עץ יוסף על במדבר רבה י״ח

1 זה קרח שהיה הוא ומשה בני אחים:

2 וירד מן כבוד שהיה בידו וכדאי' בזוהר ריש ס' זה מאי ויקח. נסיב עיטא בישא לגרמיה. כל דרדף בתר דלא דיליה איהו עריק מקמיה. ולא עוד אלא מה דאית ביה אתאביד מיניה. קרח רדיף בתר דלאו דידיה. דידיה אביד ואחרא לא רווח עכ"ל. וז"ש המדרש וירד מן הכבוד שהיה בידו:

3 מלך מואב פשע בי. מקרית עוז שפשע בתורה שהיא קרית עוזו של הקב"ה שנא' ה' עוז לעמו יתן. ומדינים כבריח ארמון שעשה דינין עם משה ועם המקום העלית הארץ בריחיה בעדו כארמון. ויקח כצ"ל א"א ומת"כ:

1 אלא משיכת דברים שלקח בעצתו את אנשי ישראל. ומביא ראיה שגם על דברים בלתי ממשיים שייך לשון לקיחה כמו קחו עמכם דברים. וכן ויקח משה ואהרן את האנשים האלה. לקחם בדברים. וכן ותקח האשה בית פרעה בודאי אין לומר שלקחוה בזרוע שאין זה כבוד מלכות אע"כ פי' בדברים. וכן קח את אהרן ואת בניו אתו כדאי' בילקוט שם קח את אהרן וגו' פתה אותו בדברים לפי שהוא בורח מן השררה. ואין קח אלא לשון פיתוי. וכ"ה ותקח האשה בית פרעה ע"כ. וכן אפשר שהנשיאים ג"כ ברחו מן הגדולה לפיכך כתיב ויקח משה ואהרן את האנשים האלה שלקחם בדברים:

2 ע"י אליצפן כו' לכך ויקח קרח לכן פי' יחוסו כאן לרמז שבשביל יחוסו שהוא בן יצהר הוא שחלק:

1 מה כתיב למעלה מן הענין הביאו ראיה לויקח קרח שלקח פ' ציצית:

2 טלית שכולה תכלת כו' צ"ל דס"ל לקרח דצריך להטיל בה ד' חוטין לבן רק שפטורים מתכלת ז"ר:

3 טלית שכולה תכלת כו'. בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה הלעיג על שני מצות אלו דוקא. לפי ששניהם עשוים לזכרון. כי בציצית כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. וכמו כן מצות מזוזה בא לזכרון לאדם שיזוכר בה בה' בצאתו ובואו מן הבית. וקרח אמר שכיון שכל העדה כולם קדושים וצדיקים לא יצטרכו לדבר המזכיר להם ביראת החטא כי מעצמם הם נזהרים. ובטענות אלו היה מחניף את העם כדי שיסכימו אתו במחלוקתו. וכן כתיב בסוף ויקהל עליהם קרח את כל העדה עיר גבורים. והבחיי כתב שבזה רמז משל על ישראל. כי המשילם לטלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים. וכיון בזה לומר כי ישראל שכולם קדושים וכולם חשובים מלאים מן המעלות למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם. והמשיל המשתררים לחוט של תכלת שכרוך על השבעה חוטין כן הם מתגאים עליהם שיהיו כפותים תחת ידם. גם המשיל המשתררים למזוזה שהיא עומדת בחוץ וכולם כלויים מבפנים:

4 ארבע חוטין פי' בכל ציצית חוט אחד:

5 בית מלא ספרים כתב הש"ך על התורה לא ידעתי מאין להם ששאל קרח שאלה זו. ומצאתי גמר קיחה קיחה כתיב הכא וכתיב התם ויקח ספר הברית עכ"ל. וכלי יקר כתב דמפיק לה מדכתיב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם. למה לי לכתוב פתח אהליהם אלא שיצאו נצבים לחרף ולגדף על המזוזה שבפתח אהליהם:

6 את הבית ושני פרשיות שבמזוזה פוטרת כצ"ל:

7 רע"ה פרשיות אבל בירושלמי פרק כל כתבי ומס' סופרים ס"פ ט"ז ובשוח"ט מזמור כ"ב ואותיות דר"ע אות צדי"ק אי' קע"ה פרשיות בתורה שכתוב בהם דבור אמירה ציווי כנגד שנותיו של אברהם. ואפשר שצ"ל גם כאן כן. ועיין בספר לק"ש להרב המקובל מוהר"ש א"פ שתופס הגירסא כמו שהיא לפנינו רע"ה פרשיות:

8 בודאן פי' מוציאן כמו מלכים א י״ב:ל״ג בחדש אשר בדא מלבו. וכמו נחמיה ו׳:ח׳ מלבך אתה בודאם:

9 שלבו לקחו לצד אפיקורסות:

10 ומטועני הארון היה והיה צריך להיות עניו ולא לבקש גדולות. והוא לא כן עשה:

11 וקרח בן יצהר בן קהת ובני קהת היו טועני הארון:

12 ועשה להם משתה כמ"ש בחולין ה' שאין הסתה בלא אכילה ושתיה:

13 לא דבר המקום כך כפר לאמור אין תורה מן השמים כדאי' במדרש קהלת פסוק זבובי מות:

14 מיד עמדו כנגדו לקדמו לפני משה בתנחומא גרס עמדו כנגדו שנא' ויקומו לפני משה:

15 אע"פ שלא פרסמן הכתוב כו' והנה זה מדרכי התורה שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום שמפרסמין אצל המצוה והזכות כמו בחנוכת המזבח וכאן אצל הפורענות הסתירן בחיי:

16 אותו בן טובים פי' אותו שגנבו הוא בן טובים:

1 לקח טליתו כדלעיל טלית שכולה תכלת:

2 והלך ליטול עצה משאתו אולי דייק מדכתיב יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם. מורה שגם המה הסכימו עמהם. וכמו שאחז"ל על פסוק חכמת נשים בנתה ביתה וגו' בפרק חלק:

3 מיד עשה כן לקרח לפי שאהרן היה כהן ולא היו מגלחין אותו. וא"כ לאחר משה היה קרח שבני קהת היו עמרם ויצהר. וקרח היה בן יצהר. א"כ הוא היה גדול שבלוים ז"ר:

4 מי עשה לך כך שהשחית את שער שלך לגנות שלא תהיה נאה כדרך האדם שהוא נאה כשהוא מסולסל בשערו:

5 מעשר לכהן ר"ל מעשר מן המעשר היינו תרומת מעשר. או אתי כראב"ע ביבמות פ"ז דאמר אף לכהן:

6 הרביתם כו' לשון רב דייק. וכ"ה בילקוט:

7 טוב לנו למות תחת מצרים כ"ה בתנחומא. ודרש מ"ש כי העליתנו כו' למות במדבר. ר"ל טוב היה לנו למות במצרים ולא במדבר:

8 ובקשו לסקלו אפשר יליף האי ויפול על פניו דמשה ממ"ש במרגלים ויפול משה ואהרן על פניהם שכתוב שם ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים שדרשוהו שם על משה ואהרן רד"ל:

9 לא יוכלו וכשם שהבדלתי בין אור כצ"ל:

10 כך הבדלתי את אהרן להקדישו בק"ק כי אין קדושתו במקרה וברצונו כי אם בעצם הנפש הוא נבדל מזולתו:

11 אמר משה הואיל ולא רצו כו' משום שאין מחזיקים במחלוקת:

12 בחרופין כי היציבה מורה על ההתחזקות הנמצא בלב איש נגד זולתו:

13 כמה קשה מחלוקת ובשבט מוסר מביא מאמר חז"ל שביום מחלוקתו של קרח לא ירד המן. וביום שעשו את העגל ירד המן הרי כמה קשה המחלוקת:

14 הקב"ה מאבד זכרו ולכן אבד את זכרם שגם קבורה לא היתה להם שעי"ז יזכרו לפעמים כשנראה קבריהם בעולם:

15 תינוקות בן יומן נשרפו דכתיב ותאכל את החמשים ומאתים איש את מרבה אף הקטנים. ונבלעו דכתיב וטפם שהם עוללים קטנים:

16 ולכך כתיב ויקח קרח שלקח לו דין מיוחד ומשונה משאר עונשים מת"כ:

1 בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים כו' כן הוא בתנחומא כאן. אבל בס' ויחי ברבה ובתנחומא אי' בסודם אל תבא נפשי במעשה זמרי. ובקהלם אל תחד כבודי בשעה שהן נקהלין על משה בעדת קרח. ואגדתינו מפרש כדעת רב שמואל בר יצחק בפרק חלק בסודם כו' אלו המרגלים ובקהלם כו' זה עדת קרח. שמעשה מרגלים היה קודם מעשה קרח:

2 אלו המרגלים שהיה קבלה בידם שהמרגל משבט שמעון הוא היה בעל המעשה ביניהם רש"א:

3 זה קרח מדכתיב תחד ותבוא בלשון עתיד דריש דרמז נמי אהא יפ"ת:

4 אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע לא במרגלים כו' כי מטבע הבנים נמשכים ממזג אביהם והתנצל שאין בקרבו שמץ מן מדות האלה. כי אם ברוע בחירתם יעשו ולא נמשך ממזגו:

5 ואימתי יזכר שמי כשהן עומדין על הדוכן מפני שבד"ה בהתיחסם על הדוכן לא מצינו בכל משפחות לוי שנזכר בהם שם יעקב אלא על בני קרח. לכך דייקו שיעקב ביקש רחמים לבל יזכר שמו עליהם כי אם כשיתקנו דרכם לעשות תשובה מאז שוב יהיו מתייחסים אחריו במעשה הטוב כמו בענין הדוכן. ולפיכך נזכר שמו עליהם נזה"ק:

6 מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו וכדכתיב דברי הימים ב כ׳:ל״ז בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך:

7 זכו להיות בני תורה שלמדו והגו תמיד מפי משה ואהרן:

8 יהודה מחוקקי וכדכתיב לא יסור שבט מיהודה זו סנהדרין שהוא מכה ורודה. ומחוקק מבין רגליו אלו שני סופרי הדיינים כו' ב"ר פ' צ"ח:

9 יודעי בינה לעתים כדאי' בבמדב"ר פ' י"ג מהו לעתים ר"י אמר לעיבורים. לדעת מה יעשה ישראל באיזה יום יעשו המועדות. ראשיהם מאתים אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיה שבט יששכר מעמיד כו'. וכן אי' באסת"ר:

1 אלמלא צ"ל אלמלי ביו"ד לבסוף. ועין מגילה כ"א תוס' ד"ה אלמלא:

2 והם לא שמעו הייתם אומרים כלו' היה לכם מקום לומר טובים אנחנו מכם:

3 מיד נזדעזע משה בקודם זה היה יכול להמליץ בעד ישראל על מעשה העגל שאמר להקב"ה לי צוית לא יהיה לך. ולהם לא צוית. אבל עכשיו שאמר קרח כולם שמעו בסיני אנכי ה' כו' א"כ אין להם תירוץ על מעשה העגל. ולכן נזדעזע שזהו בידם עכשיו סרחון רביעי וכתיב פעמים שלש עם גבר:

1 אין לפניו לא אכילה כו' כלו' לא משום שיש לפניו אכילה ושתיה ח"ו אלא כו':

2 כבר הוא מתוקן ר"ל הקדוש משמע הוא קדוש. וה"ק ואת הקדוש כבר. והקריב אליו:

1 נימוסין בלשון יוני חק ומשפט מוסף. ור"ל שעובדים לאלילים הרבה כי אינן יודעים האחדות האמתית הפשוט'. ולכן הם מעמידים כהנים רבים איש איש כפי עבודתו ואלהות מיוחד אבל אנחנו לא כן:

2 וסם המות נתון לתוכו והכוונה שנתן להם עצה שיענשו בה עונש מיתה. וזה סם המות דרך משל בחיי:

3 הרי אמרתי לכם התראה רבה וגדולה:

4 ולא טפשים היו כלו' איך נתפתו כל כך ולא נפל פחד עליהם. ומתרץ הם חטאו בנפשותם כי נפשם נהפכה לרע עד שלא מצאו בחירה בנפשם להפוך לבם. ולכן מכנם חטאים בנפשותם. כי מי שמגביר בחטא גם נפשו נהפכה לרעה ואז אין תקוה לו לשוב:

5 אפשר הגדולה הזאת כו' ולכן חשב עצמו מוכן לאלו הגדולות. ולכן החל במחלוקת. ואחר שהחל במחלוקת אז החל להצית אש המריבה במאמרו כל העדה כולם קדושים וכאילו אינו מכוון על עצמו:

6 ששקול כו' כן דרשו חז"ל מה שנא' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו:

7 אדום לשון וידום אהרן:

1 מי שילך כו' דסיפיה דקרא שמעו נא בני לוי וגו':

2 ואומר לפניו דברים רכים דאין אמירה אלא תחנונים כדאי' בספרי פסוק ותדבר מרים:

3 הקטן הוא הכבוד שבידכם המעט כו' מפרש המעט המעט באיכות:

4 אינה כנגדו פי' כנגד אהרן ובמדרשים אחרים אי' אינה כנגדנו:

5 וליתן לו זמורה שכן היה המנהג שכל מי שהמלך משחררו נותן בידו זמורה והוא סימן חירות ושבט מושל כמו עדיין ביש מקומות שהמושלים והרודים בעם יש בידם מקל יד והוא סימן לממשלתם:

6 סנקליטיקום בש"ר פ' ומשה עלה לך קרא לפלוני סניקליטקוס. פי' יועץ אחד מבית דין מוסף. וכן אהרן בראשונה היה לוי נבחר לעבודת השם ואח"כ נבחר לכהן גדול. ובילקוט לא גרס חזר כו':

7 בשעה שהציק כו' נזדעזע כו' שמא לא הייתי ראוי כו' לפי הנוסחא דכאן צריכין לפרש שאהרן חשש שהוא מעל בחטא העגל וכמ"ש ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. שע"י כך הוא וזרעו אינן ראוין עוד לכהונה וליכנס לפנים. וע"כ היה דואג שמא הוא מועל בשמן המשחה. אבל בהוריות פ"ב אי' וכ"ה בשוח"ט ת"ר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן אמרו כמין שתי טיפין של שמן מרגליות היו תלויות בזקנו של אהרן. אמר רב פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות בעיקר זקנו ועל דבר זה היה משה דואג אמר שמא מעלתי ח"ו בשמן המשחה שיצקתי יותר מדאי יצתה בת קול ואמרה לו כטל חרמון מה טל זה אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה. ועדיין אהרן דואג שמא הוא לא מעל לפי שלא נהנה אני מעלתי שנהנתי יצתה ב"ק ואמרה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת ע"ש. ואפשר שגם כאן הכוונה על שני טיפין הללו היה מצטער. ומפני דמייתי הנה מה טוב וכו' שהוא תשובת אהרן מפרש נמי כשמן הטוב שהוא תשובת משה מה טל אין בו מעילה כו':

8 מה טל חרמון כו' דפי' כשמן הטוב וגו' כטל חרמון. ר"ל כשמן הטוב כטל שניהם שוין:

9 יקפחני פי' יסתום ויסתיר דברי:

1 שמתו וירדו שאול תחתית זו גיהנם:

2 שאולה זה פי הארץ. ודייק מדכתיב ב' פעמים לא נעלה ובשעת הדין כתוב ג"כ וירדו וגו' ואח"כ ויאבדו מת"כ:

3 מתרברב מתגדל עלינו:

4 ומשיבו תשובה על דבריו בהן ולאו:

5 מהו אל מנחתם שהיה לו לומר אל עבודתם שהרי הקטורת אינה מנחה:

6 שהקריבו כלו' שישראל מקריבים ערב ובקר:

7 מלבד כו' כלו' מנחת התמיד שעליו נאמר מלבד וגו' ואותה מנחה היתה קריבה משל ישראל:

8 דרכי כלו' מנהגי מצד הדין:

9 שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתי הכוונה לומר שאותו החמור שנא' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור היה מן הראוי שאקח מהם הואיל ואני ירדתי למצרים בשבילם ולא לקחתי. ואמר זה לבדות מחשבתם שחשבו שמשה לקח לעצמו המלוכה להנאתו:

10 שור שהייתי מקריב כו' דייק דאל"כ מאי רבותיה שלא לקח משלהם שאם לקח הרי הוא גזלן:

11 וכן למשוח כו' בשעה שהיה הולך למשוח את דוד למלך:

12 כי זבח היום לעם בבמה וזה הזבח היה משל שמואל אשר עשה והכין לעם להאכילם לכבוד שאול בבמה. וזהו שאמר לעם בבמה ולא קאמר כי זבח העם בבמה. וע"כ נאמר כי הוא יברך הזבח כי היה בעל הבית בזבח הזה ובעל הבית בוצע והאו יברך הזבח:

13 ממקום למקום וחמור שלי כמ"ש בברכות י' כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וכי איני יודע ששם ביתו. אלא שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי ביתו עמו ואהל חנייתו וחמורו. שלא ליהנות משל אחרים:

14 שלא חייבתי את הזכאי כו' שעמד על אמתת הדין אפי בדין מרומה:

15 כל שבט ושבט כראוי להם פי' לפי מה שהיה גדולת משה ואהרן נוגע להם ומזיק להם:

16 כלם מדברים עמו דברו דברי מחלוקת על משה:

17 אנדרלומוסיא תיבה מורכב מן אנדרא פי' איש ולומסיא פי' הכרתת האנשים כלומר מגפה כוללת רעים וטובים:

18 ארבעה נקראו רשעים שלא ידומה כי אין עבירה גדולה כ"כ אחר שלא הכה. והעזות היא תכונה טבעית בתולדה. והמחלוקת אחר שמדמה כי הוא צדיק במחלוקתו. והלוה ואינו משלם אחר שאין לו. לזה אמר שלא כן הוא כי המה מן מדות הגרועות מאד. ואף שהם רק בין אדם לחבירו עכ"ז נקרא ג"כ רשע למקום:

19 הכית לא נאמר דאע"ג דאשכחן עתיד במקום עבר רבים. מ"מ היכא דאיכא למדרש דרשינן יפ"ת:

1 תכלית כך נדרש התי"ו. והוא לשון כלייה וכדמפרש:

2 בנפקין בלשון רומי תועלת הן בממון הן בכבוד מוסף:

3 אני אומר לא דבר י"י בי דייק משום דאפי' אחאב לא היה כופר בנבואת מיכיהו כי מוחזק לנביא אמת היה אלא בנבואה זו הוא שהיו מכחישים אותו לפי שדברי הנביאים פה אחד היה טוב. לכן לא ה"ל למימר לא דבר ה' בי שהוא הכחשת נבואתו לגמרי. אלא לא דבר ה' הדבר הזה. אלא שבכעסו אמר שיהיה כופר בנבואתו לגמרי דרך גוזמא יפ"ת:

4 וכן משה אם כמות כל אדם אם מתים אלו על מטותיהם כו' אף אני כופר ואומר לא ה' שלחני. והכוונה בזה שאם לא יעשה ה' המבוקש לו. כל השומע כפירת קרח יתחזק בדבריו וכאילו אף הוא יהיה כופר ואומר לא ה' שלחני. כלו' שהענין יתפרסם כאילו הוא יודה בו יפ"מ:

5 רבש"ע אם בריאה כו' אם בראת כו' פי' אם הפה של הארץ בכאן מוטב ואם לאו יקרב לכאן ועיין נדרים ל"ט. ודייק זה דאל"כ לא הוה צריך לומר אלא ואם יברא ה' יפ"מ:

1 שנא' בקרב כל ישראל דברים י"א:

2 והרי כתיב ותפתח הארץ את פיה שמשמע פה אחד:

3 ואת כל היקום בסדר עקב דברים י״א:ו׳ כתיב גבי דתן ואבירם אחר שכתב ותבלעם ואת אהליהם כתיב ואת כל היקום אשר ברגליהם דהיינו דבר נוסף שהוא עושר וממון שלהם שמעמידין האדם על רגליו כדאי' בסנהדרין ק"י שעל זה סמכו לחלוק עם משה רש"א:

4 כלים ביד הכובס אפשר דרש אשר ברגליהם על הכובס על שם שדורך הבגדים ברגליו. וכן פרש"י בש"ב י"ז וז"ל עין רוגל עין קצרא כובסי בגדי צמר שבועטין אותם ברגל:

5 אפי' מחט דמלתא זוטרתי היא והיתה שאולה דה"ל כאילו אינה שלהם אלא דשואל כל ימי שאלתו דהא באחריותו קאי. ומכל אשר להם מרבה אפי' מחט. ומשאולה דריש לשון שאלה ר"ל שאולה כמו שאולה במלאפו"ם יפ"מ:

6 וכן חנה מתפללת עליהם כו' לפי דאי' לעיל שקרח ראה שלשלת יוחסין יוצא ממנו וזה הביאו למחלוקתו ולא ידע כי בניו יעשו תשובה ומהם יצא שמואל ולזה כשאמרה חנה על עצמה עד עקרה ילדה וגו' אז אמרה ה' ממית ומחיה וגו' ולאלו לא המתה אותם אלא ירדו חיים שאולה לפחות העלה אותם. וזהו מוריד שאול ויעל רש"א. והאר"י ז"ל כתב צדיק כתמר יפרח סופי תיבות קרח ללמד שבסוף תיקון העולם גם הוא יתוקן:

1 זה קרח שהיה הוא ומשה בני אחים:

2 שפשע בתורה שאמר אין תורה מן השמים:

3 שנא' ה' עוז לעמו יתן התורה היא מעוזם של ישראל. ועיין בעין יעקב זבחים בסי' י' ומ"ש שם:

4 שנא' והבריח התיכון זה ראיה למ"ש מה הבריח אינו זז. הוא כמו שנא' והבריח התיכון כו'. גם י"ל ששב על משה ויש לו סוד ע"פ הקבלה שהבריח התיכון רמז למשה מת"כ:

1 קטליקום ממונה על האוצרות שהלוים לא היו משועבדים בעבודת פרך:

2 אף כשימות אינו קם ר"ל אף כשימות לא יקום חילו לבניו. כי נבלע כל ממונו ורכושו עמו:

3 לעולם אינו סר מן החשך של גיהנם:

4 כיבת אותה צ"ל כיוה אותה מפרש יונקתו אשתו שיניקתה וחיותה מבעלה קרח. ואמר יונקתו תיבש שלהבת. שהשלהבת של גיהנם שרפה אותה והכוונה שתכלה גופה בגיהנם ולא תעלה עוד משם לעתיד. אבל קרח יעלה כדאי' לעיל סי' י"א:

5 אף הוא יסור כלו' יסור הזכות של רוח פיו שעתיד לעמוד ממנו איש אשר רוח בו:

6 טועה הוא אל יאמן בשוא נתעה כי שוא תהיה תמורתו בלא יומו כו' כצ"ל:

1 אני בנו של שמן שאני בן יצהר שנא' כו' ויצהר הוא שמן. ויותר נראה שצ"ל אני בנו של יצהר בנו של שמן שנ' כו':

2 איני נמשח פי' איני צריך למשיחה. שאף שאיני נמשח נעשה כ"ג ומלך. וזהו שנתכנה אני בשמו של שמן שהוא עליון על כל המשקים לרמוז שאהיה עליון במדרגה על הכל:

1 כי לא אויב יחרפני מייתי זה כאן משום דדריש לה בענינא דמשה עם קרח כדלקמן. ואגב דריש ליה בדרוש אחר:

2 לא היו שונאי לא היה להם ממני שום רעה שיהיו שונאים אותי. וגם לא הראו שנאתם עלי בפרסום ובפני:

3 מדוע לא בא בן ישי זה אמר שאול ליהונתן. ואפשר שמה שזלזל שאול את דוד היה ע"י דואג כדאי' במדרש ובילקוט. לכן הביא קרא המדרש ביזוי שאול לדוד על שמו של דואג:

4 וננותן עמי בהלכה כצ"ל א"א:

5 כדתנן התמיד היה קרב בי"ב. הפר היה קרב בכ"ד. וארבע פייסות היו שם. ולמה. א"ר יונתן כדי להרגיש את כל העזרה שנא' בבית אלהים נהלך ברגש. ישי מות עלימו כצ"ל א"א:

6 כך דואג ואחיתופל היה בהם מינות מתחלה כצ"ל מת"כ:

7 שהוא משלי ממשפחתי:

8 זה שוחט ומקריב וזה זורק את הדם תיבת ומקריב הוא מיותר. ור"ל קרח היה שוחט את הקרבן ואהרן היה זורק את הדם. וגירסתינו ומקריב נוכל לתרץ דלהקריב היינו הולכה וכדרב חסדא יומא מ"ט שס"ל שהולכה כשירה בזר. ועיין זבחים י"ד וצ"ע:

1 את מחית בחוטרא ובמה דמחית כו' אתה הכית אחרים במקל. ובמה שהכית תנקה בו גם אתה:

2 את שמע כו' אתה תשמע ממני רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה:

1 שמכל מקום שהוא רוצה כו' שלא היה בזה דרך הטבע מבקיעת האדמה כי אם בדרך נס ברצון ה':

2 יש אומרים חיים נדונים עד עכשיו כ"ה בתנחומא. וכן לפי גירסתנו ג"כ פי' שהם חיים וקיימים בגיהנם עד עכשיו ונדונין שם. והטעם בזה לפי שהמיתה היא ממרקת עון כאמרם ז"ל מיתה מכפרת. אבל אלו שכפרו בה' ובתורתו ובנבואתו ובכהונת אהרן. וחיללו את השם. אין מן הדין שימותו. שהמיתה מכפרת ואלו אין להם כפרה עולמית:

3 פחדותם פי' שררתם ואימתם שהיתה מוטלת על העם. כי היו כולם נשיאי עדה אותו תכסיס וממשלה לא נתבטל. שאחרים נעשו תחתיהם. וקמ"ל שאע"ג שהמחלוקת בא מכח השררה מ"מ עשו אחרים תחתיהם ז"ר:

4 שנשרף ונבלע נשרף שנא' ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתים איש. וקרח היה בהדייהו גמרא בחלק ופרש"י דתיבת את לרבות קרח. או מדכתיב מקריבי הקטורת וקרח ממקריבי הקטורת היה ע"כ. ר"ל דילמוד סתום מן המפורש כיון דר"ן איש נשרפו משום שהיו מקריבי קטרת. קרח נמי נשרף שהיה ג"כ מקריב קטורת רש"י. ונבלע כמו שסיים בסוף ותפתח הארץ את פיה וגו' ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל אשר לקרח:

5 וקפלתו האש ככדור פי' שהאש היתה מקיפו סביב בעגול ככדור:

1 שנאמר ותפתח כו' אשר לקרח ובפ' פנחס כ"ו י"א כתב שם להדיא תבלע הארץ אותם ואת קרח. וכן הוא בחלק דף ק"י:

2 ואון בן פלת מכאן ולהלן מועתק מן ש"ס סנהדרין ק"ט:

3 שכל ימיו באנינות פי' מתאבל על שהיה עמהם מתחלה בעצה. וקם והעיז פניו כנגד משה. ואחרים אומרים שישב באנינות לפי שבא לו ההצלה ע"י אשתו ולא בא לו ע"י עצמו ש"ך על התורה:

4 שנעשה בו פלאות ר"ל שניצל מהם והבין שאין מנהגם כשורה רש"י:

5 מה לך בהדי פלוגתא כו' פי' מה לך לחלוק בשררה זו. אם אהרן כ"ג אתה תלמידו. אי קרח יהיה כ"ג תהיה אתה ג"כ תלמידו. מ"מ אתה לא תהיה כ"ג. וא"כ מה לך לחלוק על אהרן:

6 אמרה ידענא דכוליה כנישתא קדישא כצ"ל. ור"ל שהיתה חושבת בלבה עצה איך להצילו ושלא יוכלו קרח ועדתו לבא לביתה לפתות את בעלה. ונגמר בלבה ואמרה ידענא כו'. או אפשר שחסר כאן וצ"ל כדאי' בגמרא אי קרח יהיה כ"ג תהיה אתה ג"כ תלמידו מ"מ אתה לא תהיה כ"ג אמר לה מה אעביד הואי בעצה ואשתבעי ליה אמרה ליה ידענא כו':

7 כי כל העדה כולם קדושים וצנועים ולא יכנס אלי אם אני אהיה פרועת ראש רש"י:

8 אשקיתיה השקתה אותו יין והשכירתו והשכיבתו במטתו וישן לו. ועשתה זאת כדי שלא ישמע אם יקראו אותו מבחוץ:

9 והות יתבא אבבא כו' והיתה יושב היא ובתה על פתח ביתה וסתרה קליעת שערה וכל מי שבא לקרוא את און בעלה. כשראה אותה פרועת ראש היה חוזר לאחוריו. ובין כך ובין כך בלע האדמה את קרח ועדתו:

10 זו אשתו של קרח שהיא הסיתה אותלו לכל המחלוקת כדאי' בחלק:

11 מיוחדים שבעדה פי' מיוחדים מתוך בני ישראל בתורה ובחכמה. קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים דבהן תלויה קביעות המועדים. וע"כ כתיב מועד ולא כתיב עדה כדרך הכתוב בכל מקום Rש"א:

12 שהיה להם שם בכל בגמרא אי' בכל העולם. והוא דבר נוסף על חשיבותן שהיה להם בבני ישראל. שגם בכל העולם היה להם שם בחשיבות ומעלה:

13 מה שמע דייק מדהול"ל וישמע משה ואהרן ויפלו על פניהם. וע"כ דרשו שמיעה הזאת למשה לחוד:

14 שחשדוהו באשת איש ודרשו כן מדכתיב ויקנאו למשה במחנה דמשמע כל זמן שהיה במחנה קנאו לנשותיהם. עד שנטה אהלו מחוץ למחנה:

15 מכאן שאין מחזיקין במחלוקת שגם אחר שא"ל הקב"ה למשה העלו מסביב למשכן קרח דתן כו' הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי רצוי אולי ישובו עוד. ומכאן שאין מחזיקים במחלוקת שמחל על כבודו והוא בעצמו הלך לבטל מחלוקת:

16 לא יהיה כקרח וכעדתו דמאחר שכתב למען אשר לא יקרב איש זר וגו' ע"כ ולא יהיה כקרח וגו' והוא ענין אחר דהיינו שלא יחזיק במחלוקת כמו שעשה קרח רש"א:

17 כאשר דבר ה' ביד משה כינוי דלו קאי על קרח כלו' על החולקים על הכהונה כקרח. וזהו ביד משה ולא כתיב אל משה רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה בידו שנא' ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג רש"י בחומש סדר זו:

18 החולק על רבו חולק על ישיבתו. ומייתי מקרח שהיה חולק על שררתו של משה ובכללו על תורתו של משה:

19 שנא' בהצותם על ה' ר"ל דכתיב אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'. מעלה עליהם הכתוב כאילו היו חולקים כלפי השכינה:

20 מריבה תגר וקטטה לפטפט נגדו בדברים:

21 המתרעם אומר על רבו שנוהג בו מדה כבושה ומדה אכזריות רש"י והיינו שהתרעמו ומתלוננים מי יתן מותנו ביד ה' וגו' בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע. אשר על זה השיב משה ואנחנו מה לא עלינו וגו' ר"ל הגם שאתם מתלוננים עלינו כמ"ש וילונו כל העדה וגו' על משה וגו' ואין אתם חוששין אבל הוו יודעים כי לא עלינו וגו' כי אם על ה'. כי המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה רש"א:

22 כל המהרהר כו' מחפה עליו דברים רש"י. דהיינו דבר נוסף. דהתרעומות היינו דבר שנחסר לו עתה ממה שהיה לו מקודם. אבל הרהור הוא המבקש יותר ממה שצריך לו כדכתיב ביה בההוא קרא אחר שהיה להם המן ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. ולכך נענשו כאן יותר כי הרהור הוא דבר נוסף על התרעומות. והעונש היה נשיכת נחש כמ"ש ז"ל דהמבקש והמתקנא ביותר ממה שראוי לו ראוי לנשכו נחש רש"י:

23 שמש ירח עמד זבולה לעיל מיניה כתיב ותבקע ארץ. בשעת בקיעת הארץ עלו שמש וירח לאותו רקיע ששמו זבול ואמרו להקב"ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו. לא נצא ונאיר לעולם:

24 בכבודי לא מחיתם שהרי בכל יום יש שמשתחוים לחמה:

25 והאידנא עד דמחי להו לא נפקי פי' ומאז ועד עתה אינם יוצאין עד שמכין אותם. שכך גזר עליהם המקום. לישנא אחרינא והאידנא עד דמחו להו לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקב"ה שלא מיחו לכבודו. עד דמחו להו לא נפקי שחשו לכבוד המקום על בני אדם שמשתחוים לשמש ולירח רש"י:

26 אין כל חדש תחת השמש ואי גיהנם לא נברא עד ההוא שעתא הוה ליה חדש:

27 לקרובי פתחא שיקרב פתחה של גיהנם ותפתח פתח הארץ במקום שהם:

28 נתבצר מלשון עיר בצורה. התקין להם הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו רש"י. ולמדו לומר כן מדכתיב ואת כל האדם אשר לקרח. ובניו ודאי בכלל האדם אשר לקרח הם. שגם הם מן הבלועים היו. ואיך כתיב ובני קרח לא מתו. אע"כ אחר שהרהרו בלבם תשובה נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם רש"א. ועיין בשוח"ט מזמור א' ומ"ש שם:

29 טייעא סוחר ישמעאל:

30 תא ואחוי לך כו' בוא והראה לך מקום בליעתן:

31 אזלי וחזאי כו' הלכו וראו ב' בקעים ועשן יוצא מתוך הבקעים:

32 שקל גבבא דעמרא כו' לקח הטייעא גיזת צמר ושראה במים והושיבה וקבעה בראש הרומח והושיט למקום שיצא אותו העשן ונחרך מן החום שיצא משם ונפל מן הרומח:

33 אצית כו' פי' הסכת מה דשמעית:

34 משה ותורתו אמת בתנחומא גרס משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. כלו' שאין להרהר בדבריו אף אם לא יבינהו שכל אנושי. וכמו שאמרו בב"ר פ"א כי לא דבר רק הוא מכם אם רק הוא מכם הוא. רצונם שיש לכל מצוה טעם מתוק לנפש. אך לקוצר השגתינו לא נשיגם:

35 ועליהם אמרה חנה כו' עיין מ"ש על זה לעיל ס"ס י"א:

1 מנצפ"ך כו' הביא זה כאן לסיים שלא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה. וכן פי הארץ לבלוע לקרח:

2 מנצפ"ך בפ' הבונה משמע דמנצפ"ך היינו הפתוחות. ובפ"ק דמגילה משמע איפכא וכבר נתעוררו בזה רש"י ותוס' ז"ל:

3 צופים אמרום הנביאים שנקראו צופים כדכתיב צופים מהר אפרים. דמתחלה לא היה אלא מ"ם אחד ונו"ן אחד. ובגמ' פריך והא כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ומשני שכחום וחזרו צופים ויסדום ע"כ:

4 כ"ך ר"ל כ"ף פשוטה וכפופה. וכן כולם:

5 נרמז לאברהם ר"ל השני כפי"ן נרמז לאברהם שנא' בו לך לך שבשני תיבות אלו יש שני כפי"ן. והשני תיבות לך לך עולה מספרם מאה לרמוז שלמאה שנה יוליד בן שיהיה מיוחס אחריו:

6 ממנו מאד שני ממי"ן:

7 הצילני נא והיינו שני נוני"ן:

8 איש צמח וגו' ומתחתיו יצמח הרי שני צדי"ק. צמח צדיק הוא ג"כ שני צדי"ק:

9 כ"ד ספרים חמשה חומשי תורה. ה' מגילות. תהלים. משלי. איוב. דניאל. עזרא. ד"ה. יהושע. שופטים. שמואל. מלכים. ישעיה. ירמיה. יחזקאל. וספר יונה דחשיב ליה בפני עצמו הרי כ"ד. ואחד עשר מתרי עשר לבד מיונה הרי ל"ה. וששה סדרים ותשעה פרקים דתורת כהנים הרי החמשים. ועיין במת"כ:

10 שמונים בתי מדרשות דרש פלגשים בלשון נוטריקון פלג שם. על שם שבתי מדרשות חולקים ופליגי אלו על אלו. אלו אוסרים ואלו מתירים כאויבים בשער:

11 כנגד פתחיה פי' כל כך פתחים היו לירושלים ובתי דינים ובתי מדרשות היו קבועים בשער העיר כמו שמצינו אצל מרדכי וזולתו. ואע"פ שבסוף יחזקאל כתיב ששנים עשר שערים היו לירושלים. זהו לעתיד כשיבנה מחדש:

12 משנה החיצונה ר"ל מה שלמדו היחידים חוץ לאלו בתי מדרשות:

13 הוא אליעזר שמנין אליעזר י"ח ושלש מאות. כן הוא בב"ר פ' מ"ג. ונדרים דף ל"ב. וזהו דכתיב וירדוף עד דן ולא כתיב וירדפו יפ"ת:

14 בן שלש שנים הכירו שמנין עקב שמע אברהם בקול בוראו. ששנותיו של אברהם קע"ה. וכיון דבן ג' הכיר את ה' נמצא ששמע בקולו כמנין עקב:

15 מנין ימות השנה חסר חד שהוא שליט כצ"ל א"א. ועי' יומא דף כ':

16 עד שלא נימול לא הוליד והיה חסר ה' איברים נתוסף לו ה' כצ"ל א"א. והחמשה אברים הם שני עינים ושתי אזנים וראש הגויה נדרים פ"ג. ועי' בב"ר פ' מ"ד:

17 והוליד למנין אותיותיו שהוליד את יצחק שהיה מתוקן ברמ"ח איברים. לאפוקי קודם שנימול שהוליד את ישמעאל יפ"ת:

18 קרא תגר עיין בב"ר ריש פ' מ"ז:

19 והוסיף לו משה יו"ד שנא' ויקרא משה להושע בן נון יהושע יה יושיעך כצ"ל א"א. ועיין מ"ש בס' שלח סי' ז':

20 יו"ד מיצחק מול צ"ל יצחק יו"ד מול:

21 חי"ת לשמונה ימים נמול שהוא הראשון שנימול לשמונה וכדאי' בתנחומא ס' שמות סי' ד':

22 יעקב על שמו נקא כלו' על שם מאורעיו. לא כיצחק שנקרא על שם מאורעיו של אברהם:

23 יו"ד מול העשירי יהיה קודש. חשוב למפרע מבנימן עד לוי כצ"ל א"א:

24 הוא עשירי ונתנו מעשר למקום. ולפיכך היה פרוש לעבודת השי"ת:

25 כנגד אותיות הברכה ויתן לך הוצא משם השם נשתיירו מאה כצ"ל. וכ"ה בתנחומא. ור"ל של תחשוב במנין הנך שלשה תיבות ויתן לך האלהים. ויהיה מאה אותיות מן הטל כו'. וישתחו הראשון חשוב כקריאתו וישתחוו:

26 נשתיירו מיותר כאן:

27 עולים כלו' דכתיב עולים לשון רבים ואין פחות משנים:

28 עד אשר לרעך ולא עד בכלל. וז' אותיות של אשר לרעך כתבו הקדמונים ז"ל שרומזים לשבע מצות ב"נ. והמקובלים כתבו שרומזים לשבע ספירות מחסד עד עטרת. ולעיל פ' י"ג אי' כנגד ז' ימי בראשית מת"כ:

29 ויותר כלו' ולא יותר:

30 וכולם נתנו למשה בסיני כלו' הרמזים הרמוזות באותיות התורה מרמזים לענינים גדולים:

31 שואל מעמך וגו' כי אם ליראה ואף שבפסוק לא נאמר כי אם ליראה א"כ מהנראה שזה דאי' במדרש כאן אין בכל המדות גדול מן היראה ומן ענוה שט"ס הוא מלת וענוה. וכן מוחק המת"כ:

32 ציצית ת"ר פי' ציצית בגימטריא ת"ר. ובטור א"ח סי' כ"ד כתב אע"פ שהוא כתוב חסר יו"ד מפרש בתנחומא ג' פעמים כתוב ציצת בפרשת ציצית וחד מינייהו לציצת. שדי למ"ד לכולהו והיא משלמת המנין עכ"ל:

33 גרורין כלו' חוטין הנגררין:

34 שנים למעלה וג' למטה בתנחומא ליתא זה. והמת"כ כתב פי' שסדר הקשרים ב' למעלה אצל הכנף ומעט גדיל ביניהם. ואח"כ לצד מטה היו עושין שלשה קשרים:

35 ושתי שנים והם נגד שמים וארץ מת"כ:

36 וכן מהלך שמים לארץ כמד"א כימי השמים כצ"ל. ע"ד דאי' בירושלמי למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים וגו' כימי אבות שהיו שנותיהם כמן השמים לארץ:

37 הוקם על זה אמר דוד על עצמו:

38 עולה של תורה דרש על בחול"ם העי"ן:

39 עולה של קצרה צ"ל של תשובה א"א. וכ"ה בתנחו' ובפ"ק דעכו"ם. ובפ"ג דמ"ק. והמת"כ פי' קצרה תשובה ועינוי נפש כד"א קצירי ומריעי:

40 שתקנוה ביבנה פי' שתקנו אח"ז ביבנה:

41 על שום בחנני ה' שבקש דוד שיחתמו בו ברכה כדאי' בסנהדרין ק"ו ע"א ע"ש:

42 טוב בגימטריא נפש בא"ת ב"ש:

43 רע"א כך ימים הוא שיעור הריון של אשה. ועיין בב"ר פ"כ. ובמס' נדה דף ל"א:

44 כל מי באר שכתוב בתורה כלו' כנגד כל לשון באר של מים הכתובים בתורה שהם ארבעים. ועיין מת"כ וצ"ל מ' סאה כנגד מ' באר א"א:

45 לאט בגימטריא מ' מדרש משלי סי' י"ד. והובא בספר הישר לר"ת סי' תרכ"ב. ובש"ג במס' שבת סביב המרדכי:

46 ומפריש חלה צריך שיפריש מארבעים כצ"ל. ששיעור חלה א' מכ"ד לבעל הבית ואחד ממ"ח לנחתום. ועיין רמב"ם רפ"ט מהלכות בכורים:

47 למנין חלה פי' שמנין חלה בגימטריא מ"ג. וה"א במילואו ה' א' רמז על החומש:

48 דכתיב אלה הדברים כו' שבת ע' ע"א:

49 כנגד מ' קללות שנתקללו כו' עי' לעיל פ"ה סי' ה' ותראה שבין כל הקללות של אדם וחוה ונחש והארץ ליכא אלא ל"ט. לכן המלקות שכנגדן הם ג"כ ל"ט. ומ"ש המדרש ופחתו אחד משום לא יוסיף ר"ל אף דכתיב ארבעים יכנו פחתו אחד משום לא יוסיף:

50 משום לא יוסיף כדאי' בסנהדרין ובמכות:

51 משום לא יוסיף סנהדרין כ"ג כדי שירבו מליצי זכיות אחד וירבו מלמדי חובות שנים. מוטב שיבואו שנים וידחו אחד כצ"ל א"א וכ"ה בתנחומא. ופי' מוטב שיבואו שנים ר"ל אע"פ שאין מטין ע"פ אחד לחובה. מ"מ מאחר דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה. שני פעכמים עדה עשרים ואין מטין ע"פ אחד לחובה הרי עוד שנים. ואין ב"ד שקול הרי עוד אחד. ואע"פ שאותו האחד נוטה לדעת העדה המחייבים ויהיו המזכים אחד עשר. מ"מ מאחר שהשנים מסכימים לדעת העדה המחייבת. מוטב שידחו השנים את האחד ועיין בפ"ק דסנהדרין:

52 ששך בא"ת ב"ש בבל בירמיה כ"ה ומלך ששך ישתה אחריהם. ולענין תמורת אותיות שם ששך בא"ת ב"ש בבל:

53 טבאל הוא פסוק בישעיהו ז׳:ו׳ ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל וקאמר שטבאל הוא רמלא בא"ב דאלב"ם. ורמלא הוא פקח בן רמליהו מלך ישראל:

54 בזאת רמז כו' דבמקדש ראשון היו כל הכהנים גדולים כשרים וכל המניח בן כשר כאילו אינו מת אם כן כמנין בזאת יבא אהרן אל הקדש:

1 אמר לו לשר של ים כו' בב"ר פ"ה ושם נתבאר ועי' בש"ר פ' ט"ו:

2 מחץ רהב ואין מחץ אלא לשון הריגה ומחצה וחלפה רקתו:

3 שנא' ודורך על במתי ים ושם להם חול כו' איוב ט׳:ח׳כצ"ל וכמו שפרש"י שם על במתי ים על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם. אבל על ודורך על במתי ארץ פרש"י משפיל גבוהים וגסי הרוח:

4 הסיט כלו' שיעור קטן רוחב הפנים כמו מן אגודל לאצבע או מן אצבע לאמה כדאי' בפרק האורג:

5 אלימא תופשה בתנחומא גרס אלמלא. וצ"ל אלמלי ביו"ד ופי' אילו היה:

6 אלמלא מי החוטם פי' אילו לא היו מי החוטם כו':

7 שמעמידים כי הסרחון עומד נגד הסרחון החוצי מבלי יריח כל כך:

8 לפי שקורא בתורה לפי שכל החמשה חושים שבאדם נובע מעצם הנפש המרגשת. רק שפועלת ע"י איברים מיוחדים העין רואה האוזן שומעת לעומת זה יש חמשה חושים פנימים שכלים וחוש הטעם הוא נגד השכל שבהם כמ"ש וטעם זקנים:

9 ללמדך שבכ"מ כו' בתנחומא גרס מהו ללמדך שבכל דבר הקב"ה עושה שליחותו. ונראה שחסר שם וכאן וכצ"ל כתיב ויתרון ארץ בכל היא מהו ללמדך שבכל דבר כו':

10 ללמדך שבכל כו' עושה שליחותו אע"פ שנראה בחירי או טבעי. מ"מ שייך לשון שליחות משום שהוא יתברך המעורר החדוש ההוא בעצמו. ואפי' הטבע שלולא חפצו בו יתברך לא יפעל ועיין ביפ"ת בב"ר פ"י:

11 ולא ברא דבר אחד לבטלה ר"ל אם לתועלת תרופות. אם להציל מנזקי מזיקים אחרים גדולים מהם. שהם מפחידים מאלו וכדאי' בשבת פ' המוציא. ה' אימות הן. אימת מפגיע על ארי כו' אם להמית ולהחיות. ותרתי קאמר חדא שיש צורך בברייתו אע"פ שהוא להזיק כגון נחשים ועקרבים. והוא לעשות שליחות יתב' ברשעים ושנית יש בברייתו לתועלת תרופות ולהמית ולהחיות יפ"ת:

12 פעמים כו' ע"י צפרדע שאין דרכו לנשוך ולהזיק כלל כהך עובדא דר' חנין:

13 ופעמים ע"י צרעה כו' עקרב אף שאינן בני דעת:

14 חויא גיבר גדול ועצום:

15 חבר חובר חבר שמחבר נחשים אל מקום אחד ע"י לחש ועי' כריתות דף ג':

16 אסתכל עשבא דברישיה פי' ראה העשב שבראשו. א"ל קח העשב שבראשך ואח"כ תתפאר. כלו' מתפאר אתה בדבר שאין בך. ועשה כן. ונתקרב לאותו נחש ולא הספיק ליגע בו בנחש עד שנפל ממנו אבריו מפני חוזק ארס הנחש שהעשב ההוא היה מסוגל לדחות ארס הנחש והוא לא ידע:

17 ופושט ולומד:

18 מרתיח לשון רתחא וכעס:

19 מאן דמוקמין כו' כשהיה רבי ינאי רודף הנחש מצד זה היה הנחש חוזר ובא מצד זה כאילו היה מכוין ללכת בהכרח:

20 הברה קול הברה:

21 מטייל כו' פי' היה מטייל בחוף הים של קסרי:

22 קולית עצם ירך של מת:

23 היה מצנע לה שלא יכשול בה אדם:

24 בלדר פי' הערוך שר חשוב:

25 נסתמא נעשה סומא:

26 מתנצין מריבין:

27 לסולמא של צור נקרא כן על שעולין אליה בגובה מרום הרים כזה שעולה על הסולם:

28 מתלא אמרין כו' משל אומר טוב לאיש רע לא תעשה ורעה לא תגיע לידך:

29 נזדמנה לו בארה של מרים שצפתה ובאה הבאר של מרים על פני המים עד מקום שבו טבל הסומא ונתרפא. ולפי שרצה ה' לרפאות האיש ההוא אז גזר שיציפו מי הבאר לשם. אבל בויק"ר גרס מצורע אחד שירד במים לטבול וכן עיקר:

30 וגידר וקצץ:

31 ועבר עליהם ובא עליהם:

32 והתחיל הדם מבצבץ להודיע שקשה לפני הקב"ה חורבן ביהמ"ק תוס' גיטין:

33 שעצמו הרג הוא דרך כינוי:

34 אין גבורתו אלא בים כדאי' בירוש' מסכת עכו"ם שכל האומות מודים שהקב"ה שולט במים:

35 א"ל הקב"ה רב"ר בגיטין מפורש שבת קול יצאה ואמרה לו כן:

36 בריה פחותה שלפי שהרשע הזה תלה הגדולה בעצמו לומר שכח ידו עשתה כל אלה. לזה הראה דינו בבריה פחותה שהקב"ה עושה שליחות ע"י הכל וכן כיוצא בזה נצחונו בישראל אינו בכחו ועוצם ידו ולא יתפאר הגרזן על החוצב בו נזה"ק:

37 בריה פחותה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה. נמצא היא חסרה ביצירתה שלא נמצא בה סדר תקון דחיית המותר:

38 והיתה נכנסת לתוך כו' כתב הבחיי סדר עקב הצרעה הוא מין זבוב ומטיל ארס. ואחז"ל שתי צרעות היו אחת בימי משה ואחת בימי יהושע. והיתה מכה בפניהם ומסמא עיניהם ולא היו יכולים להלחם ובאין ישראל והורגין אותם כו' ע"ש ועיין רש"י שמות כ"ג כ"ח ובסוטה ל"ז:

1 י"א הוא המטה שהיה ביד יהודה כו' ביד משה כו' ואותו המטה היה ביד כל מלך כו' ביד המשיח כו' כל אחד אמר מה שהיה קבלה בידם ועיין בילקוט תהלים רמז תתס"ט:

2 ועל מה עשה לחתוך לכולם מקורה אחת:

3 כבוד לאיש כלו' למען השלום שלא יאמרו כו':

4 גמל לכל מי ויגמול דרש לשון גמול. ושקדים לשון שקידה ומהירות. לרמוז שיביא גמול על מי שהוא שוקד רעה על שבטו של לוי:

5 ואותו המטה כו' זהו סיום על מה שאמר לעיל הוא המטה שהיה ביד יהודה וביד משה וכדאי' בילקוט תהלים הנ"ל: