דור רביעי על חולין, נספח י״ז

17 חולין פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ הַיְינוּ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, וּדְקָאָמְרַתְּ: ״נְבֵלָה״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? לְהָךְ נְבֵלָה דְּלָא אָתְיָא מִכֹּחַ מְסוּכֶּנֶת. וְהֵיכִי דָּמֵי? שֶׁעֲשָׂאָהּ גִּיסְטְרָא. הָתָם נָמֵי, אִי אֶפְשָׁר דְּלָא הֲוַי מְסוּכֶּנֶת פּוּרְתָּא מִקַּמֵּי דְּלִיפְסֹק לְרוּבָּא.

1 הנה בזה יפה הערת ותיתי לי כי בשעת כתיבת תשובתי הראשונה עלה בדעתי חקירה זו אבל יישבתי לי את הדבר עפ״י מה דאמרו בחולין ל״ז ע״ב דאפילו בעשאה גיסטרא א״א דלא להוי מסוכנת פורתא מקמא דליפסק לרובא וא״כ ה״ה בהתזת הראש וחתיכת הלב מגופה ג״כ איכא קצת המשך למעשה זו עד דשייך לומר דבהאי רגע כמימרא קודם גמר ההתזה נעשה האבר המדולדל ניפול והוא אמת ונכון.

« דור רביעי על חולין קמ״ב ×¢×´×:ג׳