אם למקרא, במדבר ד׳:מ״ז

1
לעבד עבדת עבדה. אחז"ל זה השיר: והנה לא מצאנו בכתוב מפורש ענין השיר לא בכלי, ולא בקול, רק מצאנו שהיו משוררים ומנגנים בבי"המק על הקרבן, ולא יתכן שיוסיפו דבר על מצות ה' בבית ה' לולי שכך היתה קבלה בידם, וגם זו מהראיות הגדולות על מציאות תושבע"פ.
2
השמטה: לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא. מכלל הראיות שיעידו כי מנהג השיר מוכרח שיהיה אחוז בשרשי תורת משה הוא ממה שידענו ממנהגי נכבדי הגוים וכהניהם לספח אל עבודתם השיר בקול ובכלי לתכלית טהרת הנפשות וזכוך והמחשבות, ואלו החל השיר בימים אחרונים אחר שנתערבו ישראל בגוים היה מקום למינים לומר שממעשיהם למדו, רק כבר מזמן שמואל ודוד מצאנו המנהג קבוע באומה ובאותה שעה עדיין היו ישראל שומעים לקול מוריהם בעבודת האל, ואם מאותו זמן החל זכרון השיר באומתינו משם ראיה כי טעם המייסד המנהג אצל המין האנושי הוא המייסדו אצל ישראל והוא א' הסכמת הטבע האנושי וצרכו לשיר לבעבור התעלות על כנפיו עד לשמים, וב' קבלת האבות ראשונים שהתמידה בישראל ובאדם.