אפודי על מורה נבוכים, חלק ב י״ב

1 מאשר הוא גשם אחד. ר"ל מאשר הוא גשם טבעי מצד צורתו הטבעית:

2 והנה אדבר בזה אחר כן. ר"ל שבזה הפרק יבאר איך יפעל הגשם בצורתו:

3 בכח שיתפזר כו'. ר"ל מצד איכות מה שיוצא מהאבן השואבת ומתפשט באויר:

4 כן הענין כו'. ר"ל כמו שהאש לא יחמם על אי זה מרחק שיזדמן כן האבן השואבת הברזל לא ימשך כחה על איזה מרחק שיזדמן אבל אל מרחק ידוע:

5 ר"ל שסבת חדושם הוא קריבת גוף אל גוף כו'. ר"ל שסבת חדוש ההמזגיות הוא שיקרב היסוד האחד אל האחר ואז יתמזגו ויתחדש נמצא מהם, או נוכל לומר שסבת ההמזגיות הוא רחק הגוף מגוף, המשל כשיוצא האש ממקומו הטבעי והארץ ממקומה והאויר והמים ממקומם בהכרח אם שיתחדש מצד תנועתם ההכרחית המזג, וכמו שבאר זה הרב בפרק ע"ב באמרו וכשיתנועע העצם הה' בסבוב וכו':

6 ושאינם נמשכים אחר המזג, ר"ל שאינם נמשכים בעצם אחר המזג שאין הצורה נמשכת בראשונה ובעצמות מהמזג אבל המזג הוא מכין החמר לקבל הצורה כאשר יקנה אותו נותן הצורות:

7 כי פועל הצורה צורה לא בחמר, כמו שיתבאר בחלק ב' פרק ד'. במה שקדם, ר"ל בפרק רביעי מזה החלק:

8 סבתו הפועלת כמו שבארתי. חלק א' פרק ס"ט:

9 שאלו הפעולות. ר"ל התדבקות הנביא עם הנפרד הם פעולות בלתי גוף כלל יכונה הענין ההוא שופע:

10 כבר התירהו לשון העברי. ר"ל הפסוק ההוא שיזכור בסוף זה הפרק כי אותי עזבו מקור מים חיים וכו':

11 הוא פעל הדמיון או נמשך לפעלו. ר"ל החסרון בהשכלה הוא מצד פעל הדמיון והחסרון במדות הוא ג"כ מצד פעל הדמיון:

12 ואין זה ענין הפרק. ר"ל בא לגלות לנו ענין יצר הרע וכמו שיבאר עוד בפרק ל' מזה החלק ובפרק כ"ג מג':

13 ומהנה נכנס למשפטי הכוכבים. ר"ל מזה הענין היינו נמשכים למשפטי הכוכבים אבל אין כוונתנו בם עכשיו:

14 כי בשפע השכל אשר שופע וכו'. ר"ל כי בשפע השכל אשר נשפע ממך נשכיל הנמצאות השפלות ונתיישר במדות הטובות ואחר כן נשכיל השכל הנפרד והיא הנבואה האמתית:

15 והבינהו. רומז לדעתו בענין ההשגה, כי המיושר מן השי"ת הוא אשר יש לו שפע השכל ומתדבק עמו תמיד רומז לזה הפרק על שאין שום מונע מפעלו ושהמציאות מושפע ממנו כחיוב המושכל מן השכל ונמשך ומתדבק לפרק הבא אחריו לא לבאר סוד היחוד באמרו הבורא ית' וכו':