דור רביעי על חולין ט׳ א:ב׳

2 ע״ש גמר׳ כולהו תנינהו ופרש״י ז״ל בפ׳ השוחט תנן לכולהו וכו׳ שחט והתיז את הראש בב״א שלא הוליך והביא היינו דרסה שחט את הושט ופסק את הגרגרת היינו עיקור וכו׳ עכ״ל וכל הרואה ישתומם שמביא על דרסה סיפא דמתני׳ שחט והתיז את הראש דקתני בה דכשרה ביש בסכין כמלא ב׳ צווארין וסמך אדיוקא, הא אין בו פסולה, והניח מלהביא רישא דמשנה דמפורש התיז את הראש בב״א פסולה וכן בעיקור הביא המשנה דשחט את הושט וכו׳ בפ״ב והניח משנה דבפרק קמא דקתני חוץ ממגל קציר והמגירה מפני שהן חונקין. אבל כבר כתבנו למעלה דהני הלכות שחיטה דקאמר הכא היא בששחט כהוגן ורק במקצת הסי׳ עשה שני פסולים והן הנה פסולי שחיטה אבל כל השחיטה בדרסה או בעיקור ע״ז לא בעינן הלכה כי הוא מקרא מלא ושחט ולא ודרס ולא וקרע ולכן הוצרך רש״י להביא הני משניות דקתני בהוא דמקצת בדרסה ובעיקור נמי פסול.

3 אבל התוס׳ לא ניחא להו בזה והקשו על פרש״י דעיקור היינו הא דתנן שחט את הושט ופסק את הגרגרת וז״ל ותימא דאין זה שייך להל״ש דזה פסול מפני שלא שחטו ולא דמי לשאר הל״ש וי״ל דמיירי ששחט בסכין פגומה או במגל וזה נקרא פסק את הגרגרת ופסולה הוה משום דאין שוחטין אלא חונקין וכו׳ עכ״ל ועיין במהרמ״ל שליישב דעת רש״י כתבו דמיירי בסכין פגומה וקרי לי׳ פסק את הגרגרת אלא דבער אני ולא אדע איזה מקום תימא מצאו כאן הלא ר״ע שם במשנה באמת סובר דסי׳ אחד בשחיטה סגי לטהר מידי נבלה אע״פ שהסימן השני בפסיקה אלא דר׳ ישבב החזירו באמרו כלל משמי׳ דר״י דכל פסול בשחיטה נבלה וא״כ איך כתבו התוס׳ דלא שייך זאת להל״ש וניהו דר״ע גם קודם חזרה סבר דטרפה מיהא הוה עיין בזה לקמן מה שכתבתי שם בענין הנסתר הלזה אבל עכ״פ שם שחיטה כדי לטהר מידי נבלה גם על סי׳ אחד איכא - ועוד זאת קשה לי דאם נניח להתוס׳ דכל שכל הסימן בפיסול ע״י עיקור או פסיקה לא שייך למנות בהל״ש מה הועילו בתירוצם דמיירי בשחט בסכין פגומה דהא הכא בגרגרת מיירי דלא מצי מיפסל בסכין פגומה אלא אם הפגם פוגע במשהו המשלים את הרוב דקודם לכן או לאח״כ לא מיפסל ואפילו לדעת רש״י דקמפרש האיבעי דשהה במיעוט סי׳ דלקמן על מיעוט בתרא ונאמר דמדאורייתא קמבעי לפסול עכ״פ איבעי דלא איפשטא הוה וא״כ לא מצינן לומר דאתא ההלכה על סכין פגומה בגרגרת דאם פגע בפגימה במשהו המשלים את הרוב הרי זה כאלו פסקו כולו וכמש״כ התוס׳ בעצמם לדעת הבה״ג דלא מנה פסק הגרגרת בסכין פגומה בתוך הל״ש משום דאין כאן שחיטה אלא חניקה. גם לא הבנתי מה בין דרסה לעיקור ולמה דרסה שייך לה״ש אע״פ שהוא ג״כ דורס ולא שוחט ולכן כל דברי התוס׳ לפני כספר החתום. אולם זאת שכתבנו דבגרגרת אין חילוק בין פסקו כולו במגירה או שחטו בסכין פגום כל שהשלים את הרוב ע״י הפגימה הרי היא כמו חצי קנה פגום שהוסיף עליו כ״ש בפגימה דודאי כעוקר כל הסימן יחשב זה ליתא דעיין לקמן בסוגי׳ דמוגרמת דפסקינן כר״י א״ר בהגרים שליש אמצעי ושחט שני שלישים כשרה ובתוס׳ שם ע״ב ד״ה שחט ופגע בו נקב והיוצא משם הוא דכל שמצטרף להשלים את השחיטה לא מצי מצטרף נמי אל מעשה הטרפות ולכן בשחט שני שלישים אף שליש האמצעי בהגרמה כשרה משום דשליש קמא דמצטרף לשליש בתרא להשלמת השחיטה לא מצטרף לשליש אמצעי כדי להטריף אבל במקום שחיטה שאני והיינו משום האי הלכה דכל פסול בשחיטה נבלה עיי״ש, ובפתיחה יש בענין זה אריכות כי זאת עיקר הפלוגתא בין ר״י ור״ל לקמן ל״ב ע״ב ומתוך פלוגתתם הוציא הרמב״ם דינו דכל טרפות במקום שחיטה נבלה ולא טרפה והדברים עתיקים ודו״ק היטב.