אפודי על מורה נבוכים, חלק ג מ׳

« אפודי על מורה נבוכים Part 3 39 אפודי על מורה נבוכים Part 3 41 »

1 מורה נבוכים פתח ↗

4 הריגת הבהמה הריגת הבהמה אם הרגה אדם – אינה כעונש לה, כמו שהמינים מלעיזים עלינו, אלא זהו עונש לבעליה. לכן נאסר ליהנות מבשרה, כדי שבעלי הבהמה יקפיד ביותר לשומרה, וידע שאם תהרוג קטן או גדול, בן חורין או עבד – הוא יפסיד בהכרח את דמיה. כופר ואם היא מועדת הוא מתחייב גם בכופר, נוסף על אובדן דמיה.5 זה עצמו הטעם גם להריגת בהמה הנרבעת, כדי שבעלי הבהמה ישמור עליה וינצור אותה כפי שהוא נוצר את משפחתו, שלא תאבד לו. כי בני האדם חסים על ממונם כפי שהם חסים על נפשם. יש אף בני אדם שממונם חשוב להם מנפשם. וההתייחסות אליהם בשווה היא דבר נפוץ: "וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ" בראשית מג,יח.

2 מורה נבוכים פתח ↗

עגלה ערופה: דאגה למציאת הרוצח10 אשר לעגלה ערופה – תועלתה ברורה. האחריות והטקס כי מי שמביא אותה היא הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל דברים כא,ג, ולרוב הרוצח בא ממנה. זקני העיר ההיא מעידים עליהם את ה' שהם לא התרשלו בתיקון הדרכים ובשמירתן ובליווי כל עובר אורח, כמו שהתפרש במסורת, והם אומרים: "אף על פי שהוא נרצח – אין זה משום שהזנחנו את טובת הכלל; ואיננו יודעים מי רצחו". התוצאה בדרך כלל, לא יהיה מנוס מכך שבעקבות החקירה ופעילויות הזקנים והמדידה והבאת העגלה, אנשים ירבו לספר ולדבר על העניין, ואולי בשל פרסום הדבר ייוודע הרוצח. כי מי שידע מי הרוצח, או שמע על אודותיו, או יש לו על כך ראיה נסיבתית, יאמר: "פלוני הוא הרוצח!". וברגע שיאמר אדם, אפילו אשה או שפחה, "פלוני רצחו" – לא תערף העגלה. וכבר התבסס שאם נודע הרוצח ושתקו מכך, והם העידו על עצמם את ה' שהם לא הכירוהו – יש בכך עזות מצח רבה ועוון גדול. לכן אפילו אישה, אם ידעה – היא תאמר. ומרגע שהוא ייוודע תושג התועלת, כי אפילו לא יהרגוהו בית דין – יהרגהו המלך, שיש לו רשות להרוג במקרי ספק. ואם לא יהרגהו המלך – גואל הדם יהרגהו, ויערוך תחבולות עד שיתנקש בו ויהרגהו.11 הרי התברר שתועלתה של עגלה ערופה היא גילוי הרוצח. עניין זה חוזק בכך שהמקום שתערף בו העגלה לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ שם,ד לעולם, וכך בעלי הקרקע הזאת יעשה כל תחבולה ויחקור כדי שהרוצח ייוודע, כדי שלא תערף העגלה ולא תיאסר עליו אדמתו לעולם.

3 מורה נבוכים פתח ↗

4 מורה נבוכים פתח ↗

1 אמנם להשוות ביניהם הוא כו'. ר"ל קצת בני אדם יש שממונם חביב עליהם יותר מגופם, אמנם להשוות ממונם לגופם ושיהיה בעיניהם זה שקול כזה הוא רוב בני אדם בלא ספק, וזהו שאמר הפסוק ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו:

2 כמו שבא הפי' בדברי רז"ל. ר"ל באמרם לא ראינוהו ופטרנוהו בלא לויה:

3 ואנחנו לא נדע מי הרגו. הם דברי הזקנים:

4 באמתלאות ובדדמי. ר"ל באמתלאות ובענינים דומים להוכחת הדברים והם ידים מוכיחות:

« אפודי על מורה נבוכים Part 3 39 אפודי על מורה נבוכים Part 3 41 »