עץ יוסף על במדבר רבה ד׳

מהדורה: מדרש רבה עם פירוש עץ יוסף, וורשא תרכ"ז

« עץ יוסף על במדבר רבה ג׳:י״ד עץ יוסף על במדבר רבה ה׳:א׳ »

1 וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' במדבר ג, מ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ישעיה מג, ד: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב, יַעֲקֹב הַרְבֵּה אַתְּ יָקָר בְּעֵינַי שֶׁכִּבְיָכוֹל קָבַעְתִּי אִיקוֹנִים שֶׁלְךָ בְּכִסְאִי, וּבְשִׁמְךָ הַמַּלְאָכִים מְקַלְסִין אוֹתִי וְאוֹמְרִים תהלים מא, יד: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, הֱוֵי: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וגו'. דָּבָר אַחֵר, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב הַרְבֵּה יָקָר אַתְּ בְּעֵינַי, שֶׁכִּבְיָכוֹל אֲנִי וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁלִּי יָצְאוּ לִקְרָאתְךָ בְּצֵאתְךָ לֵילֵךְ לְפַדַּן אֲרָם וּבְבִיאָתְךָ. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאתָ מַה כְּתִיב בראשית כח, י יג: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב וגו' וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם וגו' וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם וגו' וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וגו'. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁכָּךְ רָאָה הַמֶּלֶךְ וּפָמַלְיָא שֶׁלּוֹ נִצָּבִים עָלָיו וּמְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ. וּמִנַּיִן בְּבִיאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לב, ב: וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וגו', הֲרֵי הַמַּלְאָכִים. הַשְּׁכִינָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לה, ט: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ וגו', הֱוֵי: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ. דָּבָר אַחֵר, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקָר אַתְּ בְּעֵינַי, שֶׁלְּכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא נָתַתִּי מִנְיָן וּלְךָ נָתַתִּי מִנְיָן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ גְּרָנוֹת הַרְבֵּה וְהָיוּ כֻּלָּם טִנּוֹפוֹת וּמְלֵאוֹת זוּנִים, וְלֹא דִּקְדֵּק בְּמִנְיָנָן, וְהָיָה לוֹ גֹּרֶן אַחַת רָאָה אוֹתָהּ נָאָה, אָמַר לְבֶן בֵּיתוֹ אוֹתָן הַגְּרָנוֹת טִנּוֹפוֹת וּמְלֵאוֹת זוּנִים לְפִיכָךְ אַל תְּדַקְדֵּק בְּמִנְיָנָם, אֲבָל זֶה דַּע כַּמָּה כּוֹרִים יֵשׁ בּוֹ, כַּמָּה שַׂקִּים, כַּמָּה מוֹדִיאוֹת יֵשׁ בּוֹ. כָּךְ הַמֶּלֶךְ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַגֹּרֶן אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל ישעיה כא, י: מְדֻשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ירמיה ב, ג: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. וּבֶן בֵּיתוֹ זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יב, ז: לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים טִנּוֹפוֹת הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה לג, יב: וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים וגו', לְפִיכָךְ אַל תְּדַקְדֵּק בְּמִנְיָנָם, אֲבָל יִשְׂרָאֵל צַדִּיקִים הֵם, כֻּלָּם חִטִּים אַגּוּדֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ס, כא: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר שיר השירים ד, ז: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, לְכָךְ דַּקְדֵּק בְּמִנְיָנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ עָשָׂה משֶׁה מָנָה אוֹתָם כַּמָּה כּוֹרִין יֵשׁ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר א, ב: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה שַׂקִּים, שיר השירים ב, ד: וּצְבָאוֹ וּפְקוּדֵיהֶם, כַּמָּה מִדּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּקֹד כָּל זָכָר וגו'.

2 דָּבָר אַחֵר, פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב שיר השירים ו, ח ט: שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וגו' אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי וגו', מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ פְּרַגְמָטוֹטִין שֶׁל אֲבָנִים, שֶׁל זְכוּכִית, וְהָיָה מוֹצִיאָן לַשּׁוּק וְלֹא הָיָה מַבְחִין בַּמִּנְיָן, שֶׁלֹא הָיָה מוֹצִיאָן בְּמִנְיָן, וְנִכְנָס לְהַנִּיחָן וְלֹא הָיָה מַנִּיחָן בְּמִנְיָן, שֶׁלֹא הָיָה מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ שֶׁל זְכוּכִית, וְהָיָה לוֹ פְּרַגְמָטֵיס אַחַת שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת נָאוֹת וְהָיָה נוֹטְלָהּ וּמוֹצִיאָהּ בְּמִנְיָן וּמַנִּיחָהּ בְּמִנְיָן. כָּךְ כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא נָתַתִּי מִנְיָן, לָמָּה, שֶׁאֵין חֲשׁוּבִין לְפָנַי כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מ, יז: כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדוֹ. אֲבָל אַתֶּם בָּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים מו, ג: הָעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן וגו', לְכָךְ מוֹנֶה אֶתְכֶם בְּכָל שָׁעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר, הֱוֵי: שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וגו' אַחַת הִיא יוֹנָתִי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל.

3 מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה במדבר ג, מ, תְּנֵינַן תַּמָּן תוספתא שבת טז, ד: תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד לִשְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵין חוֹתְכִין אֶת טִבּוּרוֹ וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֶלָּא אִמּוֹ גּוֹחֶנֶת עָלָיו וּמְנִיקָתוֹ, וְהַמְטַלְטְלוֹ בַּשַּׁבָּת כִּמְטַלְטֵל אֶבֶן בַּשַּׁבָּת, בֶּן שִׁבְעָה וְסָפֵק שֶׁהוּא בֶּן שְׁמוֹנָה, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵין חוֹתְכִין אֶת טִבּוּרוֹ וְאֵין טוֹמְנִין שִׁלְיָתוֹ וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְאִם דָּבָר בָּרִי שֶׁהוּא בֶּן שִׁבְעָה חַי, מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְחוֹתְכִין טִבּוּרוֹ וְטוֹמְנִין שִׁלְיָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן הַוָּלָד וּמְטַלְטְלִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. לָמָּה מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת עַל הַנּוֹלָד בֶּן שִׁבְעָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׁל חַיִּים, אֲבָל הַנּוֹלָד לִשְׁמוֹנָה לֹא כָּלוּ חֳדָשָׁיו וְאֵינוֹ שֶׁל חַיִּים לְפִיכָךְ אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. שָׁאֲלוּ לְרַבִּי אַבָּהוּ מִנַּיִן לְנוֹלָד בֶּן שִׁבְעָה שֶׁהוּא חַי, אָמַר לְהוּ מִדִּידְכוֹן אֲנָא מַמְטֵי לְכוֹן, זיט"א איפט"א איט"א אוכט"י, וְאֵיזֶהוּ בֶּן שְׁמוֹנָה כָּל שֶׁאֵין צִפָּרְנָיו וּשְׂעָרָיו גְּמוּרִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵינוֹ חַי שְׁלשִׁים יוֹם לֹא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו אֲבָל נֵפֶל הוּא, לָמָּה, סָמְכָה דַעְתּוֹ שֶׁל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לִדְבַר תּוֹרָה, שֶׁלֹא צִוָּה הַמָּקוֹם לִמְנוֹת הַבְּכוֹרִים כְּדֵי לִפְדוֹתָן אֶלָּא אַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב במדבר ג, מ: פְּקֹד כָּל בְּכֹר וגו' וְשָׂא אֶת מִסְפַּר שְׁמֹתָם, נָתַן לָהֶם תְּלוּי רֹאשׁ, לְפִי שֶׁהַבְּכוֹרִים חַיָּבִין מִיתָה בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.

4 דָּבָר אַחֵר, פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר, יֵשׁ פְּקִידָה לַבְּכוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר, יֵשׁ פְּקִידָה לַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א ב, כא: כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת, יֵשׁ פְּקִידָה לַשְּׁמִירָה איוב י, יב: וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי, וְיֵשׁ פְּקִידָה שֶׁל שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ס, יז: וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם.

5 וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי במדבר ג, מא, שֶׁיִּהְיוּ לְקוּחִים לִשְׁמִי במדבר ג, מא: אֲנִי ה', נֶאֱמָן אֲנִי לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב עַל שֶׁהֵם לְקוּחִים לִשְׁמִי. במדבר ג, מא: תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁהַבְּכוֹרוֹת שֶׁלִּי הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ח, יז: כִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִיל חִבָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שִׁנִּיתִי סִדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּאֵיזֶה צַד כָּתַבְתִּי בַּתּוֹרָה שֶׁיְהֵא חֲמוֹר נִפְדֶה בְּשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לד, כ: וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶה בְשֶׂה, אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא פָּדִיתִי שֶׂה בַּחֲמוֹר, הַמִּצְרִיִים שֶׁנִּקְרְאוּ חֲמוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל כג, כ: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ שֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה נ, יז: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, וְהָרַגְתִּי בְּכוֹרֵיהֶם, וְהִקְדַּשְׁתִּי בְּכוֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר וגו' במדבר ג, מא: וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְּוִיִם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁהָרַג הַמָּקוֹם בְּכוֹרֵי בֶּהֱמַת מִצְרַיִם וְהִצִּיל בַּהֲמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ הִקְדִּישׁ לִשְׁמוֹ בְּכוֹרֵי בַּהֲמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: כִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר וגו'.

6 וַיִּפְקֹד משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֶת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל במדבר ג, מב, אַתְּ מוֹצֵא בְּמִנְיַן הַלְוִיִּם נֶאֱמַר בּוֹ: עַל פִּי ה', שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ג, טז: וַיִּפְקֹד אֹתָם משֶׁה עַל פִּי ה', מְלַמֵּד שֶׁהַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת לוֹ כָּךְ תִּינוֹקוֹת לְוִיִּם יֵשׁ בַּבַּיִת הַזֶּה, לָמָּה שֶׁהוּא מְקָרְבָן לַעֲבוֹדָתוֹ, אֲבָל בְּמִנְיַן הַבְּכוֹרוֹת שֶׁהוּא מוֹצִיאָן מֵעֲבוֹדָתָן לֹא נִשְׁתַּתֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמִּנְיָן שֶׁלָּהֶם, לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר בָּהֶם: עַל פִּי ה'. דָּבָר אַחֵר, הַלְוִיִּם, שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וּמָסְרוּ עַצְמָן עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לב, כו: וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלַי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם נִשְׁתַּתְּפוּ לִי אַף אֲנִי אֶשְׁתַּתֵּף לָהֶם לִמְנוֹתָן בְּעַצְמִי וּבִכְבוֹדִי, אֲבָל הַבְּכוֹרוֹת הֵם רִחֲקוּ עַצְמָן מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֵם הִקְרִיבוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, לְכָךְ רִחַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן מִנְיָנָם.

7 וַיְהִי כָל בְּכוֹר זָכָר בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה וגו' במדבר ג, מג, הֲרֵי שֶׁהָיוּ יְתֵרִים הַבְּכוֹרוֹת עַל הַלְוִיִּם מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה כֵּן לֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, אָמַר משֶׁה אָמַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאֶמְנֶה הַלְוִיִּם וְאֶמְנֶה בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶקַח הַלְוִיִּם לִשְׁמוֹ תַּחַת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי יֵשׁ בִּבְכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל יְתֵרִים עַל הַלְוִיִּם מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, וְעַכְשָׁו מָה אֶעֱשֶׂה לִבְכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל הַיְתֵרִים עַל הַלְוִיִּם, מִיָּד קָפַץ הַדִּבּוּר עַל משֶׁה וְהוֹרָהוּ מַה לַּעֲשׂוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב במדבר ג, מד: וַיְדַבֵּר ה' וגו'.

8 קַח אֶת הַלְוִים וגו' במדבר ג, מה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְדוֹת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל בַּלְּוִיִּם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ הַבְּכוֹרוֹת מְשַׁמְּשִׁין עַד שֶׁלֹא עָמַד שֵׁבֶט לֵוִי, כְּמָה שֶׁשָּׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ גמרא זבחים קיב-ב: עַד שֶׁלֹא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וּמִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים, וְתֵדַע לָךְ שֶׁהָיוּ הַבְּכוֹרוֹת מַקְרִיבִים עַד שֶׁלֹא עָמַד שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, טֹל מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּכוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכֵיוָן שֶׁקֵּרַב קָרְבָּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים סט, לב: וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס, לָבַשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ג, כא: וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם, בִּגְדֵי שֶׁבַח הָיוּ, וְהָיוּ הַבְּכוֹרוֹת מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם מְסָרָן לְשֵׁת, שֵׁת מְסָרָן לִמְתוּשֶׁלַח, כֵּיוָן שֶׁמֵּת מְתוּשֶׁלַח מְסָרָן לְנֹחַ, עָמַד נֹחַ וְהִקְרִיב קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ח, כ: וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וגו', מֵת נֹחַ וּמְסָרָן לְשֵׁם, וְכִי שֵׁם הָיָה בְּכוֹר וַהֲלוֹא יֶפֶת הָיָה בְּכוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית י, כא: אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל, וּמִפְּנֵי מָה מְסָרָן לְשֵׁם מִפְּנֵי שֶׁצָּפָה נֹחַ שַׁלְשֶׁלֶת הָאָבוֹת עוֹמֶדֶת מִמֶּנּוּ. וְתֵדַע לְךָ שֶׁשֵּׁם הָיָה מַקְרִיב שֶׁנֶּאֱמַר בראשית יד, יח: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם וגו', וְכִי כְּהֻנָּה לוֹ נִתְּנָה וַהֲלוֹא לֹא נִתְּנָה כְּהֻנָּה אֶלָּא מִשֶּׁעָמַד אַהֲרֹן, מַהוּ שֶׁהוּא אוֹמֵר כָּאן: וְהוּא כֹהֵן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מַקְרִיב כַּכֹּהֲנִים. מֵת שֵׁם וּמְסָרָהּ לְאַבְרָהָם, וְכִי אַבְרָהָם הָיָה בְּכוֹר, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה צַדִּיק נִמְסְרָה לוֹ הַבְּכוֹרָה וְהִקְרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כב, יג: וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. מֵת אַבְרָהָם וּמְסָרָהּ לְיִצְחָק, עָמַד יִצְחָק וּמְסָרָהּ לְיַעֲקֹב, וְכִי יַעֲקֹב בְּכוֹר הָיָה, אֶלָּא שֶׁאַתְּ מוֹצֵא שֶׁנְּטָלָהּ יַעֲקֹב מִן עֵשָׂו בְּעָרְמָה, אָמַר לוֹ בראשית כה, לא: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי, אַתְּ סָבוּר שֶׁמָּא עַל חִנָּם אָמַר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו שֶׁהוּא יִמְכֹּר לוֹ אֶת הַבְּכוֹרָה לָאו, אֶלָּא שֶׁהָיָה יַעֲקֹב מְבַקֵּשׁ לְהַקְרִיב וְלֹא הָיָה יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁלֹא הָיָה בְּכוֹר, אָמַר עֵשָׂו מָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִן הַבְּכוֹרָה הַזֹּאת, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כה, לב: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וגו', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְנַבֵּא עָלָיו יְחֶזְקֵאל וְאָמַר לוֹ יחזקאל לה, ו: אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ, וְכִי שׂוֹנֵא הָיָה עֵשָׂו אֶת הַדָּם הֲרֵי כַּמָּה צַדִּיקִים הָרַג הֲרֵי כַּמָּה חֲסִידִים הָרַג וְהוּא אוֹמֵר: אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ, אֶלָּא אָמַר לוֹ אִם לֹא דַּם הַקָּרְבָּן שָׂנֵאתָ, שֶׁהָיָה בְּכוֹר וְהַבְּכוֹרוֹת מַקְרִיבִין, לְפִיכָךְ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כֵּיוָן שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב אֶת הַבְּכוֹרָה הִתְחִיל מַקְרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לה, א: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וגו' וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ וגו', וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁהִקְרִיב משֶׁה בְּסִינַי הַבְּכוֹרוֹת הֵן הִקְרִיבוּ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כד, ה: וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', מַהוּ נַעֲרֵי, הַבַּחוּרִין שֶׁבַּבְּכוֹרוֹת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹא הָיָה אָדָם מַקְרִיב אֶלָּא הַבְּכוֹרוֹת, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, אָמְרוּ יָבוֹאוּ הַבְּכוֹרוֹת וְיַקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לב, ו: וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים, אָמַר לָהֶם הָאֱלֹהִים אֲנִי נָתַתִּי פְּרוֹקוֹפִּי לַבְּכוֹרוֹת, וְעָשִׂיתִי אוֹתָן גְּדוֹלִים בָּעוֹלָם, וְכָפְרוּ בִּי וְעָמְדוּ וְהִקְרִיבוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, הֲרֵי אֲנִי מוֹצִיא אֶת הַבְּכוֹרוֹת וּמַכְנִיס אֶת בְּנֵי לֵוִי, לְפִיכָךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה שֶׁיִּמְנֶה אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ג, טו: פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי מִי לְחָשְׁךָ שֶׁהוֹצִיא הָאֱלֹהִים אֶת הַבְּכוֹרוֹת מִן הַקָּרְבָּן וְהִכְנִיס אֶת בְּנֵי לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ג, מה: קַח אֶת הַלְוִיִּם, תַּחַת מִי, תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה', אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְטַרְפְּסִיטֵיס שֶׁל מְדִינָה שֶׁנִּמְצָא אַחֲרָיו דָּבָר שֶׁל זֵיטֵמָא, יָדַע הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לָאִפַּרְכּוֹס שֶׁלּוֹ הוֹצֵא אוֹתוֹ וְהַכְנֵס אַחֵר תַּחְתָּיו, אַף עַל פִּי כֵן נִמְצָא אוֹתוֹ הַשֻּׁלְּחָנִי חַיָּב קְטַבְלִיטוֹן, אָמַר הַמֶּלֶךְ מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ מְקוֹמוֹ יִפְרַע עָלָיו מַה שֶּׁהוּא חַיָּב. כָּךְ הַבְּכוֹרוֹת הָיוּ גְּדוֹלִים בָּעוֹלָם וְעָמְדוּ וְהִקְרִיבוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, אָמַר הָאֱלֹהִים יֵצְאוּ הַבְּכוֹרוֹת וְיִכָּנְסוּ בְּנֵי לֵוִי, אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ הַבְּכוֹרוֹת חַיָּבִין כְּלָיָה, אָמַר הָאֱלֹהִים יָבוֹאוּ בְּנֵי לֵוִי וְיִפְדוּ אוֹתָן, לְפִיכָךְ אַתָּה מוֹצֵא הַלְוִיִּם פּוֹדִין אֶת הַבְּכוֹרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קַח אֶת הַלְוִיִּם וגו'. וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם, כִּי פְּטוּרִים כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם לִפְדוֹת בְּכוֹרֵיהֶם מִבְּכוֹר אָדָם וּמִבְּכוֹר חֲמוֹר דְּאִתְקַשׁ לִבְכוֹר אָדָם, דִּכְתִיב במדבר יח, טו: אַךְ פָּדֹה תִּפְדֶּה וגו' וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה, אֲבָל מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה לֹא, אֶלָּא קָדוֹשׁ הוּא. מַהוּ וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה', נֶאֱמָן אֲנִי לְשַׁלֵּם לָהֶם שָׂכָר טוֹב עַל שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁמִי בָּעֵגֶל.

9 וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלשָׁה וגו' במדבר ג, מו, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ וְכִי הַבְּכוֹרוֹת הָיוּ עוֹדְפִין עַל הַלְוִיִּם, שֶׁהוּא אוֹמֵר: הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם, וַהֲרֵי מִן הַחֶשְׁבּוֹן הַלְוִיִּם הָיוּ עוֹדְפִים עַל הַבְּכוֹרוֹת, שֶׁאַתְּ מוֹצֵא שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ בַּפְּרָט עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת: גֵּרְשׁוֹן, קְהָת, וּמְרָרִי וּמשֶׁה, וְאַתְּ קוֹרֵא כָּל מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמְחַשֵּׁב אוֹתָהּ, וְכֵן אַרְבַּעְתָּן הֵן עוֹלוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת, וּבְכוֹרוֹת אַתְּ מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶֶף וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, הֲרֵי שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם עוֹדְפִים עַל הַבְּכוֹרוֹת עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה, וְהוּא אוֹמֵר בַּבְּכוֹרוֹת: הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף שֶׁל בְּכוֹרוֹת וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה וְכֻלָּהַם הָיוּ בְּכוֹרוֹת, אֲבָל בַּלְוִיִּם הָיוּ שָׁם שְׁלשׁ מֵאוֹת בְּכוֹרוֹת, שֶׁלְּכָךְ הוֹצִיא בִּפְרָטָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וּבִכְלָל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְלֹא יוֹתֵר, נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בַּמִּנְיָן לֹא הָיוּ עוֹדְפִים הַבְּכוֹרוֹת עַל הַלְוִיִּם, אֲבָל בַּבְּכוֹרוֹת הָיוּ עוֹדְפִים עֲלֵיהֶם, הוֹצִיא מֵהֶן הַבְּכוֹרוֹת, שֶׁאֵין בְּכוֹר פּוֹדֶה בְּכוֹר, וְהָיוּ שְׁלשׁ מֵאוֹת בְּכוֹרִים, נִמְצְאוּ בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל עוֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה. וְזוֹ שְׁאֵלָה שָׁאַל הוֹנְגְּטִים הֶגְמוֹן לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אָמַר לוֹ משֶׁה רַבְּכֶם אוֹ גַּנָּב הָיָה אוֹ לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לַחְשֹׁב, אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ הוֹנְגְּטִים מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף בְּכוֹרוֹת וְעוֹד מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, וְצִוָּה הַמָּקוֹם שֶׁיִּפְדוּ הַלְוִיִּם בַּבְּכוֹרוֹת, תֵּן עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף שֶׁל לְוִיִּם כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף בְּכוֹרוֹת, וְעוֹד נִמְצְאוּ בַּלְוִיִּם יְתֵרִים עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְחַשֵּׁב בְּמִנְיַן רִאשׁוֹן בִּפְרָטָן, מִפְּנֵי מָה אוֹתָן שְׁלשׁ מֵאוֹת לְוִיִּם הַיְתֵרִים לֹא פָּדוּ אוֹתָן מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה בְּכוֹרוֹת הָעוֹדְפִין עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף בְּכוֹרוֹת שֶׁאָנוּ מוֹצְאִין שֶׁאוֹתָן מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה נוֹתְנִין חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה סְלָעִים. וְעוֹד מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁכָּלַל מִנְיַן הַלְוִיִּם בַּסּוֹף, מִפְּנֵי מָה פִּחֵת מֵהֶן שְׁלשׁ מֵאוֹת מִן מִנְיַן הָרִאשׁוֹן, הֱוֵי לֹא גָּנַב אוֹתָן מִן הַחֶשְׁבּוֹן אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ אוֹתָן מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה בְּכוֹרוֹת חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה סְלָעִים לְאַהֲרֹן אָחִיו, אוֹ שֶׁמָּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לַחֲשֹׁב. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן לֹא גַּנָּב הָיָה, וְיוֹדֵעַ הָיָה לַחֲשֹׁב, וְדָבָר אֶחָד לָחַשׁ לִי לוֹמַר לָךְ, אָמַר לוֹ אֱמֹר, אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, יוֹדֵעַ אַתְּ לִקְרוֹת אֲבָל אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ לִדְרשׁ, אָמַר אוֹתָן עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף שֶׁל לְוִיִּם פּוֹדִין לְעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף שֶׁל בְּכוֹרוֹת, נִשְׁתַּיְּרוּ בַּלְוִיִּם עוֹד שְׁלשׁ מֵאוֹת בְּכוֹרוֹת עוֹד מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, וְהָיוּ אוֹתָן שְׁלשׁ מֵאוֹת שֶׁבַּלְוִיִּם בְּכוֹרוֹת וְאֵין בְּכוֹר פּוֹדֶה בְּכוֹר, לְפִיכָךְ מִשֶּׁמָּנָה אוֹתָן גְּנָבָן, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְּכוֹרוֹת, מִיָּד נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ.

10 וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים וגו' במדבר ג, מז, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל, זֶה יוֹסֵף בראשית לז, כח. בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף, שֶׁהֵם חֲמִשָׁה שְׁקָלִים, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם פּוֹדֶה בְּנוֹ הַבְּכוֹר חֲמִשָּׁה סְלָעִים בְּמָנֶה צוֹרִי. במדבר ג, מח: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם, כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנוּ הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, דִּכְתִיב במדבר ג, ט: וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּךְ נִתַּן לוֹ כֶּסֶף הַפִּדְיוֹן שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם לְוִיִּם. במדבר ג, מט: וַיִקַּח משֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם וגו', כֵּיצַד עָשָׂה לָהֶם, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּךְ עָשָׂה כָּתַב עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף פְּתָקִין לֵוִי לֵוִי וְנָתַן בְּקַלְפֵּי, וְעוֹד עַל מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה פְּתָקִין כָּתַב חֲמִשָּׁה סְלָעִים חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְנָתַן בְּקַלְפֵּי וְעֵרְבָן, וְהָיָה אָבִיו שֶׁל בְּכוֹר פּוֹשֵׁט יָדוֹ בַּקַּלְפֵּי אִם עָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק כְּתָב בֶּן לֵוִי, הָיָה אוֹמֵר לוֹ כְּבָר פְּדָאֲךָ בֶּן לֵוִי, וּמִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק שֶׁל חֲמִשָּׁה סְלָעִים הָיָה משֶׁה אוֹמֵר לוֹ תֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים שֶׁאַתָּה חַיָּב, וְכֵן עָשׂוּ כֻלָּם. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אִם כֵּן יָכוֹל הוּא לָדוּן עִמּוֹ וְלוֹמַר לוֹ לֹא הֵימָךְ לוֹמַר לִתֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים הֲרֵי נִתְמַצּוּ כָּל הַפְּתָקִין שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶן לֵוִי לֵוִי, אִם אֲנִי נוֹתֵן יָדִי מָה עוֹלֶה בְּיָדִי לֹא פְּתָקִין שֶׁל חֲמִשָּׁה סְלָעִים, מִי אוֹמֵר לִי שֶׁאִם הָיָה שָׁם פֶּתֶק שֶׁל לֵוִי לֵוִי שֶׁלֹא זָכִיתִי בּוֹ, אֶלָּא כָּךְ עָשָׂה כָּתַב עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה פְּתָקִין לֵוִי לֵוִי, וְעַל מָאתַים וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה חֲמִשָּׁה סְלָעִים, בָּאוּ וְנָתְנוּ יָדָן וּמִי שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים, אִם הָיָה בָּא לוֹמַר לוֹ כְּלוּם, הָיָה מְשִׁיבוֹ משֶׁה, אִלּוּ זָכִיתָ לֹא הָיָה שָׁם פֶּתֶק לֵוִי לֵוִי, אֶלָּא שֶׁאַתְּ חַיָּב מִן הַשָּׁמַיִם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה נוֹתֵן.

11 מֵאֵת בְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַח אֶת הַכֶּסֶף חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וָאֶלֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ במדבר ג, נ, מְלַמֵּד שֶׁלֹא כְּשִׁקְלֵי הֶדְיוֹט שִׁקְלֵי הַקֹּדֶשׁ, שִׁקְלֵי הֶדְיוֹט אִם שׁוֹקֵל אֶחָד אֶחָד חוֹזֵר וְשׁוֹקֵל כֻּלָּן כְּאֶחָד אוֹ יוֹסִיף אוֹ יִגְרַע, אֲבָל שִׁקְלֵי הַקֹּדֶשׁ יְשָׁרִים, שְׁקָלָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְחָזַר וּשְׁקָלָן כֻּלָּן כְּאֶחָד, לֹא רִבָּה וְלֹא מִעֵט. במדבר ג, נא: וַיִּתֵּן משֶׁה אֶת כֶּסֶף הַפְּדֻיִם וגו', מְלַמֵּד שֶׁלֹא נָתַן לָהֶם עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תֵּן לָהֶם. במדבר ג, נא: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, נָתַן מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא במדבר ג, מח: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, שָׁקוּל אַהֲרֹן כְּנֶגֶד בָּנָיו.

12 וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר במדבר ד, א, לְפִי שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה הַפָּרָשָׁה בְּאַהֲרֹן, הֵבִיא אֶת אַהֲרֹן לִכְלַל דִּבּוּר, שֶׁזֶּה כְּלַל שֶׁכָּל זְמַן שֶׁדִּבּוּר לַכֹּהֲנִים מַעֲשֶׂה לַכֹּהֲנִים. במדבר ד, ב: נָשׂא אֶת רֹאשׁ וגו', אֵינוֹ אוֹמֵר פְּקֹד, אֶלָּא נָשׂא אֶת רֹאשׁ, לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת, כְּשֶׁנִּמְנוּ לְהִתְמַנּוֹת עַל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ קִבְּלוּ נְשִׂיאוּת. במדבר ד, א: מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי, שֶׁמִּכָּל בְּנֵי לֵוִי לֹא חֲשׁוּבִים כִּבְנֵי קְהָת, וּמֵהֶם כֹּהֲנִים וּלְוִיִם, וּלְפִי שֶׁהָיוּ חֲשׁוּבִים, וְעוֹד שֶׁעֲבוֹדָתָן הָיְתָה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, לְפִיכָךְ נִמְנוּ תְּחִלָּה, שֶׁאַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁמְנָאָן מִבֶּן חֹדֶשׁ לִפְדוֹת הַבְּכוֹרִים נִמְנוּ דֶּרֶךְ תּוֹלְדוֹתָם, גֵּרְשׁוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר קְהָת וְאַחַר מְרָרִי, אֲבָל כָּאן שֶׁמְנָאָן לְמַנּוֹתָן עַל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, לְפִי חֲשִׁיבוּת עֲבוֹדָתָן מְנָאָן, קְהָת, לְפִי שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הָאָרוֹן וְעַל קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, זָכָה לִמָּנוֹת תְּחִלָּה, וְאַחֲרָיו גֵּרְשׁוֹן, שֶׁהָיָה בְּכוֹר וְהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַיְרִיעוֹת וְעַל אֹהֶל מוֹעֵד, וְאַחֲרָיו מְרָרִי שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַקְּרָשִׁים וְעַל הַבְּרִיחִים וְעַל הָעַמּוּדִים וְעַל הָאֲדָנִים וְעַל הַיְתֵדוֹת. במדבר ד, ג: מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וגו', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר במדבר ח, כד: מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ, מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים לְתַלְמוּד, מִבֶּן שְׁלשִׁים לַעֲבוֹדָה. במדבר ד, ד: זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת וגו', לְפִי שֶׁזָּכָה קְהָת שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ אַהֲרֹן שֶׁהָיָה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, לְכָךְ זָכוּ בָנָיו לִהְיוֹת עֲבוֹדָתָן קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.

13 וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ מְפָרְקִין אֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיוּ בְּנֵי קְהָת מְפָרְקִין אֶת הַפָּרֹכֶת מִפְּנֵי הָאָרֹן אֶלָּא יִהְיוּ בְּנֵי אַהֲרֹן נִכְנָסִין וְהֵן מְפָרְקִין אוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהֵם כֹּהֲנִים. וְשָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ משנה מדות א-א: הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים מִבִּפְנִים וְהַלְוִיִּם מִבַּחוּץ, מְחִצַּת הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלָה מִמְּחִצַּת הַלְוִיִּם, וּמָה הָיוּ בְּנֵי אַהֲרֹן עוֹשִׂין כְּשֶׁהָיוּ מוֹרִידִים אֶת הַפָּרֹכֶת, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא כָּךְ הָיוּ קוֹנְטָסִין גְּדוֹלִים וְצִינוֹרוֹת שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיוּ מַגְבִּיהִין אֶת הַפָּרוֹכֶת בַּקּוֹנְטָסִין וּפוֹרְקִין אֶת הַקּוֹרְקָסִין, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ מַשְׁפִּילִין אוֹתָה בְּבַת אַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹא יִרְאוּ הָאָרוֹן, אֶלָּא מַשְׁפִּילִין קִמְעָה קִמְעָה עַד שֶׁיּוֹרִידוּהָ וְכִסּוּ אֶת הָאָרוֹן, מִנַּיִן שֶׁכֵּן הָאֱלֹהִים אוֹמֵר לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו וגו'. אָמְרוּ הַפָּרֹכֶת הָיְתָה דוֹמָה לְוִילוֹן וְעָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ, וּשְׁנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים נוֹשְׂאִים אוֹתָהּ בְּקוֹנְטָסִין מִפְּנֵי הָאָרוֹן, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ, שֶׁלֹא יֵרָאֶה בָּאָרוֹן כְּלוּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב במדבר ד, ו: וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וגו'. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר חָבִיב מַעֲשֶׂה הָאָרוֹן כְּכִסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות טו, יז: מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, שֶׁהַמִּקְדָּשׁ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאָרוֹן כְּנֶגֶד הַכִּסֵּא, עָשָׂה לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ כַּפֹּרֶת, כַּשְֹּׂרָפִים שֶׁהֵם עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. עָשָׂה בוֹ שְׁנֵי כְּרוּבִים שֶׁהֵם חֲבִיבִים כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהָיָה בָּהֶם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כה, יט: כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וגו', וּכְשֵׁם שֶׁהַשָּׁמַיִם פּוֹתֵחַ אֶת אוֹצָרוֹ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כח, יב: יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, כָּךְ הַשְּׁכִינָה נְתוּנָה לְמַעְלָה מִשְּׁנֵי כְּרוּבִים, שֶׁנְּתוּנִין מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם מְכֻוָּנִים זֶה לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כה, כ: וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁמְּכֻוָּן כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים נ, ב: מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. וְאַף בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים לֹא הָיוּ פּוֹרְסִין עָלָיו לֹא בֶּגֶד אַרְגָּמָן וְלֹא תּוֹלַעַת שָׁנִי אֶלָּא בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת, לָמָּה, שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל א, כו: וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָאָרוֹן הָיָה דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּלְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ: כְּלִיל תְּכֵלֶת, שֶׁכֻּלּוֹ הָיָה דוֹמֶה לוֹ, וּלְפִי שֶׁהָאָרוֹן דּוֹמֶה לוֹ לְכָךְ הָיָה הַבֶּגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַעְלָה, פָּנָיו כְּנֶגֶד הָרָקִיעַ הַדּוֹמֶה לוֹ, מַה שֶּׁאֵין אַתְּ מוֹצֵא בִּשְׁאָר כֵּלִים שֶׁיִּהְיוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַעְלָה, אֶלָּא בֶּגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַטָּה וּכְסוּי עוֹר תַּחַשׁ מִלְּמַעְלָה, אֲבָל בָּאָרוֹן כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ מִלְּמַטָּה וּבֶגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַעְלָה. וְעוֹד בָּאָרוֹן נֶאֱמַר בּוֹ: כְּלִיל תְּכֵלֶת, מַה שֶׁלֹא נֶאֱמַר בְּכֻלָּם כְּלִיל תְּכֵלֶת, לָמָּה, שֶׁהוּא חָשׁוּב מִכָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר משנה אבות ד-יג: שְׁלשָׁה כְּתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן. מַעֲשֵׂה הָאָרוֹן כְּנֶגֶד בַּעֲלֵי תּוֹרָה, שֶׁהֵם סְפוּנִים, שֶׁלְּכָךְ כָּתַב: מִלְּמַעְלָה, שֶׁכָּל הַזּוֹכֶה לְתוֹרָה כְּאִלּוּ זוֹכֶה לְמַלְכוּת וּכְהֻנָּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר משלי ח, טו: בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וגו'.

14 מַעֲשֵׂה הַשֻּׁלְחָן כְּנֶגֶד מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁהַשֻּׁלְחָן מְכַסִּין בַּתְּכֵלֶת כְּנֶגֶד דָּוִד שֶׁהָיָה צַדִּיק וְכָרַת לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית מַלְכוּת לוֹ וּלְבָנָיו, וּלְכָךְ הִפְרִישׁ כֵּלָיו מִמֶּנּוּ וְכִסָּם בְּתוֹלַעַת שָׁנִי, שֶׁעַל יְדֵי חֵטְא בָּנָיו נֶחְלְקָה מַלְכוּת, וּלְכָךְ הָיָה הוּא וְכֵלָיו בִּכְסוּי אֶחָד, שֶׁבַּסּוֹף מַלְכוּת חוֹזֶרֶת לָהֶם כְּבַתְּחִלָּה, במדבר ד, ז: וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת, עַל כָּל כֵּלִים הָעוֹמְדִים בַּהֵיכָל הָיוּ פּוֹרְשִׂים בֶּגֶד תְּכֵלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה שָׁם דּוּגְמַת מְקוֹם שְׁכִינָתוֹ שֶׁל מַעְלָה הַדּוֹמֶה לַתְּכֵלֶת. בְּאֵיזֶה צַד הָיוּ עוֹשִׂין, הָיוּ נוֹתְנִים עַל גּוּפוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן בֶּגֶד תְּכֵלֶת לְהַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין כֵּלָיו, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין כֵּלָיו עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ד, ז: וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וגו', הַקְּעָרֹת אֵלּוּ דְּפוּסִין, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין אֶת לֶחֶם הַפָּנִים בִּדְפוּס וְאוֹפִין אוֹתוֹ בַּתַּנּוּר בִּדְּפוּס, וּכְשֶׁהָיוּ מוֹצִיאִין מִן הַתַּנּוּר הָיוּ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִדְּפוּס שֶׁלֹא יִשָּׁבֵר הַלֶּחֶם. שְׁלשָׁה דְּפוּסִין הָיוּ שָׁם, אֶחָד לַתַּנּוּר וְאֶחָד לַבָּצֵק וְאֶחָד שֶׁהוּא רוֹדֶה, נוֹתְנִין לִדְּפוּס כְּדֵי שֶׁלֹא יְקַלְקְלוּ אֶת הַלֶּחֶם. אֶת הַכַּפּוֹת, אֵלּוּ בָזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ויקרא כד, ז: וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה, תוספתא מנחות יא, א: הָא בְּאֵי צַד מְסַדְּרִין לֶחֶם הַפָּנִים, נוֹתֵן שֵׁשׁ חַלּוֹת לְסֵדֶר זֶה וְשֵׁשׁ חַלּוֹת לְסֵדֶר זֶה, אִם נָתַן שְׁמוֹנֶה חַלּוֹת לְסֵדֶר זֶה וְאַרְבַּע חַלּוֹת לְסֵדֶר זֶה, אוֹ שֶׁעָשָׂה שְׁלשָׁה סְדָרִים שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, לֹא עָשָׂה כְּלוּם. עָשָׂה שְׁנֵי סְדָרִים שֶׁל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, רַבִּי אוֹמֵר רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת כְּאִלּוּ אֵינָן וְהַתַּחְתּוֹנוֹת כְּשֵׁרוֹת. ויקרא כד, ט: בְּאֵי צַד מַסְדִּירִים אֶת הַבָּזִיכִין, נוֹתֵן בָּזִיךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי סֵדֶר זֶה, וּבָזִיךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי סֵדֶר זֶה, אִם נָתַן בָּזִיכִין בְּלֹא לְבוֹנָה אוֹ לְבוֹנָה בְּלֹא בָּזִיכִין, אוֹ שֶׁהָיָה דָבָר חוֹצֵץ בֵּין הַבָּזִיכִין לַלֶחֶם וּבֵין הַלֶּחֶם לַשֻׁלְחָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר בְּתוֹךְ שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁבֵּין סֵדֶר לַחֲבֵרוֹ הָיָה נוֹתְנָן, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה, שֶׁהִיא כֻּלָּה סְמוּכָה לַמַּעֲרָכָה, וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת, אֵלּוּ הַקָּנִים, עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה קָנִים שֶׁל זָהָב חֲלוּלִין מְקַבְּלִין טֻמְאָה הָיוּ שָׁם, אַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה, נִכְנָס בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְשׁוֹמְטָן וְנוֹתְנָן לְאָרְכּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן ויקרא כד, ה: כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ אָרְכָּן לְאָרְכּוֹ שֶׁל בַּיִת, חוּץ מִן הָאָרוֹן שֶׁהָיָה אָרְכּוֹ נָתוּן כְּנֶגֶד רָחְבּוֹ שֶׁל בַּיִת, כָּךְ הָיוּ בַּדָּיו נְתוּנִין כָּךְ הָיָה נֻטֵּל. ויקרא כד, י: כֵּיצַד מַסְדִּירִין אַחַר שַׁבָּת הָיָה נִכְנָס מַגְבִּיהַּ רֹאשָׁהּ שֶׁל חַלָּה וְנוֹתֵן קָנֶה תַּחְתֶּיהָ, מַגְבִּיהַּ רֹאשָׁהּ הָאַחֵר וְנוֹתֵן קָנֶה תַּחְתֶּיהָ וְאֶחָד בָּאֶמְצַע, שְׁלשָׁה תַּחַת כָּל חַלָּה וְחַלָּה וּשְׁנַיִם תַּחַת הָעֶלְיוֹנָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַשֹּׂוֹי, וְהַתַּחְתּוֹנָה נְתוּנָה עַל טָהֳרוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, וְלָמָּה הָיוּ נוֹתְנִין קָנִים בֵּינֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלֹט הָרוּחַ בָּהֶם וְלֹא יִתְעַפֵּשׁ הַלֶּחֶם, וְלָמָּה הָיוּ הַקָּנִים עֲשׂוּיִם כַּחֲצִי קָנֶה חָלוּל, כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְיַקְרוּ עַל הַלֶּחֶם, וּלְכָךְ כְּתִיב בַּצִּוּוּי שמות כה, כט: וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן, שֶׁהָיוּ מַעֲמִידִין הַלֶּחֶם כְּמִין סֻכָּה, שֶׁכָּל חַלָּה וְחַלָּה נַעֲשֵׂית סֻכָּה לָזוֹ שֶׁהִיא תַּחְתֶּיהָ. וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ, אֵלּוּ סְנִיפִין, תוספתא מנחות ג: אַרְבָּעָה סְנִיפִין שֶׁל זָהָב עוֹשִׂין לוֹ, וְקַרְנַיִם הָיוּ שָׁם שֶׁבָּהֶן סוֹמְכִין אֶת הַחַלָּה הַתַּחְתּוֹנָה, שְׁנַיִם לְסֵדֶר זֶה וּשְׁנַיִם לְסֵדֶר זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהַחַלּוֹת דּוֹמוֹת לִסְפִינָה, כְּדֵי שֶׁלֹא תְּהֵא רוֹקֶדֶת, וְהָיוּ הַסְּנִיפִין כְּנֶגֶד הַלֶּחֶם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַסְּנִיפִין מַגְבִּיהִים אֶת הַלֶּחֶם מֵעַל גַּבֵּי הַשֻׁלְחָן, וּמַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ, שֶׁאַף הֵם הָיוּ מַעֲמִידִין רָאשֵׁי הַחַלּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת לְמַעְלָה שֶׁלֹא הָיוּ נוֹגְעִין בַּשֻּׁלְחָן וְהָיוּ מְסַכּוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, אֲבָל אֶמְצָעִית שֶׁל חַלָּה תַּחְתּוֹנָה נוֹגַעַת בַּשֻּׁלְחָן, לְפִי שֶׁחַלָּה עֲשׂוּיָה כְּמִין סְפִינָה רוֹקֶדֶת, חַדָּה מִלְּמַטָּה וְנָסְבָה וְרָחֲבָה מִלְּמַעְלָה. במדבר ד, ז: וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאַף בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיָה עָלָיו לֶחֶם, במדבר ד, ח: וּפָרְשׂוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי, עַל הַכֵּלִים וְעַל הַלֶּחֶם, וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מְכַסִּין הַשֻּׁלְחָן וְכָל הַכֵּלִים אֲשֶׁר עָלָיו בִּכְסוּי עוֹר תַּחַשׁ, וְהָיוּ מְשִׂימִין בַּדָּיו לִשָֹּׂא אוֹתוֹ בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ד, ח: וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו.

15 וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר במדבר ד, ט, אַף הַמְּנוֹרָה לְפִי שֶׁעוֹמֶדֶת בַּהֵיכָל, הִיא וְכָל כֵּלֶיהָ הַנִּכְנָסִים לְשָׁם הָיוּ מְכַסִּים בְּבֶגֶד תְּכֵלֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ וגו', בַּמְּנוֹרָה לֹא הָיָה מַפְרִישׁ בֵּינָהּ לְכֵלֶיהָ. וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מְכַסִּין אוֹתָהּ וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ בְּמִכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ, וְהָיוּ נוֹתְנִין אוֹתָהּ עַל הַמּוֹט, לְפִי שֶׁלֹא הָיוּ שָׁם בַּדִּים שֶׁיִּשְׂאוּ אוֹתָהּ בָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב במדבר ד, ו: וְנָתְנוּ אֹתָהּ וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וגו'.

16 וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת במדבר ד, יא, אַף מִזְבַּח הַזָּהָב לְפִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּהֵיכָל הָיוּ מְכַסִּין אוֹתוֹ בְּבֶגֶד תְּכֵלֶת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ כִּסּוּהוּ בְּמִכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ וְשָׂמוּ בַדָּיו לִטֹּל בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ד, יא: וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה וגו', אֲבָל כֵּלָיו לֹא הָיוּ נוֹתְנִין עִמּוֹ אֶלָּא לְבַד הָיוּ נוֹתְנִין אוֹתָם עַל בֶּגֶד תְּכֵלֶת וּמְכַסִּין אוֹתָן בְּמִכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ וְהָיוּ נוֹתְנִין אוֹתָם עַל הַמּוֹט כְּדֵי לִטְּלָן עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ד, יב: כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ וגו', מָה הָיוּ כֵּלָיו, כַּף וּמַחְתָּה, כַּף לִקְטֹרֶת סַמִּים וּמַחְתָּה לְהַכְנִיס בָּהּ גֶּחָלִים, הָיָה מַנִּיחַ הַמַּחְתָּה שֶׁל גֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וּמְעָרֶה הַקְּטֹרֶת שֶׁבַּכַּף לְתוֹכָהּ עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים, זֶה הָיָה מִזְבַּח הַזָּהָב.

17 מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת שֶׁהָיָה עוֹמֵד בֶּחָצֵר, הָיוּ מְסִירִין אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעָלָיו וְהָיוּ פּוֹרְשִׂים עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן לְהַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין כֵּלָיו הַנְּתוּנִין עָלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב במדבר ד, יג: וְדִשְׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן. מִזְבַּח הָעוֹלָה, לְפִי שֶׁלֹא הָיָה בִּפְנִים לֹא הָיוּ מְכַסִּין אוֹתוֹ בַּתְּכֵלֶת אֶלָּא בָּאַרְגָּמָן, לָמָּה בָּאַרְגָּמָן, שֶׁהוּא הָיָה אוֹרֵג אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַחֵטְא, שֶׁעָלָיו הָיוּ מַקְרִיבִין תְּמִידִין בְּכָל יוֹם וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וְעוֹלוֹת וּשְׁלָמִים. וְאַחַר שֶׁהָיוּ מְכַסִּין אוֹתוֹ נוֹתְנִין עָלָיו כֵּלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ד, יד: וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת כָּל כֵּלָיו אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ וגו'. תורת כהנים צו, י: תָּנוּ ויקרא ו, ו: אֵשׁ תָּמִיד, אַף בַּשַּׁבָּת אַף בְּטֻמְאָה, ויקרא ו, ו: לֹא תִכְבֶּה, אַף בַּמַּסָּעוֹת, מָה הָיוּ עוֹשִׂין לָהּ, כּוֹפִין עָלֶיהָ פְּסַכְתֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדִשְׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נִיחָא, שֶׁלְּכָךְ לֹא הִזְכִּיר פְּסַכְתֵּר עִם כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ בַּמַּסָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ד, יד: אֶת הַמַּחְתֹּת וְאֶת הַמִּזְלָגֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר סִירוֹת, לָמָּה, שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֵשׁ הָיוּ כּוֹפִין אוֹתָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן במדבר ד, יד: כֹּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ, לְרַבּוֹת אֶת הַסִּירוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְדִשְׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, נִיחָא, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתוֹ וְהָיוּ מַנִּיחִין שָׁם אֵשׁ וְחוֹזְרִין וְכוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר כְּדֵי שֶׁלֹא תִכְבֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הֶפְרֵשׁ בֵּין כֵּלִים הַנִּתָּנִין בִּפְנִים לַכֵּלִים הָעוֹמְדִים בַּחוּץ לְעִנְיַן בֶּגֶד תְּכֵלֶת, אֲבָל לְעִנְיַן עוֹר תַּחַשׁ אֵלּוּ וְאֵלּוּ שָׁוִין, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ד, יד: וּפָרְשׂוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וְשָׂמוּ בַדָּיו.

18 מָה רָאָה הַמָּקוֹם לְצַוֹּתָן כָּךְ, אָרוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שֻׁלְּחָן וְאַחֲרָיו מְנוֹרָה וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הַזָּהָב וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הָעוֹלָה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ פֵּרוּקָן בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת כַּעֲמִידָתָן בִּשְׁעַת חֲנָיוֹת. מַסָּעוֹת, מַה בִּשְׁעַת הֲקָמַת מִשְׁכָּן אָרוֹן תְּחִלָּה, דִּכְתִיב שמות מ, כא: וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן וגו', וְאַחַר כָּךְ שמות מ, כב: וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן, וְאַחַר כָּךְ שמות מ, כד: וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹוֹרָה וגו', וְאַחַר כָּךְ שמות מ, כו: וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב וגו', וְאַחַר כָּךְ שמות מ, כט: וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וגו'. אַף בִּשְׁעַת פְּרִיקָתָן אָרוֹן תְּחִלָּה וְאַחֲרָיו שֻׁלְחָן וְאַחֲרָיו מְנוֹרָה וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הַזָּהָב וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הָעוֹלָה. במדבר ד, טו: וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ, זֶה הָאָרוֹן, במדבר ד, טו: וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, אֵלּוּ שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה וּשְׁנֵי מִזְבְּחוֹת וְכָל כְּלֵיהֶן, במדבר ד, טו: בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, לֹא הָיוּ כֵן אֶלָּא בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת.

19 וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וגו' במדבר ד, טו, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דָּמָן שֶׁל בְּנֵי קְהָת אָסוּר וְדָמָן שֶׁל בְּנֵי אַהֲרֹן מֻתָּר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאו, אֶלָּא אַהֲרֹן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א כג, יג: וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְאָרוֹן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְאֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מַזִּיק לְקֹדֶשׁ קָדָשִׁים. אֲבָל בְּנֵי קְהָת אֵינָם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְאָרוֹן וְכָל כֵּלִים הַנְּתוּנִים בִּפְנִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְהֵם מַזִּיקִים לָהֶם, לְכָךְ יִתְּנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן דַּעְתָּן שֶׁלֹא יָמוּתוּ בְּנֵי קְהָת. במדבר ד, טו: אֵלֶּה מַשָֹּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֵלֶּה בְמַשָֹּׂא וְאֵין שְׁאָר כֵּלִים בְּמַשָֹּׂא אֶלָּא בַּעֲגָלוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר במדבר ז, ט: וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ וגו'.

20 וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו' במדבר ד, טז, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב משלי כה, ו: אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד, אִם לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם צָרִיךְ אָדָם לִנְהֹג שִׁפְלוּת בְּעַצְמוֹ, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וּתְנֵינַן משנה אבות ה-כ: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אֵלִיָּהוּ אוֹמֵר תנא דבי אליהו רבה יג: כָּל הַמַּרְבֶּה כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמְמַעֵט כְּבוֹד עַצְמוֹ, כְּבוֹד שָׁמַיִם מִתְרַבֶּה וּכְבוֹדוֹ מִתְרַבֶּה, וְכָל הַמְמַעֵט כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמַרְבֶּה כְּבוֹד עַצְמוֹ, כְּבוֹד שָׁמַיִם בִּמְקוֹמוֹ וּכְבוֹדוֹ מִתְמָעֵט. מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְנוֹ עוֹמֵד כְּנֶגְדוֹ, וְכָל הָעָם עוֹנִים אַחַר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה הַלְלוּיָה, וּבְנוֹ עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמְרוּ לוֹ רְאֵה בִּנְךָ שֶׁהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמַר לָהֶם וּמָה אֶעֱשֶׂה לוֹ תִּינוֹק הוּא, יְשַׂחֵק. שׁוּב לְמָחָר עָשָׂה כְּאוֹתוֹ עִנְיָן וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחַר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה אָמֵן הַלְלוּיָה, וּבְנוֹ עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמְרוּ לוֹ רְאֵה בִּנְךָ שֶׁהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, אָמַר לָהֶם וּמָה אֶעֱשֶׂה לוֹ תִּינוֹק הוּא, יְשַׂחֵק. כָּל אוֹתָן שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג עָנָה בְּנוֹ דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת, וְלֹא אָמַר לוֹ כָּל דָּבָר, וְלֹא יָצָאת אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְשָׁה עַד שֶׁמֵּת אוֹתוֹ הָאִישׁ וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ וּמֵת בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ וְיָצְאוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נְפָשׁוֹת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר לוֹ אֶלָּא זוּג אֶחָד שֶׁל בְּנֵי אָדָם, אֶחָד חִגֵּר וְסוּמָא וְאֶחָד שׁוֹטֶה וְרָשָׁע. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה מִתְחָרֵט שֶׁלֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לִקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם הִגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר ישעיהו ו, ג: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת, אָמְרוּ לוֹ מָה רָאִיתָ שֶׁהִגְבַּהְתָּ קוֹלְךָ, אָמַר לָהֶם לֹא זָכִיתִי לֹא לְמִקְרָא וְלֹא לְמִשְׁנָה וְעַכְשָׁו שֶׁנִּתְּנָה לִי רְשׁוּת לֹא אַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלִי וְתָשׁוּב נַפְשִׁי עָלַי, וְלֹא יָצָאת אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְשָׁה עַד שֶׁעָלָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַעֲשָׂאוּהוּ שַׂר הַחַיִל שֶׁל קֵיסָר וּמִנּוּהוּ רֹאשׁ עַל כָּל בִּירָנִיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם וּבָנָה עִיר וְיָשַׁב שָׁם, וְקָרְאוּ לוֹ קִילוֹנַי, לוֹ וּלְבָנָיו וְלִבְנֵי בָנָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹא יִנְהַג אָדָם גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַמִּתְגָּאֶה לְפָנָיו מִתְבַּזֶּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר שמואל א ב, ל: כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא נָהַג עַצְמוֹ בְּגַאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא בִּזָּה עַצְמוֹ לְפָנָיו כְּהֶדְיוֹט לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֵימָתַי בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלָה הָאָרוֹן מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה לַהֲבִיאוֹ לִירוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, א: וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף, אָמַר דָּוִד אֵינִי מַעֲלֶה אֶת הָאָרוֹן בַּחֲשַׁאי, מִיָּד נִתְיָעֵץ עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת שֶׁיִּשְׁלְחוּ בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְקַבְּצוּ אֲלֵיהֶם וְיֵלְכוּ לְהַעֲלוֹת הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א יג, א: וַיִּוָּעֵץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד, דברי הימים א יג, ב ג: וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן ה' אֱלֹהֵינוּ וגו' וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ, וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ וגו', מִיָּד אָמְרוּ לוֹ כֻּלָּם עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חָפֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א יג, ד: וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל הָעָם, מִיָּד שָׁלַח וְקִבֵּץ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א יג, ה: וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים. כַּמָּה זְקֵנִים מִנָּה דָּוִד שָׁם, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵנִים מִנָּה דָּוִד בְּיוֹם אֶחָד וְלֹא מִנָּה אֶת אֲחִיתֹפֶל עִמָּהֶם וְקִדְּשָׁן שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין דְּרָגוֹן לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף, וַיּוֹסֶף תְּלָתִין אַלְפִין, עוֹד שְׁלשִׁים אָלֶף. וּפְשׁוּטֵיהּ דִּקְרָיָה שְׁלשִׁים אַלְפִין, הֲרֵי תִּשְׁעִים אַלְפִין, מִיָּד הָלְכוּ לַגִּבְעָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ג, ב: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה וגו', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר דברי הימים א יג, ו ז: וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם וגו'. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה וגו', כֵּיצַד יִתְקַיְימוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ, כָּל יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ לְבַעֲלָתָה שֶׁהִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהִמְתִּינוּ שָׁם עַל הָאָרוֹן עַד שֶׁיְבִיאוּהוּ מִן הַגִּבְעָה, אֲבָל דָּוִד וְהַזְּקֵנִים קָמוּ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה הִיא בַּעֲלָתָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהָלְכוּ נֶגֶד הָאָרוֹן לַגִּבְעָה לַהֲבִיאוֹ מִן הַגִּבְעָה לְקִרְיַת יְעָרִים הִיא בַּעֲלָתָה, וּמִבַּעֲלָתָה יַעֲלוּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ עַד יְרוּשָׁלַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה נִמְלְכוּ שֶׁלֹא יֵלְכוּ אֶלָּא עַד בַּעֲלָתָה, וְיִשְׁלַח מִשָּׁם עַד בֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַד קִרְיַת יְעָרִים, וּמִשָּׁם יַעֲלוּ כֻּלָּם עִמּוֹ לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהָיָה שָׁם אָמַר לָהֶם אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָרוֹן שֶׁיָּבוֹא בִּיחִידִים אֶלָּא נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ לְשָׁם, לְכָךְ כְּתִיב: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וגו', לָמָּה לֹא הָלַךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא בַּעֲלָתָה שֶׁהִיא קִרְיַת יְעָרִים, לְפִי שֶׁהַגִּבְעָה וְקִרְיַת יְעָרִים בְּבַת אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ יוֹשְׁבִין הַגִּבְעוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר יהושע ט, יז: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים, וְנָפְלָה קִרְיַת יְעָרִים בְּחֵלֶק יְהוּדָה, שֶׁכֵּן הוּא מוֹנָהּ בְּחֵלֶק נַחֲלָתוֹ יהושע טו, ס: קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים, וְהִיא הָיְתָה גְּבוּל בֵּין יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בִּגְבוּל אֶרֶץ בִּנְיָמִין יהושע יח, יד: וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים עִיר בְּנֵי יְהוּדָה וגו', אֲבָל הַגִּבְעָה שֶׁשָּׁם הָיָה הָאָרוֹן הָיָה בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּעָרֵי בִּנְיָמִין יהושע יח, כה כו: גִּבְעוֹן וְהָרָמָּה וּבְאֵרוֹת, וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה, וּלְכָךְ בָּאוּ בַּתְּחִלָּה עַד קִרְיַת יְעָרִים שֶׁהִיא גְּבוּל בֵּין יְהוּדָה לְבִנְיָמִין, וְאַחַר הָלְכוּ לְגִבְעוֹן שמואל ב ו, ב: אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי מְלַמֵּד שֶׁהַשֵּׁם וְכָל כִּנּוּיָו מֻנָּחִין בָּאָרוֹן. רַב הוּנָא אָמַר מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִין בָּאָרוֹן. שמואל ב ו, ג: וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וגו' לֹא נָשְׂאוּ כַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב במדבר ז, ט: וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ שֶׁנִּתְעַלֵּם הַמִּקְרָא מֵעֵינָיו, מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תוֹרָה זְמִירוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קיט, נד: זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן משלי כג, ה: הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת, הֲרֵי אֲנִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתָן, וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו' וְאִיהוּ אַתְיֵיהּ בַּעֲגָלָה. וְהָיָה אֲרוֹנָא טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא, טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא. שְׁלַח דָּוִד וְאַיְיתֵי לַאֲחִיתֹפֶל אֲמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ אָמַר לִי מַה נַּעֲבֵד לְדֵין אֲרוֹנָא דְּהוּא טָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא וְטָעֵין כַּהֲנַיָא לְרוּמָא וְטָרֵיף לוֹן לְאַרְעָא. אֲמַר לֵיהּ שְׁלַח שְׁאֵיל לְאִינוּן חַכִּימַיָא דְּמַנִּיתָה. אֲמַר דָּוִד מַאן דְּיָדַע לִמְקִמְתֵיהּ וְלָא קָם לֵיהּ יְהֵא סוֹפָא מִתְחַנְקָא. אָמַר לוֹ דְּבַח קוֹמֵי וְהוּא קָאֵים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַאֲחִיתֹפֶל מִלָּה דְּמֵינוֹקַיָא אָמְרִין בִּכְנִשְׁתָּא בְּכָל יוֹם לָא אֲמַרְתְּ לֵיהּ, וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', וְדָא רַבְּתָא אֲמַרְתְּ לֵיהּ דְּבַח קוֹמֵי וְקָאֵים, וּלְכָךְ הָיָה זוֹבֵחַ כְּשֶׁהֶעֱלָהוּ בַּשְּׁנִיָה שֶׁלֹא יָבוֹא לִידֵי כָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, יג: וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ וגו', וַיְהִי עֻזָּא וְאַחְיוֹ נוֹהֲגִין אֶת הָעֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, ג: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב וגו', עֻזָּא מֵאַחֲרָיו וְאַחְיוֹ לְפָנָיו, שמואל ב ו, ד: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וגו', מַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב וגו', מַה נָּשְׂאוּ עִמּוֹ, אַרְגָּז שֶׁשִּׁגְרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, כְּהַהִיא דִּתְנֵינָן ירושלמי שקלים א-א: אָרוֹן שֶׁעָשָׂה משֶׁה שמות כה, י: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קוֹמָתוֹ, בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן שְׁלשָׁה, מֻנָּחוֹת לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן, וְכַמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת, שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. וְנִשְׁתַּיְירוּ שָׁם שְׁלשָׁה טְפָחִים, צֵא מֵהֶם טֶפַח, חֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה וְחֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁבָּהֶם סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א ח, ט: אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת וגו', אֵין רַק, אֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת, סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁמֻּנָּח בָּאָרוֹן. פִּרְנַסְתָּ אָרוֹן לְאָרְכּוֹ בּוֹא וּפַרְנֵס אָרוֹן לְרָחְבּוֹ, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה טְפָחִים, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁלשָׁה טְפָחִים, צֵא מֵהֶן טֶפַח חֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה וְחֶצְיוֹ לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁלֹא יְהֵא סֵפֶר תּוֹרָה נִכְנָס וְיוֹצֵא בְּדֹחַק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה טְפָחִים, וְהַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה וְעָבְיָן שְׁלשָׁה, וּמֻנָּחוֹת לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים, נִשְׁתַּיֵּר שָׁם חֲצִי טֶפַח, אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה וְאֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה. פִּרְנַסְתָּ אָרוֹן לְאָרְכּוֹ צֵא וּפַרְנֵס אָרוֹן לְרָחְבּוֹ, כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה טְפָחִים, נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם טֶפַח וּמֶחֱצָה, צֵא מֵהֶם חֲצִי טֶפַח אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה וְאֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכֹתֶל זֶה, נִשְׁתַּיֵּר שָׁם טֶפַח שֶׁבּוֹ הָעַמּוּדִים עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ג, ט י: אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ וגו' עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף וגו', וְאַרְגָּז שֶׁשִּׁגְּרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֻנָּח בְּצִדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א ו, ח: וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וּשְׁלַחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ, וְעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָח, שֶׁנֶּאֱמַר דברים לא, כו: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, בְּצִדּוֹ הָיָה מֻנָּח וְלֹא בְּתוֹכוֹ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת, לְרַבּוֹת שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁמֻּנָּחִין בָּאָרוֹן, לְפִי שֶׁהַלּוּחוֹת הַשְּׁלֵמוֹת וְלוּחוֹת הַשְּׁבוּרוֹת עַל צִדֵּיהֶן הָיוּ מֻנָּחוֹת בָּאָרוֹן, לְפִי שֶׁלֹא הָיוּ עָבוֹת אֶלָּא שְׁלשָׁה טְפָחִים, אֲבָל קֹדֶם שֶׁהָיָה הָאַרְגָּז דַּף אֶחָד הָיָה יוֹצֵא מִן הָאָרוֹן וְעָלָיו הָיָה סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח, לְכָךְ כְּתִיב: וַיִּשָֹּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב, זֶה הָיָה הָאַרְגָּז שֶׁעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח וְהָיָה עוֹמֵד מִצַד אֲרוֹן בְּרִית ה'. שמואל ב ו, ד: וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן, מִכָּאן אָמְרוּ אַחְיוֹ הוֹלֵךְ לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ הָיוּ תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵנִים מְהַלְּכִין לְפָנָיו וְהַכֹּהֲנִים טוֹעֲנִין בּוֹ וְהַלְוִיִּם מְנַגְנִין וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִין, מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לוּלָב, מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תֹּף וּכְלֵי שִׁיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, ה: וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' וגו', זֶה לוּלָב שֶׁאָדָם מְנַעֲנֵעַ בּוֹ. שמואל ב ו, ו: וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן, כְּתִיב דברי הימים א יג, ט: כִּידֹן, וּכְתִיב: נָכוֹן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גמרא סוטה לה-ב: בַּתְּחִלָּה כִּידֹן, וּלְבַסּוֹף נָכוֹן. שמואל ב ו, ז: וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאָרוֹן נוֹשְׂאָיו נָשָׂא עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן, דִּכְתִיב יהושע ד, יא: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם, נָשָׂא אָרוֹן נוֹשְׂאָיו וְעָבַר. שמואל ב ו, ז: כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר, לָמָּה שָׁמְטוּ, שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ שֶׁלֹא כַתּוֹרָה, שֶׁהֵן הָיוּ צְרִיכִים לְהוֹלִיכוֹ בַּכָּתֵף וּטְעָנוּהוּ בַּעֲגָלָה וְהָלַךְ לוֹ לְעַצְמוֹ, שמואל ב ו, ז: וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל, מַהוּ עַל הַשַּׁל, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר עַל עִסְקֵי שָׁלוּ, וְחַד אָמַר שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו בְּפָנָיו. שמואל ב ו, ז: וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֻזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, מַה אָרוֹן קַיָּם לָעוֹלָם הַבָּא אַף עֻזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא. שמואל ב ו, ח: וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' וגו', מַהוּ וַיִּחַר, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָּנָיו כַּחֲרָרָה, מַה טַּעַם, דְּלָא כְתִיב בֵּיהּ אַף. מִיָּד נִתְיָרֵא דָּוִד לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, ט: וַיִּרָא דָוִד אֶת ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן ה'. מֶה עָשָׂה דָוִד הִטָּהוּ בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם לַעֲמֹד שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, י: וְלֹא אָבָה דָּוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן ה' וגו' וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי. לֵוִי הָיָה עוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי, שֶׁכֵּן מְיַחֲסוֹ עִם הַלְוִיִּם, וְעוֹבֵד אֱדוֹם וְאֶחָיו שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עֹבֵד, עַל יְדֵי שֶׁעָבַד לִפְנֵי ה' כָּרָאוּי. אֱדֹם, שֶׁהֶאְדִּים פְּנֵי דָוִד, הוּא הָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הָאָרוֹן שֶׁלֹא יְמִיתֶנוּ, וְהוּא עוֹבֵד לְפָנָיו וּבֵרְכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַגִּתִּי, שֶׁהָיָה מִגַּת. כְּשֶׁחָזַר דָּוִד לִירוּשָׁלַיִם בָּא אֲחִיתֹפֶל וְאָמַר לוֹ: דָּוִד, לֹא הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִפָּסוּק קָטָן שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִין במדבר ז, ט: וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', הַלְוִיִּם נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְאֵין הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן. בַּכָּתֵף הֵם נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְלֹא עַל עֲגָלָה. וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁהֶעֱלָהוּ בַּשְּׁנִיָה לֹא הָיָה שָׁם כֹּהֵן וְלֹא עֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א טו, ב: אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי אִם הַלְוִיִּם, וּכְתִיב דברי הימים א טו, טו: וַיִּשְֹּׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. שמואל ב ו, יא: וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שְׁנֵי דְבָרִים הָיוּ קְדוֹשִׁים וּגְדוֹלִים, וְכִסְּבוּרִין בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם קָשִׁים, וּכְדֵי שֶׁלֹא לְהוֹצִיא לַעַז עֲלֵיהֶם כָּתַב בָּהֶן דָּבָר גָּדוֹל שֶׁל שֶׁבַח וּבְרָכָה, וְאֵלּוּ הֵן: קְטֹרֶת וְאָרוֹן. קְטֹרֶת שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם קָשֶׁה הוּא הַקְּטֹרֶת, עַל יָדוֹ מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְעַל יָדוֹ נִשְׂרְפוּ עֲדַת קֹרַח, וְעַל יָדוֹ נִצְטָרַע עֻזִּיָּהוּ, לְכָךְ כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלָה גְדוֹלָה בַּקְּטֹרֶת שֶׁנִּצְּלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יז, יב יג: וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וגו'. אָרוֹן, שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם קָשֶׁה הוּא הָאָרוֹן, הוּא הִכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים, הוּא הָרַג בְּאַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ, הוא הָרַג לְעֻזָּא, לְכָךְ כָּתַב בּוֹ בְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, יא: וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין קְטֹרֶת וְאָרוֹן הוֹרְגִין אֶלָּא עֲוֹנוֹת הוֹרְגִין. בַּמֶּה בֵּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּבָנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דברי הימים א כו, ד ה: וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים שְׁמַעְיָה הַבְּכוֹר וגו' יוֹאָח הַשְּׁלִשִׁי וְשָׂכָר הָרְבִיעִי וּנְתַנְאֵל וגו' פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי. בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן מַהוּ פְּעֻלְּתַי, אָמַר לָהֶם עַל שֶׁפָּעַל פְּעֻלָּה גְדוֹלָה בַּתּוֹרָה, מַה פְּעֻלָּה גְדוֹלָה פָּעַל שֶׁהָיָה מַדְלִיק לִפְנֵי הָאָרוֹן נֵר אֶחָד שַׁחֲרִית וְנֵר אֶחָד עַרְבִית. רַבִּי יוֹסֵי עֲבַד לָהּ אַפְטָרָה מַה אִם הָאָרוֹן שֶׁלֹא אָכַל וְשָׁתָה וְלֹא מִתְכַּבֵּד אֶלָּא בִּשְׁבִיל שְׁנֵי לוּחוֹת שֶׁהָיוּ בּוֹ זָכָה בֵּית עוֹבֵד אֱדוֹם שֶׁיִּתְבָּרֵךְ בִּזְכוּתוֹ, מִי שֶׁקִּבֵּל חֲכָמִים וְתַלְמִידִים בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וְעַל מִטּוֹת כְּבוּדוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְשַׁלֵּם לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמְרוּ עַל עוֹבֵד אֱדוֹם שְׁמוֹנָה בָּנִים הָיוּ לוֹ וּשְׁמוֹנֶה כַּלּוֹת הָיוּ לוֹ וְכָל חֲדָא וַחֲדָא מִנְּהוֹן יָלְדָה תְּרֵין בְּיַרְחָא, הָא כֵיצַד, הָיְתָה טְמֵאָה שִׁבְעָה וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה וְיוֹלֶדֶת, טְמֵאָה שִׁבְעָה וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה וְיוֹלֶדֶת, שִׁית עֲשַׂר לְכָל יְרַח, לִתְלָתָא יַרְחִין הֲרֵי אַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא. וּבְנֵי שְׁמַעְיָה שִׁשָּׁה, דִּכְתִיב דברי הימים א כו, ו ז: וְלִשְׁמַעְיָה בְנוֹ נוֹלַד בָּנִים וגו' בְּנֵי שְׁמַעְיָה עָתְנִי וגו', הָא חַמְשִׁין וְאַרְבַּע, תְּמַנְיָא דִידֵיהּ, דִּכְתִיב: וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים וגו' הָא שִׁתִּין וּתְרֵין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דברי הימים א כו, ח: כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ חַיִל בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם, הֱוֵי דברי הימים א כו, ה: כִּי בֵרְכוֹ אֱלֹהִים, לְכָךְ נֶאֱמַר דברי הימים א יג, יד: וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וגו'. שָׁמַע דָּוִד לְסוֹף שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁבֵּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹבֵד אֱדוֹם וּלְבֵיתוֹ, קִבֵּץ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַשָֹּׂרִים וְשָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת הָאָרוֹן בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, דִּכְתִיב שמואל ב ו, יב: וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וגו', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר דברי הימים א טו, כה: וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', מִי הֶעֱלוּהוּ הַלְוִיִּם הֶעֱלוּהוּ, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁהֶעֱלוּהוּ הַלְוִיִּם וְלֹא נִזּוֹקוּ, כְּמָה שֶׁאָמַר לֵיהּ אֲחִיתֹפֶל, הוֹסִיף עוֹד וְזָבַח לְפָנָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲחִיתֹפֶל בָּרִאשׁוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דברי הימים א טו, כה: וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת הַלְוִיִּם וגו', כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר שמואל ב ז, יג: וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ וגו' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי מָנָא גמרא ירושלמי סנהדרין י-ב: חַד אֲמַר עַל כָּל צְעִידָה וּצְעִידָה שׁוֹר וּמְרִיא, וּבַסּוֹף שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וְחַד אֲמַר עַל כָּל צְעִידָה וּצְעִידָה שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, וּבַסּוֹף שׁוֹר וּמְרִיא, רַבָּנָן אָמְרֵי מִקְרָא חַד פָּרֵשׁ לַחֲבֵרוֹ, עַל כָּל שִׁבְעָה פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל אָמַר גמרא סוטה לה-ב: עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. אָמַר לוֹ רַב חִסְדָּא אִם כֵּן מִלֵּאתָ אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּמוֹת, אֶלָּא עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. שמואל ב ז, יד: וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וגו'. בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה בִּזָּה דָּוִד עַצְמוֹ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיָה לוֹ לְדָוִד לִהְיוֹת מְהַלֵּךְ לְפָנָיו סְתָם כְּמֶלֶךְ לָבוּשׁ כְּלֵי מַלְכוּתוֹ, לָאו אֶלָּא לָבַשׁ כֵּלִים נָאִים לִכְבוֹד הָאָרוֹן, וּמְשַׂחֵק לְפָנָיו מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א טו, כז: וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וגו', וּכְתִיב: וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה', מַהוּ בְּכָל עֹז, בְּכָל כֹּחוֹ, מַהוּ מְכַרְכֵּר, שֶׁהָיָה מַקִּישׁ יָדָיו זוֹ עַל זוֹ וְטוֹפֵחַ וְאוֹמֵר כִּירִי רָם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְרִיעִים וְתוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וּבַחֲצוֹצְרוֹת וְכָל כְּלֵי שִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, טו: וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר דברי הימים א טו, כח: וְכָל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וגו', כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עַל דָּוִד מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְרָאוּ אוֹתוֹ מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, טז: וְהָיָה אֲרוֹן ה' בָּא עִיר דָּוִד וגו', הֲרֵי לְךָ שֶׁאִשְׁתּוֹ נִשְׁקְפָה עָלָיו, וּמִנַּיִן שֶׁכָּל נְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כֵּן, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ שמואל ב ו, כ: מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו. שמואל ב ו, טז: וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּהֶדְיוֹט, נִתְבַּזָה בְּעֵינֶיהָ. מַהוּ מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר, הָאֵיךְ הָיָה עוֹשֶׂה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי זָהָב סְנוּנִין דּוֹמִין לְפָז, וְהָיָה מַכֶּה בְּיָדָיו זוֹ עַל גַּב זוֹ וְטוֹפֵחַ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה מְכַרְכֵּר כִּירִי רָם, הָיָה מְפַזֵּז, מַהוּ מְפַזֵּז, שֶׁהָיָה הַזָּהָב הַמְסֻנָּן שֶׁהָיָה עָלָיו קוֹלוֹ פּוֹזֵז, יָכוֹל לֹא הָיָה דָוִד עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִזּוֹ, לָאו, אֶלָּא הוֹפֵךְ אַסְפֵּירָס וּמְשַׁוֵּיר לְפָנָיו, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּמָקוֹם אַחֵר דברי הימים א טו, כט: וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וגו', וְהָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עָלָיו מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְלֹא אִכְפַּת לוֹ, וּמֵהֵיכָן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה דָוִד הוֹפֵךְ אַסְפִּירָס וּמְשַׁוֵּיר, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לְעִיר דָּוִד הִצִּיגוּהוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ דָּוִד וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת לְפָנָיו הוּא וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן כְּתִיב שמואל ב ו, יז: וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ וגו'. תַּמָן כְּתִיב דברי הימים א טז, א: וַיַּקְרִיבוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַחַר שֶׁכִּלָּה לְהַעֲלוֹת בֵּרַךְ כָּל הָעָם עַל שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הָאָרוֹן וְנָתַן לְכֻלָּם מַתָּנוֹת מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ בָּאָרוֹן וְלַנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ו, יח יט: וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וגו' וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל וגו', מַהוּ אֶשְׁפָּר אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בַּפָּר, אֲשִׁישָׁה, אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בָּאֵיפָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲשִׁישָׁה, גַרְבָּא דְחַמְרָא, כְּמָה דְתֵימָא הושע ג, א: וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. לְאַחַר שֶׁנִּפְטְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ, נִפְנָה לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וּלְשַׂמְחָהּ מֵרֹב שִׂמְחַת הָאָרוֹן, יָצָאת מִיכַל לִקְרָאתוֹ וּבִזַּתְהוּ עַל שֶׁבִּזָּה עַצְמוֹ לִכְבוֹד הָאָרוֹן לְעֵינֵי הַנָּשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, כ: וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וגו', לֹא הִנִּיחַתּוּ לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת אֶלָּא יָצָאת לַחוּץ וְהָיְתָה מְקַפַּחְתּוֹ בִּדְבָרִים, וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה הוֹפֵךְ אַסְפֵּירָס וּמְשַׁוֵּיר, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ: אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם, הִתְחִילָה עוֹשָׂה מְרִיבָה כְּנֶגְדוֹ מְבַקֶּשֶׁת לֶאֱכֹל פָּנָיו, אָמְרָה לוֹ אִם רָאִיתָ כְּבוֹדְךָ מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עַכְשָׁו הוֹדַעְתָּ שֶׁאַתְּ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם, הַלְוַי בִּצְנִיעוּת, אֶלָּא לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, וְאֵלּוּ הֵן נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא קוֹרְאָה אֶתְהֶן אֲמָהוֹת, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הָרֵיק שֶׁבָּרֵיקִים זֶה אַרְכֵיסְטֵס שֶׁאֵין רֵיקָם הֵימֶנּוּ מִכָּל מִצְוָה, כָּךְ הָיָה דָוִד מְרַקֵד לִפְנֵי הָאָרוֹן, אָמְרָה לוֹ הַיּוֹם נִגְלָה כְּבוֹדוֹ שֶׁל בֵּית אַבָּא, בּוֹא וּרְאֵה מַה בֵּינְךָ לְבֵין בֵּית אַבָּא, כָּל בֵּית אָבִי הָיוּ צְנוּעִים וּקְדוֹשִׁים, אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹא נִרְאָה מֵהֶם לֹא עָקֵב וְלֹא גּוּדָל מִימֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל א כד, ג: וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל וגו', מַהוּ וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן, רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר נִכְנַס לוֹ לְדִיר הַצֹּאן גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר. וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, עָשָׂה עַצְמוֹ כַּסֻּכָּה עָטוּף פְּעַלְיוֹנִים וְיָשַׁב לְבֵית הַכִּסֵּא, וַהֲוָה חָמֵי לֵיהּ מְשֻׁלְשָׁל צִיבְחָר וּמְסַלֵּק צִיבְחָר, מְשֻׁלְשָׁל צִיבְחָר וּמְסַלֵּק צִיבְחָר, אָמַר דָּוִד לֵית אָרִיךְ מַנְגַע בְּהָא גּוּפָא צְנִיעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דְּהוּא אֲמַר לֵיהּ שמואל א כד, י: הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגְךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ, וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַתָּחָס עָלֶיךָ, צְנִיעוּתְךָ חָסָה עָלֶיךָ, וְכָךְ אָמְרָה לוֹ מִיכַל, שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיוּ צְנוּעִין כָּל כָּךְ וְאַתְּ עוֹמֵד וּמְגַלֶּה לְבוּשְׁךָ כְּאַחַד הָרֵיקִים. כֵּיוָן שֶׁגָּמְרָה דְבָרֶיהָ אָמַר לָהּ, וְכִי לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שִׂחַקְתִּי וְלֹא לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים שִׂחַקְתִּי אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ, וְאִלּוּ הָיָה אָבִיךְ צַדִּיק יוֹתֵר מִמֶּנִּי הָיָה הָאֱלֹהִים בּוֹחֵר בִּי וּפוֹסֵל בְּבֵית אָבִיךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, כא: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי ה' וגו', אָמַר לָהּ אָבִיךְ הָיָה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד, אֲנִי נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַל עַם ה', זֶה שֵׁבֶט יְהוּדָה. עַל יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ שְׁאָר שְׁבָטִים. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהּ שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הָיוּ מְבַקְּשִׁין כְּבוֹד עַצְמָן וּמַנִּיחִין כְּבוֹד שָׁמַיִם, וַאֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵּן אֶלָּא מַנִּיחַ כְּבוֹד עַצְמִי וּמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמואל ב ו, כב: וּנְקַתִי עוֹד מִזֹּאת, וְאַל תֹּאמְרִי שֶׁהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינֵי אֲחֵרִים וְלֹא נִבְזֶה בִּפְנֵי עַצְמִי, תַּלְמוּד לוֹמַר שמואל ב ו, כב: וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי שמואל ב ו, כב: וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה, אָמַר לָהּ אוֹתָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּוַחְתְּ אוֹתָן אֲמָהוֹת, אֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִמָּהוֹת, לְוַאי יְהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, לְוַאי עִמָּם אִכָּבֵדָה. וּלְפִי שֶׁאָמְרָה מִיכַל כֵּן נֶעֶנְשָׁה, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו שמואל ב ו, כג: וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ, וְהָא כְתִיב דברי הימים א ג, ג: יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ, שֶׁגָּעֲתָה כְּעֶגְלָה וָמֵתָה, הַיְנוּ דִּכְתִיב: עַד יוֹם מוֹתָהּ, הָא בְּיוֹם מוֹתָהּ הָיָה לָהּ. אֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁבִּזָּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְווֹת יוֹתֵר מִדָּוִד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב דְּהוּא אָמַר לִפְנֵי אֱלֹהִים תהלים קלא, א: ה' לֹא גָּבַהּ לִבִּי, בְּשָׁעָה שֶׁמְשָׁחַנִּי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ, תהלים קלא, א: וְלֹא רָמוּ עֵינַי, בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת גָּלְיַת, תהלים קלא, א: וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּנִי לְמַלְכוּתִי, וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵתִי אֶת הָאָרוֹן, תהלים קלא, ב: אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְהִתְגַּלּוֹת לִפְנֵי אִמּוֹ, כָּךְ שִׁוִּיתִי נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ שֶׁלֹא נִתְבַּיַּשְׁתִּי לְהִתְבַּזּוֹת לְפָנֶיךָ לִכְבוֹדְךָ, תהלים קלא, ב: כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי, כְּהֵן יָנוֹקָא דְּנָפֵק מִמְּעֵי דְאִמֵּיהּ וְאֵין בּוֹ רוּחַ גַּסָּה לִינוֹק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, כֵּן הֲוַת נַפְשִׁי עָלַי, שֶׁאֵינִי מִתְבַּיֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה אֲפִלּוּ מִקְּטַנֵּי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי אֲדָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה שִׁוִּיתָ עַצְמְךָ לַגָּמוּל, חַיֶּיךָ כְּשֵׁם שֶׁאֵין לַתִּינוֹק הַזֶּה עֲווֹנוֹת, כָּךְ אֵין לְךָ עֲווֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב יב, יג: גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִנְהֹג גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא צָרִיךְ לְהִתְבַּזּוֹת עַל כְּבוֹדוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם אֵין מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמַעֲשֵׂה בָּשָׂר וָדָם, לָמָּה, עָבֵיד מָגֵירָס שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ כֵּלִים נָאִים בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַשּׁוּק הוּא לוֹבְשָׁם, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹמֵד לְבַשֵּׁל פּוֹשֵׁט אֶת הַיָּפִים וְלוֹבֵשׁ מְקֹרָעִים וְזוֹסְטֵא, וְעוֹד בְּשָׁעָה שֶׁהוּא גוֹרֵף אֶת הַכִּירַיִם וְאֶת הַתַּנּוּר הוּא לוֹבֵשׁ רָעִים מֵהֶם, אֲבָל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁכֹּהֵן גּוֹרֵף אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּמְדַשְּׁנוֹ הָיָה לוֹבֵשׁ כֵּלִים מְעֻלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ו, ג: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וגו', בִּשְׁבִיל וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן, לָמָּה כֵן, אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה נוֹהֵג בְּשִׁפְלוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֶלְעָזָר הָיָה דּוּךְ דּוּכָנִין נָשִׂיא עַל הַנְּשִׂיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ג, לב: וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו', רְאֵה שְׂרָרָה שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ וְאַתְּ סָבוּר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל הָיָה נוֹתֵן לַאֲחֵרִים שֶׁיִּטְעֲנוּ אֶת הַכֵּלִים שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִטְעֹן אוֹתָם, לָאו, אֶלָּא הוּא עַצְמוֹ הָיָה טוֹעֵן, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ד, טז: וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו', וְהֵיאַךְ הָיָה טָעוּן כָּל אֵלּוּ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כֵּן הָיָה טוֹעֵן, שֶׁמֶן הַמָּאוֹר בִּימִינוֹ, וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּשְׂמֹאלוֹ, וּמִנְחַת הַתָּמִיד שֶׁל יוֹם תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ, בֵּין הָעַרְבַּיִם הֵיכָן הָיָה נָתוּן, אָמַר רַבִּי אַחָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כְּמִין צְלוֹחִית קְטַנָּה הָיָה תּוֹלֶה בַּאֲפֻנְדָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חָגוּר מָתְנָיו בְּזֵינוֹ כְּעֶבֶד לִפְנֵי קוֹנוֹ, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין גַּאֲוָה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, במדבר ד, טז: פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו, שֶׁעַל יָדוֹ הָיָה נוֹתֵן לָהֶם הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וְכָל כְּלֵיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא במדבר ג, לא לב: וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וגו' וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר וגו'.

פירוש עץ יוסף על במדבר רבה ד׳

1 הרבה את יקר בעיני. כדמסיק שלך נתתי מנין וכו' ומתחלה דריש ליה בדרשות אחרות.

2 איקונים. תואר פנים.

3 ובשמך המלאכים מקלסין אותי ואומרים כו'. עיין בתנחומא סדר קדושים סימן ב אמר להם הקב"ה לישראל עד שלא בראתי אתכם כצ"ל היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם והיו אומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם וע"ש מ"ש.

4 והנה ה' נצב עליו וגו' כו'. שכביכול הקב"ה נראה נצב עליו כמשמרו.

5 אשרי ילוד אשה. שיעלה במעלה הגבוה ככה שיראה המלך ופמליא כו'.

6 ופמליא. חיילות ערוך. והמוסיף כתב בלשון רומיי בני בית.

7 ומנין בביאתו. שהיה בא מבית לבן הארמי אפשר שלא זכה לזה.

8 וירא אלהים אל יעקב עוד. שהיתה מראה זו כעין הראשונה שהיה ה' נצב עליו בצאתו כן גם עתה בביאתו ג"כ כלי פז.

9 מדושתי ובן גרני. תבואת קדש של ערימת חטין כמו שפרש"י שם.

10 זונים. זרעונים שחורים הנמצאים בין החטים ערוך. והמוסף כתב פי' בלשון יוני ורומיי מין נטע כמו מין דגן נולד מחטים מעופשים קודם הזרעם.

11 כולם חטים אגורי הם. כן גרס המעריך. ופי' מלאים סולת כמו זית אגורי.

12 ועמך כולם צדיקים. נאמר על ימות המשיח שאז יתבטל היצר הרע מלב אנשים ואז יהיו כולם צדיקים. ועיקר ראייתו מהכתוב אחריו נצר מטעי. שנפשותיהם טובות בעצם שהם נצר מטעו של הקב"ה. אף שחטאו לפעמים. עכ"ז תכונתם טובה.

13 פרגמטוטין. בלשון יוני סחורה מוסף הערוך.

14 למה שאין חשובים כלום. כדאיתא בשיר השירים רבה פרשה ו סימן יג ששים המה מלכות ושמונים פלגשים כו'.

15 תמן תנינן. תוספתא שבת פרק טו והובא במס' שבת דף קלה.

16 אין מחללין עליו את השבת. שהרי כמת הוא ואין מילתו מצוה. ולקמן נמי מוקי האי חילול במכשירי מילה ואליבא דר' אליעזר רש"י.

17 אלא אמו גוחנת עליו ומניקתו. בגמרא מסיים מפני הסכנה. ופרש"י מפני שחלב הרבה בדדיה ומביאה לידי חולה. ועיין בתוס' שם.

18 כמטלטל אבן בשבת. עיין בתוס' שם.

19 ספק בן ז' ספק בן ח'. כצ"ל.

20 אין מחללין עליו את השבת. וביו"ד סימן רסו סעיף יא בהגהת רמ"א כתב ויש אומרים דמהלינן ליה הואיל וספק בן שבעה הוא. אלא דאין מחללין עליו את השבת בשאר דברים וכן נראה לי עיקר עכ"ל. ועיין בהש"ך שם.

21 ואין טומנין שלייתו. שבשאר ולדות טומנין את השליא כדי שיחם הולד. שליא הוא מה שהולד מונח בו במעי אמו.

22 שאלו לר' אבהו. מבואר בספר בראשית פרשה יד.

23 כל שאינו חי ל' יום. ורשב"ג פליג בתרתי. היינו דבסתם ולדות לרשב"ג היכי דלא שהה חשבינן ליה ספיקא. ובשהה לרשב"ג אינו נפל אפילו לא כלו לו חדשיו. דאמרינן לשבעה נגמרה צורתו ואישתהי עד שמונה. ועיין יבמות דף פ תוס' ד"ה כיון.

24 למה סמכה דעתו. כלומר על מה סמך רשב"ג דעתו בזה שאמר כל שאינו חי כו'. על זה קאמר המדרש שסמך על דברי תורה.

25 נתן להם תלוי ראש לפי שהבכורים חייבים מיתה כו'. דרש ושא לשון התנשאות. כלומר שא את ראשם ע"י המנין הזה. כי אלולי זאת אין כפרה להם בחטאם.

26 שנאמר כי פקד ה' את חנה. הא דלא הביא מן התורה דוה' פקד את שרה. לפי שבה היתה הטובה מרובה עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה כדרשת חז"ל.

27 לי שיהיו לקוחים לשמי. ובויקרא רבה פרשה ב סימן ג איתא בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא ע"כ.

28 אני ה' נאמן אני לשלם שכר טוב. שכל מקום שנאמר אני ה' אצל מצוה הוא מראה לגודל השכר. וכשנאמר אצל עבירה הוא מראה לגודל העונש. שה"ק הקב"ה ראה שאני המצוה שיכולת בידי.

29 שהבכורות שלי הם שנאמר כי לי כל בכור. ואע"פ שכל מקום שנאמר לי אינו זז כו' והבכורות נדחו משהוקם המשכן. מכל מקום לא פקעה קדושתם. דהא צריכי פדיון כדאמר לעיל פרשה ג.

30 באיזה צד. פי' כמו כיצד. ובתנחומא איתא בהדיא כיצד.

31 כתבתי בתורה שיהיה חמור נפדה בשה. שפטר חמור עם היותו ראוי להיות קדוש להיותו בכור. הנה להיותו טמא מטבעו הוא מתרחק משולחנו של מקום ובא השה תמורתו ועיין בנזר הקודש בבראשית רבה פרשה צו סימן ו.

32 את מוצא במנין הלוים נאמר על פי ה'. כצ"ל.

33 שהוא מוציאן מעבודתם כו'. שכל דבר רע ועונש אין חפץ ה' כי מפיהו לא תצא הרעות. לכן אין מזכיר שמו על זה.

34 והם הקריבו לפני העגל. שמה שנאמר ויעלו עולות ויגישו שלמים היה ע"י הבכורים. אך לא עשו אלא מפחד שלא יהרגו כמש"ל פרשה ג סימן ג ע"ש.

35 היו הבמות מותרות. כל אחד בנה מזבח ומקריב עליו. ומשהוקם המשכן נאסרו כדכתיב ויקרא י״ט:כ״א ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו'.

36 ועבודה בבכורות. בכורי ישראל היו מקריבים. ומכאן ואילך הכהנים כדכתיב קרב אל המזבח רש"י.

37 ותיטב לה' משור פר. וכדאיתא בפרק קמא דעכו"ם שאדם הראשון הקריב שור שקרניו קודמות לפרסותיו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. ברישא מקרין והדר מפריס ע"ש ברש"י.

38 שנאמר ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. וכתיב ויקרא יז כתונת בד קדש ילבש אג"ב.

39 בגדי שבח היו. שבערב שבת קודם הלילה חטא ואח"כ ויעש לו כתנות עור וילבישם. ואפשר שצ"ל בגדי שבת היו. וכן איתא בזהר סדר ואתחנן דף רסא ע"ב מאני לבושי יקר הוו. ועיין בבראשית רבה סוף פרשה כ ותבין.

40 והיו הבכורות כו'. וכדאיתא בבראשית רבה פרשה כ שבהם היו בכורות משתמשין פי' לעבודה רש"י שם.

41 שנאמר ויקח מכל הבהמה הטהורה. וכדאיתא בפרקי דר' אליעזר פרק כג וז"ל הביא נח ממין בהמה טהורה שור וכבש ועז וממין עוף טהור תורים ובני יונה כו' והקריב עולות ארבע. ועיין בבראשית רבה פרשה לד.

42 מת נח מסרן לשם. ובפרקי דר' אליעזר פרק כד איתא שלקחה חם בן נח והנחילה לנמרוד כו'.

43 שנאמר אחי יפת הגדול. עיין מ"ש בבראשית רבה פרשה לז סימן ט בעץ. אבל בפרקי דר' אליעזר פרק ח איתא וכי שם בן נח כהן היה. אלא ע"י שהיה בכור וכן איתא באג"ב פרשה מב והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן ע"כ.

44 וכי אברהם היה בכור. בבראשית רבה סוף פרשה לח דייק מדכתיב תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן. מדחשיב ליה קרא לאברהם ברישא מסתמא היה אברהם גדול מכל האחים. אבל המדרש דכאן סובר דדרך חכמתן חשיב להו.

45 מת שם ומסרם לאברהם. שנאמר על דברתי מלכי צדק.

46 מת אברהם ומסרה ליצחק. כדכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ואיתא בבראשית רבה פרשה סא סימן ה ובדברים רבה פרשה יא ר' יהודה אומר בכורה. וכמ"ש שם שהכוונה דהיינו הבכורה לענין עבודה. שאע"פ שישמעאל היה בכורו וראשית אונו של אברהם מכל מקום מפני שהיה יצחק צדיק נמסרה לו הבכורה לקדושת העבודה.

47 עמד יצחק ומסרה ליעקב. ואע"ג שיעקב לקח הבכורה מעשו. מכל מקום אמר שיצחק מסרה ליעקב. הוא במה שאמר גם ברוך יהיה. שהסכים יצחק וברכו מדעתו כמ"ש רש"י שם.

48 בערמה. בחוכמא.

49 שמא על חנם אמר יעקב כו'. דודאי משום ירושת פי שנים לא ימסור יעקב עצמו ונפשו דהא ידע יעקב שע"י זה יטור לו שנאה ויבקש להמיתו.

50 שנאמר הנה אנכי הולך למות. וכדאיתא ברש"י בחומש אמר עשו מה טיבה של עבודה זו. אמר לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה אמר אני הולך למות על ידה א"כ מה חפץ לי בה.

51 ויעלו עולות ויגישו שלמים. והתם כתיב ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים. מה התם בכורות אף כאן בכורות.

52 פרוקפי. בלשון יוני גדולה וכבוד מוסף.

53 לחשך. לחש באזניו. והוא לשון מורגל בתלמוד. כלומר מאין הבנת זאת. א"ל מהמקרא הזה ולהורות בא שהוא רמוז בתורה.

54 לטרפסטיס. בלשון יוני שולחני ועל שם שמונה מעותיו על השולחן נקרא טרפוס שהוא שולחן בלשון יוני.

55 זיטמא. בלשון יוני חקירה ותביעה ועון מוסף.

56 לאפרכוס. בלשון יוני שר העיר מוסף.

57 קטבלטין. בלשון יוני תשלום ופרעון מוסף והמעריך פי' פדיון נפשו.

58 כי פטורין כהנים ולוים לפדות בכוריהם. וכדאיתא בבכורות דף ד ע"א כהנים ולוים פטרו הן עצמן מפדיון הבן מקל וחומר. אם הפקיעה קדושתן של לוים קדושתן של ישראל במדבר לא יפקיעו את של עצמן. ופרש"י אם הפקיעה קדושת פשוטי הלוים את קדושת בכורי ישראל במדבר. דין הוא שתפקיע קדושת בכורה שבהן כדאמר לקמן בכורי הלוים לא הפקיעו אלא עצמן עכ"ל.

59 ומבכור חמור. פי' ומבכור פטר חמור פטורים כהנים ולוים משום דאיתקש לבכור אדם כו' שכל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאינו בבכור אדם כגון לוים וכהנים שנפטרו מקל וחומר כדלעיל אינו בבכור בהמה טמאה.

60 אבל מבכור בהמה טהורה לא. פי' לא נפטרו. אלא קדוש הוא קדושת עולמית שלא יוכל לצאת לחולין ע"י פדייה.

61 מפני שהיו ג' משפחות כו'. ותיבת ומשה מיותר וכן שלשתן כצ"ל.

62 ואת קורא כל משפחה ומשפחה בפני עצמה כו'. בגרשון כתיב שבעת אלפים וחמש מאות. ובקהת כתיב שמונת אלפים ושש מאות הרי ששה עשר אלפים ומאה. ובמררי כתיב ששת אלפים ומאתים הרי שנים ועשרים אלף ושלש מאות. ובכללן כתיב כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף.

63 הונגטין. ובבכורות דף ה איתא קונטרוקוס.

64 לחש לי משה רבי לחש באזני. כלומר רמז לי בתורה שאדע להשיבך. וכל זה דרך צחות וכבוד.

65 גנבן. פי' העלימן והשמיטן בכללם לבסוף.

66 ואין בכור פודה בכור. משום שדי לבכור שיפקיע קדושת עצמו. כן איתא בפרק קמא דבכורות. ועיין מ"ש לעיל סוף פרשה ג.

67 מיד נסתלק ממנו. נפטר ממנו וקיבל תשובתו.

68 בכורה של רחל. לפי שרוצה לומר שערך הבכורות כנגד ערך זה הזכירו בשם בכורה של רחל לפי שהיה בכור לה.

69 שהם חמשה שקלים. שהשקל ד' דינרין.

70 לפיכך יהיה כל כו'. אין זה טעם לפדיון הבכורות. דודאי הוא מפני שניתנו הלוים תמורתם. אלא טעם ערך הפדיון קאמר יפת תואר. ועיין בבראשית רבה פרשה פד סימן יז.

71 כיצד עשה להם. כלומר אחר שהעודפים רע"ג היו מוכרחים לפדות את עצמם בה' שקלים דוקא. א"כ יהיה מחלוקת שכל אחד יאמר למה לא אהיה מהנפדים בלוים. ומפרש שהיה זה ע"י גורל.

72 הימך. כמו הימנך כלומר ממך ודעתך.

73 נתמצו. לשון מיץ אפים. כלומר כבר כלו כולם מתנות כהונה.

74 באותה שעה היה נותן. בירושלמי פריך וז"ל הגע עצמך שיעלו כולם בן לוי. א"ל מעשה נסים היו. ופי' הלא יכול להיות שיעלו כולם בן לוי אף אותן רע"ג היתירים על הלוים. ומשני מעשה ניסים היו. ועיין שם ביפ"מ.

75 מלמד שלא כשקלי הדיוט שקלי הקדש כו'. פי' שקלי הקדש היו מכוונים במשקלם שהמשקל של פרוטרוט האחת שוה למשקל של פרוטרוט האחרת. שאם היתה משקל האחת בלא שום הכרע היה גם משקל האחרת כן כדמות ההכרע ההיא בלי שום תוספת ומגרעת. לא כדרך השוקלין שאין מדקדקין במשקל הפרוטרוט כל כך בצמצום ולפעמים יהיה בו הכרע ולפעמים לא יהיה בו. ועיין לקמן פרשה יד סימן כז.

76 כסף הפדיום וגו' לאהרן ולבניו ע"פ ה' כאשר צוה ה' את משה מלמד שלא נתן כו'. ר"ל שלא תאמר שמשה סמך בזה על מצות פדיון בכור שנאמרה לו מכבר ליתן לאהרן ולבניו אלא שבפירוש נאמר לו עתה בשעת מעשה שיתן לאהרן ולבניו.

77 לפי שכל מעשה הפרשה באהרן. הביא את אהרן לכלל הדיבור. ולא שהיה הדיבור מתאחד למשה ולאהרן בשוה. כי נבואת משה היה פנים אל פנים. ולא כן נבואת אהרן.

78 שכל זמן שדיבר לכהנים כו'. פי' שכל מצוה שנצטוו הכהנים מעשה בכהנים ולא בישראל שאינו נוהג רק בכהנים ולא בישראל.

79 לשון נשיאות. התנשאות ורוממות.

80 מבן שלשים לעבודה. דבן שלשים לכח לעבודת משא. וחמש שנים מקודם ללמוד עבודת משא.

81 ומה היו בני אהרן עושים. שלא יראו הארון בשעה שפורסין את הפרוכת.

82 קונטיטין. כמו קונדיסין בלשון יוני ורומיי עץ ארוך וראשו חד.

83 וצינורות. תרגום מזלגותיו צינורייתיה. הוא דבר חד עקום למעלה כדי להגביה את הפרוכת מתוך הקורקסין. דהיינו הווין שהיה תולה בו.

84 לוילון. בלשון רומיי יריעה ומסך מוסף.

85 ועל ע"ב נימין נארגת. ליצי"ע בלע"ז.

86 כ"ד חוטין. לפי שהיא עשויה מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש. וכל מין ומין חוטו כפול ששה כדאיתא ביומא דף עא.

87 וג' מאות כהנים. לשון גוזמא. דלא היה צריך כל כך כהנים להטבילה. כדאיתא בפרק גיד הנשה.

88 מטבילין אותה. דכלים הנגמרים אע"פ שנגמרו בטהרה צריכין טבילה לקדש כדאיתא במסכת חגיגה משנה ב פרק ג בברטנורא. ובחולין דף ע פרש"י מטבילין אותה אם נטמאה. ועיין במסכת תמיד פרק ב בפי' הרא"ש ובפי' נר תמיד.

89 וב' כהנים גדולים כו'. זהו סיום לדלעיל. וצ"ל וב' כהנים נושאים כו' בקונטסין גדולים שלפני הארון. וכן הלשון לעיל בסמוך.

90 בקונטיסון. בקולנסין.

91 שנאמר מכון לשבתך. אל תקרא מכון אלא מכוון כנגד שבתך. ויפ"מ פי' מדלא קאמר מכון שבתך כמו ואתה תשמע השמים מכון שבתך. משמע שמכוון לאותו שהוא שבתך דהיינו השמים.

92 המקדש מכוון כו'. פי' המקדש של מטה מכוון כנגד המקדש שלמעלה.

93 כנגד הכסא. הכבוד של מעלה שנאמר ירמיהו י״ז:י״ב כסא כבוד מרום מראשון. ובאיזה מקום הוא. מקום מקדשנו כן הוא בתנחומא.

94 כשרפים שהם עומדים ממעל לו. ר"ל למעלה על כסא הכבוד. וכן פי' רבינו בחיי כוונת המדרש וז"ל כי הכפורת שעל הארון נגד השרפים שעל הכסא שנאמר שרפים עומדים ממעל לו.

95 שהיה בהם מושבו של הקב"ה. שנאמר ודברתי אתך שם מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים.

96 שנתונין מזה ומזה. פי' שהן נתונין כל אחד ואחד על קצה הכפורת. ובתנחומא גרס שנתונים מזה ומזה מגדלין לישראל בלוחות שנאמר בהם מזה ומזה הם כתובים. מכוונים זה לזה כו'.

97 מציון מכלל יופי. פי' שהוא כלול יופי של מעלה.

98 שתכלת דומה לים. שתכלת צבע ירוק של חלזון. פי' חלזון הוא דג ועולה מן הים פעם אחת לע' שנה ומראית דומו דומה לים מזרחי.

99 כמראה אבן ספיר דמות כסא. הרי שהכסא דומה לספיר. והרקיע דומה ג"כ לספיר שנאמר שמות כ״ד:י׳ ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וגו' דהיינו רקיע. ועיין מנחות פד בתוס' ד"ה רקיע.

100 וכתר שם טוב עולה על גביהן. בשמות רבה פרשה לד סימן י' ושם נתבאר.

101 ספונים. חשובים.

102 שלכך כתיב מלמעלה. ופרשו עליו בגד תכלת מלמעלה.

103 כאילו זוכה למלכות. לכן בתכלת שהוא לבוש מלכות כמ"ש אסתר ח׳:ט״ו בלבוש מלכות תכלת וגו'.

104 ברית מלכות לו ולבניו. ולפי שהתכלת ירוק ככרתי לכן אמר וכרת לו הקב"ה ברית כו'.

105 ולא הפריש כליו ממנו. מלת ולא מיותר וצ"ל ולכך הפריש כליו ממנו וכסה בתולעת שני כו'. ובתולעת שני מרמז על החטא כמ"ש אם יהיו חטאיכם כשנים. וע"י החטא נכסה מבניו המלוכה.

106 ולכך היה הוא וכליו כו'. צ"ל ואח"כ היו מכסין אותו ואת כליו בכסוי אחד א"א.

107 דוגמת מקום שכינתו כו'. כדאיתא לעיל סימן יג.

108 אחד לתנור. שהיו אופין את לחם הפנים בתוכו בתנור. וזו היתה של ברזל לפרש"י בחומש. אבל ברמב"ם איתא שהיה של זהב.

109 ואחד לבצק. לפי שהחלות היו דומות לספינה כדלקמן סימן זו. לכן היו צריכין לתקן הבצק בתוך הדפוס שיהא עשוי כעין הדפוס. ודפוס זה היה של זהב רמב"ם.

110 ואחד כשהוא רודה כו'. ובמנחות דף צד ע"א פריך הגמרא ולהדרה לדפוס קמא אחר שרדה מן התנור היינו לדפוס שתיקנה בו. ומשני כיון דאפי לה נפחה. וצריכה דפוס גדול מן הראשון. ואותה דפוס שלישי של זהב היה כמו שפרש"י בסדר תרומה.

111 אלו בזיכי לבונה. פי' בזיכין שנותנין בהם לבונה שתים היו לשני קומצי לבונה שנותנין על שתי המערכות.

112 באי צד. כמו כיצד. כלומר באיזו צד ואופן היה נעשה.

113 רבי אומר רואין את כו'. ס"ל כאבא שאול דלקמן בסמוך שלא היו נותנין הבזיכין על החלות אלא על השולחן סמוך להם. ועיין מנחות דף צח ע"א.

114 בתוך ב' טפחים כו'. עי' במשנה מנחות פרק יא ותבין.

115 אלו הקנים. שמקיימין הלחם מעיפוש.

116 מקבלין טומאה. מיותר א"א. אבל בתוס' שם מנחות פרק יג איתא. ובאמת קנים אלו שהיו של זהב מקבלין טומאה בכל ענין שכלי מתכות פשוטיהם טמאים.

117 י"ד לסדר זה כו'. ששה חלות היו בכל סדר. והחלה התחתונה היתה יושבת על טהרו של שולחן ובין החלה התחתונה לשניה היה נותן ג' קנים. וכן בין שניה לשלישית ובין שלישית לרביעית ובין רביעית לחמישית. הרי י"ב קנים. ובין החמישית לששית לא היה נותן אלא ב' קנים. שלא היה על החמישית משא כבידה.

118 נכנס בערב שבת כו'. משום דסדור הקנים במערכה החדשה וגם נטילתן מעל הישנה אינו דוחה את השבת. לכן היה נכנס הכהן בערב שבת סמוך לכניסת שבת ושומטן להקנים מבין כל לחם ולחם ומניחן לארכו של שולחן. ופירשו התוס' לארכו של שולחן על הרצפה היו מניחן לאורך השולחן ועיין תוי"ט.

119 ארכן לארכן של בית. ממזרח למערב היו מונחים בארכן.

120 חוץ מן הארון כו'. שהרי הבדים שבארון היו בולטין ודוחקין בפרוכת ודומין כשני דדי אשה שנאמר מלכים א ח׳:ח׳ ויאריכו הבדים ויראו. והבדים לרחבו של ארון היו מונחין. נמצא ארכו של ארון לרחבו של בית.

121 כיצד מסדירין. את הקנים.

122 שלא יתיקרו. שלא יכבידו על הלחם.

123 שהיו מעמידים הלחם כמין סוכה כו'. ובמנחות דף צז איתא שמסככין בהן את הלחם. ופירש"י שעל הלחם מסככין הקנים בין חלה לחברתה. וכן פי' רש"י בחומש.

124 ד' סניפים של זהב כו'. עי' פירש"י בחומש.

125 ד' סניפים של זהב עושין לו מפוצלות מראשיהן כמין דקרנין היו שם שבהן סומכין כו' מפני שהחלות דומות לספינה רוקדת והיו הסניפין כו'. כצ"ל א"א. עי' מנחות ריש פרק יא ספינה רוקדת פירוש כמין ספינה שאין לה שוליים אלא מלמעלה רחבה ומלמטה כלה והולכת עד כאצבע ושני ראשיה חדין והולכין ואין נוגעין במים ולהכי קרי לה רוקדת שמרקדת והולכת מהר. ועיין בגמ' שם דפריך היכי סמכו ליה סניפין ללחם והלא אין הסניפין נוטין אלא מעט בראשו של לחם ואין יכול לסמוך פני שאר דופנותיו שלא ישבר ומתרץ דעגיל להו מיעגל פי' אין הסניפין עומדין זקופין אלא עשויים כחצי מעגל שקורין צירקי"ל. ואותו עיגול תחת שיפועו של לחם וסומך את כל הלחם. וראש הסניף סומך לראש הלחם.

126 והיו משימין בדיו כו'. פי' שהיו משימין אותן לכוון יפה לשאת בהם כמ"ש הרמב"ן.

127 לפי שעומדת בהיכל. שהוא מקום קדוש מאד שהוא נגד בית המקדש של מעלה. לפיכך היו מכסין אותה בתכלת הדומה לרקיע כמו שפי' למעלה.

128 היה מניח המחתה כו'. עיין פרק ו' דתמיד.

129 הדא הוא דכתיב ודשנו את המזבח. פי' יטלו את הדשן מעליו.

130 שאורג כו'. אפשר שהוא מלשון כל שפר ארג נכסי.

131 אף בשבת. דלהכי אמר תמיד לומר שלא היה שבת וטומאה מונעין אותו אלא בשבת יבעיר. ואם נטמאו כהנים היו מבערין בטומאה ק"א.

132 לא תכבה. קרא יתירא הוא לזה דרשו אותו במסע המחנות במדבר ממקום למקום. ולזה אמר לא תכבה שירצה לא תכבה אותה בשביל טורח המסעות ק"א.

133 מה היו עושין לה. כדי שלא תשרוף האש בגד הארגמן אשר היו פורשין עליה דכתיב ופרשו עליו בגד ארגמן.

134 פסכתר. כלי גדול מחזיק לתך. והיא קדירה גדולה דתרגום סירותיו פסכתרותיה.

135 אך בשעת המסעות היו כו'. כן הוא בילקוט סדר צו. אבל בתורת כהנים סדר הנ"ל איתא ר"ש אומר אף בשבת ומסעות מדשנין אותה. ולפי גרסתנו ה"ק ליה ר"ש לר"י אתה אומר לא תכבה אף בשעת המסעות זה אינו שהרי בשעת המסעות היו מדשנין אותה שהוציאו כל הדשן ואי כביא כביא שנאמר ודשנו את המזבח א"כ לא תכבה הוא שלא בשעת המסעות. ונראה שגם ר"ש מודה שהאש שירדה מן השמים היתה נשארת רבוצה תחת הבגד הארגמן ולא היה שורף הבגד שעליו אף בלא פסכתר וצ"ע ברש"י.

136 ואינו מזכיר סירות. היינו פסכתר.

137 על דעתיה דר' יהודה מדשנין אותו והיו מניחין שם אש. שר"ש ס"ל ודשנו שהסירו כל הגחלים וכל האפר. ור"מ ס"ל שלא הסירו רק הדשן והיו מניחין שם אש היינו הגחלים לוחשות עם האש.

138 אף בשעת פריקתן כו'. עיין תוס' מנחות דף צה ע"א ד"ה מר.

139 לא היה כן אלא בשעת מסעות. ר"ל בעת שהיו מפרקין ומכינים לנסוע אבל בעת המסעות והדרך לא היו בני אהרן רשאין עוד לעסוק בדבר. אבל לא מסתבר לומר שבא למעט בשעת הקמת המשכן שיהיו רשאים הלוים בני קהת בעצמן לפרק ולהעמיד הכלים על מקומם. שהרי כיון שכבר הוקם המשכן תחלה ע"י בני גרשון ומררי לא היו יכולין ליכנס לאהל מועד ולקדש הקדשים לסדר הכלים שם רד"ל.

140 דמן של בני כו'. שכל כך הרבית להזהיר אותם ועל בני אהרן לא הזהרת כל כך כאילו אינך מקפיד עליהם אם ימותו. ואמר לו ה' לא כן אך מצד שאהרן בעצמו קודש קדשים לכן יכול לישא קודש קדשים ולא יזיק לו. אבל בני קהת לא יוכלו לדבק בקדושה יתירא.

141 קל וחומר לפני המקום. לפיכך לא נהג אלעזר כבוד בעצמו ונשא בעצמו שמן המאור וקטרת הסמים כו' כמו שמסיים בסוף סימן זה.

142 הוי עז כנמר. עיין טוש"ע א"ח סימן א.

143 וקל כנשר. כמ"ש שמואל ב א מנשרים קלו.

144 ורץ כצבי. כמ"ש הושע ו ונדעה נרדפה וגו'.

145 וגבור כארי. כדכתיב שמואל ב א ומאריות גברו וגו'.

146 אליהו אומר כל המרבה. תנא דבי אליהו רבה פרק יג.

147 וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה. כצ"ל וכן הוא בתנא דבי אליהו.

148 וכל העם עונים אחר העובר לפני התיבה אמן הללויה. כן הוא בתנא דבי אליהו.

149 תינוק הוא ושוחק. כן הוא בתנא דבי אליהו.

150 כל אותן ימי החג ענה בנו דברים של תפלות. כצ"ל וכן הוא בתנא דבי אליהו.

151 ולא יצאת אותה השנה ולא שנתה ולא שילשה כו'. דבכל שנה מתו קצת נפשות מאותן ט"ו. וכן לקמן עלה לגדולה יתירה בכל שנה רש"ש.

152 א"ל ומה ראית. בתנא דבי אליהו הגירסא אמרתי לו. ואליהו ז"ל הוא שמספר שאמר לו כן.

153 א"ל לא זכיתי כו'. שהיה מצטער על העדר ידיעתו בתורה. ולכן בעת עמדו בתפלה התפלל בכל נפשו.

154 בירניות. מקומות המבצרים מתנות כהונה.

155 ובנה עיר. בתנא דבי אליהו איתא בית.

156 וקראו לו קילוני. כמו קלוניא פירוש דרור ופיטור מכל מיני מסים.

157 בדוד מלך ישראל. כלומר אף שהיה מלך ישראל ועכ"ז נכנע לבו. כמ"ש ונקלותי עוד מזאת.

158 בחשאי. ע"ד ברוב עם הדרת מלך.

159 נתייעץ עם שרי אלפים. וזה ממדת ענוה שלא עשה כי אם אחר העצה.

160 כמה זקנים מינה דוד שם. נשיאים וזקני העדה. ודייק מדכתיב שמואל ב ו׳:א׳ שלשים אלף. ובדברי הימים כתיב כל ישראל. שמע מינה אלו ל' אלף היו זקנים.

161 דרגון. הוא לשון התמנות וכבוד.

162 ויוסף תלתין אלפין. פי' מדכתיב ויוסף מרבה שלשים אלף שהתוספת כעיקר ומדכתיב עוד מרבינן תו שלשים אלף. ופשוטו של מקרא שלשים אלף הרי תשעים אלף. אבל באגדת שמואל דריש לה מאת כל בחור. דדריש בחור כל בחור את כל בחור יפ"מ.

163 מיד הלכו לגבעה להעלות משם הארון. שהארון בגבעה היה בבית אבינדב שהניחוהו שם כשהחזירוהו פלשתים כמ"ש שמואל ב ו׳:ג׳ וכן כתיב כאן וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה.

164 כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. דבשמואל כתיב ויקם וילך דוד וגו' מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים דמשמע שהלכו מבעלי יהודה אל מקום אשר שם הארון להעלותו משם. ובדברי הימים כתיב ויעל דוד וכל ישראל בעלתה קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים דמשמע שהארון היה שם. ובאמת היה הארון בגבעה כדכתיב שם שמואל ב ו׳:ג׳ וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה ומפרש שכל ישראל הלכו לבעלתה שהיא קרית יערים. והמתינו שם על הארון עד שיביאוהו מן הגבעה אך דוד והזקנים שמו אל לבם שאין כבוד הארון שיעלוהו מגבעה ע"י יחידים קמו מבעלי יהודה והלכו לגבעה להביא הארון מן גבעה לבעלי יהודה ומבעלי יהודה יעלוהו כל ישראל עמם עד לירושלים. וי"א שגם כל ישראל הלכו עם דוד לגבעה מפני כבוד הארון.

165 אשר נקרא שם שם ה' צבאות. פסוק הוא בשמואל ב ו׳:ב׳. ומדכתיב שם שם מורה על השם הוא השם המפורש וכל כינוייו הם השבע שמות שאינם נמחקים.

166 הלוחות ושברי לוחות. כלומר לכן כתיב שם שם כפול להורות על שני הלוחות אשר כל אחד נקרא בשם ה'.

167 לא נשאו כתובה. שהרי כתיב ולבני קהת לא נתן משה עגלות. לפי שיש עליהם לשאת בכתף.

168 מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות כו'. פי' שאמר דוד כשהייתי בורח מפני אויבי ויגורתי מפניו הייתי משתעשע בחקיך והיו לי זמירות לשעשועי רש"י.

169 התעיף. לשון וכפלת דמתרגמינן ותעיף. שאם תכפול עינך לסתום עין בהיסח הדעת מהסתכל בהם מיד ואיננו רש"י.

170 אתה קורא אותן זמירות. כי דברי תורה הם צריכים עיון ושינון שלא ישתכחו ממנו.

171 שאפיל תינוקות של בית רבן יודעין אותו כו' בכתף ישאו. לשון עתיד לרמוז שגם לעתיד ישאו בכתף ולא בעגלות. ודוד טעה מה שאפילו תינוקות יודעים שישאו הוא לשון עתיד רי"ף.

172 והיה ארונא טעון כו'. פירוש והיה הארון נושא הכהנים למעלה וחובטן למטה לארץ.

173 ואייתי. והביאו.

174 אמר ליה לית כו'. לשון שאלה אין אתה יכול לומר לי מה נעשה לארון זה.

175 שאל לאינון חכימיא כו'. שאל לאותן חכמים שמנית. ודרך קנטור אמר ליה כן על שלא מינה אותו עמהן. ואמר דוד מי שידע להקים הארון שיעמוד על העגלה ואינו מקים אותו יהא סופו בחנק.

176 א"ל דבח. זבח לפניו זבח והוא עומד.

177 אמר הקב"ה לאחיתופל מלה דינקיא כו'. דבר שהתינוקות אומרים בכל יום בבית הכנסת לא אמרת לו. וזה דבר גדול שיזבח לפניו אמרת לו.

178 דבח קמוי וקאים. היה דוד זובח לפניו והיה הארון עומד.

179 ולכך היה זובח כשהעלהו בשניה שלא יבא לידי כך. נראה שצ"ל שלא בא לידי כך. וכן איתא לקמן וכיון שראה דוד כו' הוסיף עוד וזבח לפניו כו'.

180 עוזא מאחריו כו'. מדכתיב ואחיו הולך לפני הארון. מסתמא הלך עוזא מאחריו.

181 שנאמר וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים מה נשאו עמו. כצ"ל ור"ל מדכתיב וישאוהו מבית וגו' עם ארון האלהים דמשמע עוד דבר אחר נשאו עם ארון האלהים.

182 ארגז ששיגרו פלשתים כו'. אפשר שלא הזכירו בפרטות לפי שהיה מפלשתים.

183 כההוא דתנינן. בפרק קמא דבבא בתרא.

184 ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו. כצ"ל.

185 באמה בת ו' טפחים. ר"מ לטעמיה דאמר כל האמות היו בינונית.

186 והלוחות ארכן ו' ורחבן ו'. וכן הוא בבבא בתרא פרק קמא. ובשמות רבה פרשה מז. אבל בתנחומא סדר כי תשא סימן לז ובירושלמי פרק ד דתענית איתא ורחבן שלשה.

187 חציו לכותל זה. שהרי מבחוץ נמדד אמתים וחצי ארכו.

188 ס"ת שכתב משה. כמו שנאמר ויכתוב משה את התורה.

189 אין רק. ר"ל אין הוא מיעוט. וגם רק הוא מיעוט. ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ס"ת.

190 פירנסת. פי' פירשת צרכי מדתו לארכו.

191 רי"א באמה בת ה'. ר"י לטעמיה דאמר אמת הכלים באמת בת ה'. עיין מנחות דף צו ע"א במשנה.

192 אצבע ומחצה. באצבע קטנה קאמר. שהטפח ד' אצבעות בגודל. וה' באצבע. ו' בקטנה.

193 שהיו העמודים עומדים. שני עמודי כסף כמין עמודי ספר תורה שוכבין לארכו והלוחות ביניהם שנאמר עמודיו עשה כסף רש"י.

194 מונח בצדו. של ארון.

195 ועליו ספר תורה מונח. אבל מעיקרא היה מונח בדף היוצא מן הארון רש"י.

196 לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'. כצ"ל.

197 לרבות שברי לוחות שמונחות בארון. כצ"ל.

198 מכאן אמרו אחיו הולך לפניו ועוזא מאחריו. כצ"ל. דמדכתיב שאחיו הולך לפניו מסתמא עוזא מאחריו כמש"ל.

199 והכהנים טוענים בו. מצאתי באלשיך שכתב שכראות דוד מיתת עוזא אח"כ שב לנסות בכהנים והיו מיד הכהנים מסתכנים.

200 זה לולב שאדם מנענע בו. ובמנענעים דרש לשון נענוע.

201 בתחלה כו' ולבסוף כו'. פי' בתחלה כשלא נשאוהו הלוים היה כידון פי' שבר וחורבן שנהרג עוזא וגם הכהנים היו בסכנה. ולבסוף כשנשאוהו הלוים היה נכון שעזר אלהים את הלוים.

202 הארון נושאיו נשא. כשעברו ישראל את הירדן.

203 נשא הארון נושאיו. שהכהנים עמדו עם הארון בירדן בשפת המזרח עד שעברו כל העם. וכשעברו נתקו כפות הכהנים אל החרבה נמצאו ארון והכהנים מצד מזרח וכל ישראל בצד מערב. נשא הארון נושאיו ועבר. וזהו דכתיב ויעבור ארון ה' ולא כתיב נושאי הארון. ועיין בסוטה פ"ז ברש"י.

204 והלך לו לעצמו. שהארון דחה הבקר ושמט אותם והיה מהלך מעצמו ועוזא חשב לאחוז בארון עד יחזיר הבקר למקומם. לכן ויחר אף ה' בעוזא על עסקי שלו פי' שגגו. ועיין באלשיך.

205 וחד אמר שעשה צרכיו בפניו. דרש של מלשון כי ישל זיתך דבר שמשיל מלמעלה למטה רש"י וצ"ל דזה נמי גרמה לו דהא בדברי הימים מפורש במקרא ויכהו על אשר שלח ידו וגו' רש"א. אך קשה מאד הדבר לפי פירוש זה. לכן נראה שפי' צרכיו צרכי עצמו. כלומר שהסיח דעתו מקדושת הארון וחשש שמא יפול ואחז בו.

206 הארון קיים. שהרי נגנז כדאמרינן ביומא שגנזו יאשיהו.

207 שנשתנו פניו כחררה. שהיה מצטער על שמת עוזא על ידו. ודרש ויחר לשון חררה.

208 מה טעם. דרשת להאי ויחר לשון חררה. ומפרש משום דלא כתיב ביה אף. משום שח"ו שיחרה אפו של דוד על משפטי ה'. רק שנשתנו פניו כאדם שמתבהל ממקרה פתאומית.

209 לוי היה עובד אדום. מפני שכתוב הגתי סד"א שגר היה הוצרך לפרש שהיה לוי.

210 מייחסו עם הלוים ששים ושנים לעובד אדום. דברי הימים א כז כצ"ל וכדלקמן בפרשה רד"ל.

211 ובירכו הקב"ה. כמ"ש ויברך ה' את עובד אדום.

212 ואין הכהנים נושאין את הארון. ר"ל שאפילו כהנים אין נושאין את הארון. רק בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון כדאיתא בסוטה דף לג ע"ב על פי הדבור.

213 וירץ אל תוך הקהל וגו' ויתן את הקטורת ויכפר על העם. ועיין מ"ש בילקוט שמואל ב ו רמז קמב.

214 שנאמר וישב ארון ה' וגו'. ברך ה' את בית עובד אדום וגו' בעבור ארון האלהים. ר"ל בעבור כבודו להסיר מעליו תרעומות שהיו אומרים שהוא של פורענות. לפיכך רצה הקב"ה שיהיה של ברכה.

215 אפטרה. כשנפטר מן האכסניא כדאיתא בפרק הרואה ואמר דרוש זה לכבוד אכסנאי.

216 לתלתא ירחין. שכך שהה הארון בביתו.

217 ובנו ששה כו'. בירושלמי פרק החולץ ובבבלי פרק הרואה חשיב שאשת עובד אדום ילדה ג"כ ששה.

218 ותמניא דידיה. בני עובד אדום עצמו.

219 הא שתין ותרין. הרי ס"ב ואגדה זו ס"ל שילדו בכל ב' שבועות אחד אחד. אבל בבבלי הנ"ל איתא שילדו ששה בכרס אחד.

220 הלוים העלוהו. מפני שהוזכרו גם כהנים בפסוק הוצרך לפרש הלוים נשאוהו.

221 חד אמר על צעידה וצעידה שור ומריא. ובסוף שבעה פרים ושבעה אלים. פי' ובסוף אחר ששה צעדים. וה"ק קרא דבכל אחד מששה צעדים שור ומריא. ולא נקט ששה אלא משום ז' פרים וז' אילים דמפורש באידך קרא דדברי הימים שאותן ז' פרים וז' אילים היה אחר כל ששה צעידות. והוא כדעת רב פפא לקמן בסמוך.

222 וחד אמר על כל כו' ובסוף. פי' אחר ששה צעדים שור ומריא.

223 מקרא חד פריש. ואות מקרא שבדברי הימים הוא פירוש למאי דכתיב בשמואל שור ומריא היינו ז' פרים וז' אילים. ויהיה שור ומריא שם הכלל. כמו ויהי לי שור וחמור. וששה צעדים דכתיב בשמואל פירוש לויזבחו ז' פרים שבדברי הימים שהיה לאחר ו' צעדים מתנות כהונה. ופי' מריא אילים פטומים.

224 ועל כל שש פסיעות ז' פרים כו'. לפי שבכל פסיעה היו מקריבין פר אחד. וא"כ בפסיעה הששית היה ראוי להקריב ג"כ פר אחד. וגם כנגד כל השש פסיעות ששה פרים. ועלו במספר שבעה פרים. וכן יתבאר לקמן על כל שש פסיעות שור ומריא ועל ו' סדרים של שש שש פסיעות ז' פרים רי"ף.

225 מלאת כל ארץ ישראל במות. דעל כל פסיעה מזבח רש"י.

226 אלא על כל ששה פסיעות שור ומריא. ולדידיה ניחא טפי דנקט בהאי קרא ששה צעדים. וקרא דדברי הימים ז' פרים וז' אילים היינו על כל ששה סדרים כו'. אע"ג דלא מפורש התם כלום. נלמד סתום מן המפורש מה בשמואל בשור ומריא ששה אף התם בדברי הימים בז' פרים ששה רש"א.

227 סתם. כלומר כפשוטיה בלי פזוז וכרכור.

228 לאו. כלומר לא עשה כן.

229 אלא לבש כלים נאים כו'. נאים שבבגדי מלכות כדמפורש בגדי זהב סנונין דומין לפז.

230 מה שאפשר לומר. בפה הכל היה עושה מתנות כהונה.

231 כירי רם. נוטריקון של מכרכר. כירי פי' אדון. וכלפי הקב"ה אמר כן. או י"ל שאמר כן על הארון ע"ד שאמר הכתוב ארון הברית אדון כל הארץ מתנות כהונה וע"ש.

232 מריעים ותוקעים בשופרות. שמ"ש בתרועה בקול שופר הוא כלל ופרט שמפרש אח"כ במה היו מריעים בקול שופר וחצוצרות.

233 וכל ישראל כו'. ר"ל ששם בדברי הימים מפורשים שארי כלי שיר. דכתיב שם וכל ישראל מעלים את ארון ברית ה' בתרועה ובקול שופר ובחצוצרות ובמצלתים משמיעים בנבלים וכנורות.

234 מציצות. פי' מביטות כד"א מציץ מן החרכים.

235 ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר וגו' ותבז לו בלבה כיון שראתה. כצ"ל.

236 סנונים. בירקרק חרוץ מתרגמינן דהבא סנינא.

237 קולו פזוז. צלול כפעמונים.

238 אלא הופך אספירס. פי' בלשון יוני כפות הרגלים. פי' הופך עקבות פרסות רגליו. ומשוויר פי' ומרקד מוסף הערוך. אבל המעריך כתב אספירס בלשון טורקי טאקל"א מין דילוג הוא שהאדם הופך כל גופו. ולכן ביזתו מיכל.

239 והעלה עולות לפניו הוא וישראל כו' תמן כתיב ויקריבו כו'. מזה אתה למד שישראל הקריבו ג"כ. ובכדי לסיים שבירך כל העם על שכיבדו הארון והקריבו קרבנות.

240 וי"א אשישה כו'. פסחים דף לו ע"ב.

241 גרבא דחמרא. פי' חבית של יין.

242 נפנה לברך את ביתו. לשון ברכה ממש. כי היום יום רצון מהקבלת פני שכינה. ובו ביום בירך את ישראל בשם ה' צבאות. ובו ביום וישב ג"כ לברך את ביתו בשם ה' צבאות.

243 לא הניחתו ליכנס לתוך הבית כו'. דייק זאת מדכתיב ותצא וגו' לקראת דוד וגו'.

244 אשר נגלה. לשון גלוי.

245 לאכול פניו. דרך משל הוא. או צ"ל לאבל פניו פי' לבייש פניו.

246 אם ראית כבודך. דרך תמיה ובזיון הוא. כאומר היום קבלתי כבוד ממך. כי הראת כבודך זהו בלשון נקיה וחזרה ואמרה אשר נגלה היום כלומר בגלוי ולפני מי לעיני אמהות עבדיו. ואגב מפרש המדרש מגאות מיכל עד שקראה לכל נשי ישראל אמהות.

247 הריק שבריקים. זהו אחד הרקים. כלומר המיוחד והראש שבריקים.

248 ארכיסטם. ובאגדת שמואל איתא ארכיסטריס. פי' בלשון יוני מרקדים ומכרכרים מוסף הערוך. או פי' גדול הנבזים מעריך.

249 היום נגלה כבודו של בית אבא. דייקו מדהשיב לה ה' אשר בחר בי מכל בית אביך. ובזה בא להשיבה שלא תתכבד בבית אביה כי תתבונן כי נלקח המלוכה מבית אביה וניתנה לדוד.

250 גדר לפני מגדר. מדכתיב גדרות בלשון רבים דרשו כן.

251 כסוכה. להסך קדריש לשון סוכה. ור"ל שסיכך רגליו בבגדיו ועשה עצמו כסוכה וכדמפרש.

252 פעליונים. וילנות סדינים או סודרים.

253 והוה חמי ליה. דוד היה נחבא במערה והיה רואה אותו משולשל ציבחר כו' פי' משלשל ומוריד בגדיו מעט. וחוזר ומעלה אותם מעט כדי הצורך.

254 לית אריך כו'. פי' אינו הגון לנגוע בגוף צנוע הזה.

255 צניעותיך חסת עליך. ואע"ג דיהיב טעמא כי משיח ה' הוא. לעבדיו לדחינהו הוא דקאמר ופ"מ.

256 היה האלהים בוחר בי ופוסל בית אביך. בתמיה.

257 אביך היה מלך על ישראל לבד. אפשר שצ"ל בית אביך והיינו איש בושת. משום שהיא אמרה לו כל בית אבי היו צנועים וכיוונה בזה על איש בושת שהיה צדיק וצנוע. וכמו שאמר דוד בעצמו שמואל ב ד יא אף כי אנשים רשעים הרגו איש צדיק וגו' ועל זה השיב לה דוד בית אביך היה מלך על ישראל לבד.

258 הדא הוא דכתיב ונקלותי עוד מזאת. פי' יותר ממה שעשיתי אעשה לבזות עצמי ולהקל.

259 ואל תאמרי כו'. ואל תאמרי שאני מראה עצמי לשפל ונבזה בעיני אחרים אבל בעיני עצמי אני מכובד תלמוד לומר והייתי שפל בעיני.

260 אמהות. פי' שפחות.

261 אימהות. לשון אם שרה רבקה רחל ולאה.

262 לוואי יהא לי חלק עמהם לעתיד לבא. ולכך אומר בלשון עתיד אכבדה.

263 לעגלה אשתו. והיינו מיכל כדאמרינן בסנהדרין פרק כהן גדול עגלה זו מיכל כו' הרי שהיה לה בנים. ומתרץ המדרש דעל שגעת כעגלה ומתה הוא דמתקריא עגלה. והיינו שמתה בלדתה כדאיתא בבראשית רבה פרשה פב והיינו דכתיב עד יום מותה. ונענשה דקאמרנא היינו שעד יום מותה לא היה לה בן יפ"מ.

264 הא ביום מותה הוה לה. בגמ' הנ"ל דחו האי שינויא ותירצו עד אותו מעשה הוה לה ומכאן ואילך לא הוה לה.

265 בשעה שמשחני שמואל למלך. נקט גובה לב בשעת המשיחה שלא היתה מפורסמת ולא היה יכול להתגאות בפומבי רק בלב וכשהרג גלית שנתכבד בפרהסיא נקט רום עינים דהוי בפרהסיא יפה מראה.

266 בשעה שהחזירוני למלכות. דהיינו שהיו מחזירים אותו בעיר ויקראו לפניו אברך לא הלך בגאוה ובגודל יפ"מ.

267 בשעה שהעליתי את הארון. אמר בנפלאות על העלות הארון. על שנעשו על ידו כמה פלאים בירדן ובפלשתים. ובכמה דוכתי יפ"מ.

268 כך שויתי נפשי כו'. ופי' שויתי ודוממתי השויתי עצמי ונדמיתי לגמול.

269 כהן ינקא כו'. כתינוק הזה שיוצא ממעי אמו כו' ומלת גמול נאמר גם על היונק אחרי גדלו מעט הקרוב להגמל.

270 כשם שאין לתינוק עונות כו'. לפי שתכונת דוד היה טוב מאד.

271 לנהוג גאוה. אף שמכוון מפני כבוד הבריות ע"ד נהוג נשיאותך ברמה. גם זה לא ימצא בלבו.

272 מגידס. פי' עושה תבשילין.

273 וזוסטא. בלשון יון חגורה וכתונת פחותה נתון לפני הבגדים כדי שלא יטנפו מוסף.

274 שנאמר ולבש הכהן מדו בד כו' למה כן. כלומר אמאי לביש הכי הא אין דרך העולם ללבוש בגדים נאים בגריפת תנור וכיריים אלא לפי שאין גדולה לפני ה' דאפילו כשהוא לבוש בגדים נאים הוא משמש לפני ה' בעבודות השפלות. וזה לאות שאין גאוה לפניו. והא דכתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ואמרו הטעם בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו. התם גנאי הדבר שישמש בעבודה הגרועה בבגדים שמשמש בהן בעבודה המעולה.

275 היה דוך דוכנין נשיא על הנשיאים. כצ"ל וכן איתא בירושלמי ודוך לשון דוכוס. והני תיבות נשיא על הנשיאים הוא פי' על דוך דוכנין.

276 ואיך היה טוען כל אלו. כלומר איך היה יכול לטעון כל אלה. וקאמר שמן המאור בימינו כו' ואף כי כל אלה היו משא כבד כבר כתב הרמב"ן דאלעזר חזק ואמיץ כיעקב אבינו. וכן משה רבינו ע"ה ואהרן אחיו וקוי ה' יחליפו כח.

277 בזרועו שמן המשחה היכן היה נתון. כצ"ל וכן הוא בירושלמי וכן הוא מבואר בכתוב.

278 באפונדתו. לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים ונותנין שם דבר המאורע להם ערוך.

279 בזינו. פי' בחגור.

280 שאין גאוה לפני המקום. כלומר כל מצותיו שוים באין הבדל ואיננו תלוי בעשיית דבר נכבד לפי הראות או בלתי נכבד כי הכל שוים.

« עץ יוסף על במדבר רבה ג׳:י״ד עץ יוסף על במדבר רבה ה׳:א׳ »