1וממילא גם מה שכתבת דבאבר המדולדל גם למ״ד בהמה לאו לאברים עומדת מודה דלאבר עומד זה אינו דכיון דמחוסר חתיכה דעד שיפול אמרה תורה ואפשר בשחיטה מהיכי תיתי לומר דלאבר עומד דהיינו לחתיכה מחיים או למיתה אבל אפילו נניח לך סברתך מ״מ קושייתי במקומה עומדת דא״א דלחול איסור טרפה על אבר המדולדל והוא מוכרח ממה דאמר ר״ל דף ל״ב דשחט הקנה ואח״כ ניקבה הריאה כשרה דריאה כמאן דמנחא בדיקולא דמי׳ הרי דריאה כיון דהיא לר״ל כאבר המדודלדל לא מיטרפי תו אם נקבה ואע״ג דשחיטת הוושט מועלת ע״כ גם על הריאה להתירה מ״מ תו לא מיטרפי בנקיבתה וא״כ ק״ו דלא מטרפי הריאה בנקיבת הדקין, וניהו דאנן ל״ל להא דר״ל היינו משום דאנן לא ס״ל דהוה כמאן דמנחא בדיקולא אבל עיין ביו״ד סי׳ כ״ז דלגבי קנה גם לדידן תו לא שייך טרפות כיון דקנה גם לדידן כמאן דמנחא בדיקולא ואני בקונטרסי הלכה למשה השגתי על גוף הדין הלזה משום דבררתי דלדידן גם הקנה אינה כמאן דמנחא בדיקולא אבל באבר המדולדל דלכ״ע כמנחא בדיקולא אע״פ שהשחיטה מועלת מגזה״כ גם על האבר אבל טרפות לא שייך בו כדמוכח מר״ל הרי דחיבור זה לא מהני להיות נטרף לא הבהמה ולא הריאה בעצמה אע״ג דפסקינן יש טרפות לחצי חיות ואם לא מהני נקובת הריאה על עצמה מכש״כ דנקובת הדקין לא תהני עלי׳ שתאסור והטעם מבואר דהא אפילו חצי חיות אין בו אלא דמגזה״כ מהני השחיטה עליו, ולכן לר״ל כל פסה״ג אין הריאה נטרפת עם הבהמה אלא הוה אבר המדולדל, וכן אנו מוכרחים לומר לדעת הרמב״ן ז״ל בסוגי׳ דארכובה דף ע״ו דחתכו מכאן ומתה וחתכו מכאן וחיה מה תהי׳ באותה חתיכת רגל במקום צוה״ג אם חתך אח״כ למעלה הכי נאמר דגם אותה החתיכה חוזרת להכשירה אלא ודאי דלא נאסרה מצד טרפה לעולם.
