כו' הוסיף עוד וזבח לפניו כו'.

59 עוזא מאחריו כו'. מדכתיב ואחיו הולך לפני הארון. מסתמא הלך עוזא מאחריו.

60 שנאמר וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים מה נשאו עמו. כצ"ל ור"ל מדכתיב וישאוהו מבית וגו' עם ארון האלהים דמשמע עוד דבר אחר נשאו עם ארון האלהים.

61 ארגז ששיגרו פלשתים כו'. אפשר שלא הזכירו בפרטות לפי שהיה מפלשתים.

62 כההוא דתנינן. בפרק קמא דבבא בתרא.

63 ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו. כצ"ל.

64 באמה בת ו' טפחים. ר"מ לטעמיה דאמר כל האמות היו בינונית.

65 והלוחות ארכן ו' ורחבן ו'. וכן הוא בבבא בתרא פרק קמא. ובשמות רבה פרשה מז. אבל בתנחומא סדר כי תשא סימן לז ובירושלמי פרק ד דתענית איתא ורחבן שלשה.

66 חציו לכותל זה. שהרי מבחוץ נמדד אמתים וחצי ארכו.

67 ס"ת שכתב משה. כמו שנאמר ויכתוב משה את התורה.

68 אין רק. ר"ל אין הוא מיעוט. וגם רק הוא מיעוט. ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ס"ת.

69 פירנסת. פי' פירשת צרכי מדתו לארכו.

70 רי"א באמה בת ה'. ר"י לטעמיה דאמר אמת הכלים באמת בת ה'. עיין מנחות דף צו ע"א במשנה.

71 אצבע ומחצה. באצבע קטנה קאמר. שהטפח ד' אצבעות בגודל. וה' באצבע. ו' בקטנה.

72 שהיו העמודים עומדים. שני עמודי כסף כמין עמודי ספר תורה שוכבין לארכו והלוחות ביניהם שנאמר עמודיו עשה כסף רש"י.

73 מונח בצדו. של ארון.

74 ועליו ספר תורה מונח. אבל מעיקרא היה מונח בדף היוצא מן הארון רש"י.

75 לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'. כצ"ל.

76 לרבות שברי לוחות שמונחות בארון. כצ"ל.

77 מכאן אמרו אחיו הולך לפניו ועוזא מאחריו. כצ"ל. דמדכתיב שאחיו הולך לפניו מסתמא עוזא מאחריו כמש"ל.

78 והכהנים טוענים בו. מצאתי באלשיך שכתב שכראות דוד מיתת עוזא אח"כ שב לנסות בכהנים והיו מיד הכהנים מסתכנים.

79 זה לולב שאדם מנענע בו. ובמנענעים דרש לשון נענוע.

80 בתחלה כו' ולבסוף כו'. פי' בתחלה כשלא נשאוהו הלוים היה כידון פי' שבר וחורבן שנהרג עוזא וגם הכהנים היו בסכנה. ולבסוף כשנשאוהו הלוים היה נכון שעזר אלהים את הלוים.

81 הארון נושאיו נשא. כשעברו ישראל את הירדן.

82 נשא הארון נושאיו. שהכהנים עמדו עם הארון בירדן בשפת המזרח עד שעברו כל העם. וכשעברו נתקו כפות הכהנים אל החרבה נמצאו ארון והכהנים מצד מזרח וכל ישראל בצד מערב. נשא הארון נושאיו ועבר. וזהו דכתיב ויעבור ארון ה' ולא כתיב נושאי הארון. ועיין בסוטה פ"ז ברש"י.

83 והלך לו לעצמו. שהארון דחה הבקר ושמט אותם והיה מהלך מעצמו ועוזא חשב לאחוז בארון עד יחזיר הבקר למקומם. לכן ויחר אף ה' בעוזא על עסקי שלו פי' שגגו. ועיין באלשיך.

84 וחד אמר שעשה צרכיו בפניו. דרש של מלשון כי ישל זיתך דבר שמשיל מלמעלה למטה רש"י וצ"ל דזה נמי גרמה לו דהא בדברי הימים מפורש במקרא ויכהו על אשר שלח ידו וגו' רש"א. אך קשה מאד הדבר לפי פירוש זה. לכן נראה שפי' צרכיו צרכי עצמו. כלומר שהסיח דעתו מקדושת הארון וחשש שמא יפול ואחז בו.

85 הארון קיים. שהרי נגנז כדאמרינן ביומא שגנזו יאשיהו.

86 שנשתנו פניו כחררה. שהיה מצטער על שמת עוזא על ידו. ודרש ויחר לשון חררה.

87 מה טעם. דרשת להאי ויחר לשון חררה. ומפרש משום דלא כתיב ביה אף. משום שח"ו שיחרה אפו של דוד על משפטי ה'. רק שנשתנו פניו כאדם שמתבהל ממקרה פתאומית.

88 לוי היה עובד אדום. מפני שכתוב הגתי סד"א שגר היה הוצרך לפרש שהיה לוי.

89 מייחסו עם הלוים ששים ושנים לעובד אדום. דברי הימים א כז כצ"ל וכדלקמן בפרשה רד"ל.

90 ובירכו הקב"ה. כמ"ש ויברך ה' את עובד אדום.

91 ואין הכהנים נושאין את הארון. ר"ל שאפילו כהנים אין נושאין את הארון. רק בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון כדאיתא בסוטה דף לג ע"ב על פי הדבור.

92 וירץ אל תוך הקהל וגו' ויתן את הקטורת ויכפר על העם. ועיין מ"ש בילקוט שמואל ב ו רמז קמב.

93 שנאמר וישב ארון ה' וגו'. ברך ה' את בית עובד אדום וגו' בעבור ארון האלהים. ר"ל בעבור כבודו להסיר מעליו תרעומות שהיו אומרים שהוא של פורענות. לפיכך רצה הקב"ה שיהיה של ברכה.

94 אפטרה. כשנפטר מן האכסניא כדאיתא בפרק הרואה ואמר דרוש זה לכבוד אכסנאי.

95 לתלתא ירחין. שכך שהה הארון בביתו.

96 ובנו ששה כו'. בירושלמי פרק החולץ ובבבלי פרק הרואה חשיב שאשת עובד אדום ילדה ג"כ ששה.

97 ותמניא דידיה. בני עובד אדום עצמו.

98 הא שתין ותרין. הרי ס"ב ואגדה זו ס"ל שילדו בכל ב' שבועות אחד אחד. אבל בבבלי הנ"ל איתא שילדו ששה בכרס אחד.

99 הלוים העלוהו. מפני שהוזכרו גם כהנים בפסוק הוצרך לפרש הלוים נשאוהו.

100 חד אמר על צעידה וצעידה שור ומריא. ובסוף שבעה פרים ושבעה אלים. פי' ובסוף אחר ששה צעדים. וה"ק קרא דבכל אחד מששה צעדים שור ומריא. ולא נקט ששה אלא משום ז' פרים וז' אילים דמפורש באידך קרא דדברי הימים שאותן ז' פרים וז' אילים היה אחר כל ששה צעידות. והוא כדעת רב פפא לקמן בסמוך.

101 וחד אמר על כל כו' ובסוף. פי' אחר ששה צעדים שור ומריא.

102 מקרא חד פריש. ואות מקרא שבדברי הימים הוא פירוש למאי דכתיב בשמואל שור ומריא היינו ז' פרים וז' אילים. ויהיה שור ומריא שם הכלל. כמו ויהי לי שור וחמור. וששה צעדים דכתיב בשמואל פירוש לויזבחו ז' פרים שבדברי הימים שהיה לאחר ו' צעדים מתנות כהונה. ופי' מריא אילים פטומים.

103 ועל כל שש פסיעות ז' פרים כו'. לפי שבכל פסיעה היו מקריבין פר אחד. וא"כ בפסיעה הששית היה ראוי להקריב ג"כ פר אחד. וגם כנגד כל השש פסיעות ששה פרים. ועלו במספר שבעה פרים. וכן יתבאר לקמן על כל שש פסיעות שור ומריא ועל ו' סדרים של שש שש פסיעות ז' פרים רי"ף.

104 מלאת כל ארץ ישראל במות. דעל כל פסיעה מזבח רש"י.

105 אלא על כל ששה פסיעות שור ומריא. ולדידיה ניחא טפי דנקט בהאי קרא ששה צעדים. וקרא דדברי הימים ז' פרים וז' אילים היינו על כל ששה סדרים כו'. אע"ג דלא מפורש התם כלום. נלמד סתום מן המפורש מה בשמואל בשור ומריא ששה אף התם בדברי הימים בז' פרים ששה רש"א.

106 סתם. כלומר כפשוטיה בלי פזוז וכרכור.

107 לאו. כלומר לא עשה כן.

108 אלא לבש כלים נאים כו'. נאים שבבגדי מלכות כדמפורש בגדי זהב סנונין דומין לפז.

109 מה שאפשר לומר. בפה הכל היה עושה מתנות כהונה.

110 כירי רם. נוטריקון של מכרכר. כירי פי' אדון. וכלפי הקב"ה אמר כן. או י"ל שאמר כן על הארון ע"ד שאמר הכתוב ארון הברית אדון כל הארץ מתנות כהונה וע"ש.

111 מריעים ותוקעים בשופרות. שמ"ש בתרועה בקול שופר הוא כלל ופרט שמפרש אח"כ במה היו מריעים בקול שופר וחצוצרות.

112 וכל ישראל כו'. ר"ל ששם בדברי הימים מפורשים שארי כלי שיר. דכתיב שם וכל ישראל מעלים את ארון ברית ה' בתרועה ובקול שופר ובחצוצרות ובמצלתים משמיעים בנבלים וכנורות.

113 מציצות. פי' מביטות כד"א מציץ מן החרכים.

114 ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר וגו' ותבז לו בלבה כיון שראתה. כצ"ל.

115 סנונים. בירקרק חרוץ מתרגמינן דהבא סנינא.

116 קולו פזוז. צלול כפעמונים.

117 אלא הופך אספירס. פי' בלשון יוני כפות הרגלים. פי' הופך עקבות פרסות רגליו. ומשוויר פי' ומרקד מוסף הערוך. אבל המעריך כתב אספירס בלשון טורקי טאקל"א מין דילוג הוא שהאדם הופך כל גופו. ולכן ביזתו מיכל.

118 והעלה עולות לפניו הוא וישראל כו' תמן כתיב ויקריבו כו'. מזה אתה למד שישראל הקריבו ג"כ. ובכדי לסיים שבירך כל העם על שכיבדו הארון והקריבו קרבנות.

119 וי"א אשישה כו'. פסחים דף לו ע"ב.

120 גרבא דחמרא. פי' חבית של יין.

121 נפנה לברך את ביתו. לשון ברכה ממש. כי היום יום רצון מהקבלת פני שכינה. ובו ביום בירך את ישראל בשם ה' צבאות. ובו ביום וישב ג"כ לברך את ביתו בשם ה' צבאות.

122 לא הניחתו ליכנס לתוך הבית כו'. דייק זאת מדכתיב ותצא וגו' לקראת דוד וגו'.

123 אשר נגלה. לשון גלוי.

124 לאכול פניו. דרך משל הוא. או צ"ל לאבל פניו פי' לבייש פניו.

125 אם ראית כבודך. דרך תמיה ובזיון הוא. כאומר היום קבלתי כבוד ממך. כי הראת כבודך זהו בלשון נקיה וחזרה ואמרה אשר נגלה היום כלומר בגלוי ולפני מי לעיני אמהות עבדיו. ואגב מפרש המדרש מגאות מיכל עד שקראה לכל נשי ישראל אמהות.

126 הריק שבריקים. זהו אחד הרקים. כלומר המיוחד והראש שבריקים.

127 ארכיסטם. ובאגדת שמואל איתא ארכיסטריס. פי' בלשון יוני מרקדים ומכרכרים מוסף הערוך. או פי' גדול הנבזים מעריך.

128 היום נגלה כבודו של בית אבא. דייקו מדהשיב לה ה' אשר בחר בי מכל בית אביך. ובזה בא להשיבה שלא תתכבד בבית אביה כי תתבונן כי נלקח המלוכה מבית אביה וניתנה לדוד.

129 גדר לפני מגדר. מדכתיב גדרות בלשון רבים דרשו כן.

130 כסוכה. להסך קדריש לשון סוכה. ור"ל שסיכך רגליו בבגדיו ועשה עצמו כסוכה וכדמפרש.

131 פעליונים. וילנות סדינים או סודרים.

132 והוה חמי ליה. דוד היה נחבא במערה והיה רואה אותו משולשל ציבחר כו' פי' משלשל ומוריד בגדיו מעט. וחוזר ומעלה אותם מעט כדי הצורך.

133 לית אריך כו'. פי' אינו הגון לנגוע בגוף צנוע הזה.

134 צניעותיך חסת עליך. ואע"ג דיהיב טעמא כי משיח ה' הוא. לעבדיו לדחינהו הוא דקאמר ופ"מ.

135 היה האלהים בוחר בי ופוסל בית אביך. בתמיה.

136 אביך היה מלך על ישראל לבד. אפשר שצ"ל בית אביך והיינו איש בושת. משום שהיא אמרה לו כל בית אבי היו צנועים וכיוונה בזה על איש בושת שהיה צדיק וצנוע. וכמו שאמר דוד בעצמו שמואל ב ד יא אף כי אנשים רשעים הרגו איש צדיק וגו' ועל זה השיב לה דוד בית אביך היה מלך על ישראל לבד.

137 הדא הוא דכתיב ונקלותי עוד מזאת. פי' יותר ממה שעשיתי אעשה לבזות עצמי ולהקל.

138 ואל תאמרי כו'. ואל תאמרי שאני מראה עצמי לשפל ונבזה בעיני אחרים אבל בעיני עצמי אני מכובד תלמוד לומר והייתי שפל בעיני.

139 אמהות. פי' שפחות.

140 אימהות. לשון אם שרה רבקה רחל ולאה.

141 לוואי יהא לי חלק עמהם לעתיד לבא. ולכך אומר בלשון עתיד אכבדה.

142 לעגלה אשתו. והיינו מיכל כדאמרינן בסנהדרין פרק כהן גדול עגלה זו מיכל כו' הרי שהיה לה בנים. ומתרץ המדרש דעל שגעת כעגלה ומתה הוא דמתקריא עגלה. והיינו שמתה בלדתה כדאיתא בבראשית רבה פרשה פב והיינו דכתיב עד יום מותה. ונענשה דקאמרנא היינו שעד יום מותה לא היה לה בן יפ"מ.

143 הא ביום מותה הוה לה. בגמ' הנ"ל דחו האי שינויא ותירצו עד אותו מעשה הוה לה ומכאן ואילך לא הוה לה.

144 בשעה שמשחני שמואל למלך. נקט גובה לב בשעת המשיחה שלא היתה מפורסמת ולא היה יכול להתגאות בפומבי רק בלב וכשהרג גלית שנתכבד בפרהסיא נקט רום עינים דהוי בפרהסיא יפה מראה.

145 בשעה שהחזירוני למלכות. דהיינו שהיו מחזירים אותו בעיר ויקראו לפניו אברך לא הלך בגאוה ובגודל יפ"מ.

146 בשעה שהעליתי את הארון. אמר בנפלאות על העלות הארון. על שנעשו על ידו כמה פלאים בירדן ובפלשתים. ובכמה דוכתי יפ"מ.

147 כך שויתי נפשי כו'. ופי' שויתי ודוממתי השויתי עצמי ונדמיתי לגמול.

148 כהן ינקא כו'. כתינוק הזה שיוצא ממעי אמו כו' ומלת גמול נאמר גם על היונק אחרי גדלו מעט הקרוב להגמל.

149 כשם שאין לתינוק עונות כו'. לפי שתכונת דוד היה טוב מאד.

150 לנהוג גאוה. אף שמכוון מפני כבוד הבריות ע"ד נהוג נשיאותך ברמה. גם זה לא ימצא בלבו.

151 מגידס. פי' עושה תבשילין.

152 וזוסטא. בלשון יון חגורה וכתונת פחותה נתון לפני הבגדים כדי שלא יטנפו מוסף.

153 שנאמר ולבש הכהן מדו בד כו' למה כן. כלומר אמאי לביש הכי הא אין דרך העולם ללבוש בגדים נאים בגריפת תנור וכיריים אלא לפי שאין גדולה לפני ה' דאפילו כשהוא לבוש בגדים נאים הוא משמש לפני ה' בעבודות השפלות. וזה לאות שאין גאוה לפניו. והא דכתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ואמרו הטעם בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו. התם גנאי הדבר שישמש בעבודה הגרועה בבגדים שמשמש בהן בעבודה המעולה.

154 היה דוך דוכנין נשיא על הנשיאים. כצ"ל וכן איתא בירושלמי ודוך לשון דוכוס. והני תיבות נשיא על הנשיאים הוא פי' על דוך דוכנין.

155 ואיך היה טוען כל אלו. כלומר איך היה יכול לטעון כל אלה. וקאמר שמן המאור בימינו כו' ואף כי כל אלה היו משא כבד כבר כתב הרמב"ן דאלעזר חזק ואמיץ כיעקב אבינו. וכן משה רבינו ע"ה ואהרן אחיו וקוי ה' יחליפו כח.

156 בזרועו שמן המשחה היכן היה נתון. כצ"ל וכן הוא בירושלמי וכן הוא מבואר בכתוב.

157 באפונדתו. לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים ונותנין שם דבר המאורע להם ערוך.

158 בזינו. פי' בחגור.

159 שאין גאוה לפני המקום. כלומר כל מצותיו שוים באין הבדל ואיננו תלוי בעשיית דבר נכבד לפי הראות או בלתי נכבד כי הכל שוים.

« עץ יוסף על במדבר רבה ד׳:י״ט עץ יוסף על במדבר רבה ה׳:א׳ »