1ע״ש גמר׳ גופא, ארשב״ל שחט הקנה וכו׳ א״ר לא אמר ר״ל אלא בריאה, הואיל וחיי הריאה תלוי׳ בקנה, אבל בבני מעיים לא, עכ״ל הגמ׳, וכ׳ הראש יוסף וז״ל: ״משמע ב״מ הן הדקין התלויין בושט, ומשום דיש טרפות לח״ח, אבל כל מה שתלוי בקנה כגון הלב והכבד וכדומה, כולהו כמבד״ד, ולאו דוקא ריאה, ואף שפשוט הוא לכאור׳, אבל הר״ן בח׳ כ׳ ואינו מחוור דא״כ הרי הבהמה מתה ואיך יתירנה שחיטת הושט, וכו׳ עכ״ל. מה שכתב דאיך יתירנה שחיטת הושט והלא כבר מתה, לכאור׳ דר״ל, איך ניתר לב וכבד בסי׳ אחד, כיון דכבר אין בהם חיות וכו׳, והנה גם בריאה תקשה זאת, אלא הכא אגמרי׳ רחמנא למשה, דבעינן ב׳ סי׳ לכל הבהמה, ואה״נ דלר״ל, אם שחט הקנה והוציא את הריאה מהבהמה קודם שחיטת הושט, דמותר דדי בסי׳ אחד כיון שיצא כל החיות, כמו עוף דזוטר חיותי׳ די בסי׳ אחד, אלא דקשי׳ לי׳ לר״ן, אי איתי׳ דלב כבד נמי ניתר בסי׳ אחד דכמדב״ד, א״כ ודאי דמתה כל הבהמה בסי׳ אחד, דעיקר חיות דבע״ח תלוי בלב, ועיין בשו״ת חכ״צ ומה שסיים שכן כ׳ רש״י ז״ל, הוא מ״ש על הא דאמר ראב״י, ש״מ מדר״ל וכו׳, משום ריאה, ואמאי לא פי׳ על ב״מ ממש וכששחט גם הושט, אלא ש״מ דקים להו לחז״ל, דוקא ריאה היא דחיותה תלוי בקנה לחוד, ולא ינק משאר אברים ולא בשאר ב״מ וכו׳, עכ״ל הראש יוסף ז״ל. העתקתי כל אריכות לשונו כדי להראותך שכמעט כל דיבור ודיבור, הוא שגיאה רבתא בפ״ע במחכ״ת הנשגבה ושכלי עומד ומשתומם איך לגאון אדיר כמותו יקרה כאלה.2הנה דברי חי׳ הר״ן ז״ל שהביא, תיתי לי כי כוונתי להם מדנפשאי וברכתי ברוך שכוונתי לדעת קדשו של גדול הראשונים, והבאתי ראי׳ מפורשת מרמב״ם פט״ו ממעה״ק, דניטל הלב הוה כניטל הראש שאין בה שוב שום חיות, עיין ב״י שפסק שם כר״ש, דהקדיש דבר שמתה בה פשטה קדושה בכולה וכתב כגון הקדיש לבה או ראשה, הרי הקדים עוד לב לראש, וכאשר ידועה כן בין הרופאים שאומרים, אחר געהירנשלאג אפשר עוד לחיות זמן מה, אבל ההערצשלאג ממית על אתר, ובזה נדחו דברי הרשב״א שכתב, דבשחיטת שני סימנים לכ״ע כל האברים הפנימים דמי, ומכש״כ פשוטותי׳ דראש יוסף, דלר״ל אחר שחיטת הקנה גם הלב והכבד כמדמב״ד, דההיפך מזה הוא הפשיטות וכביעא בכותחא, דהאי כמדמב״ד, ע״כ לאו דוקא כי חיבור הריאה לגוף הבהמה אינו תלוי דוקא בקנה, דהרי חיבור הקנה והושט בכל האורך הוא חיבור הכרחי, דלדעת ר״ח בתוס׳ ריש פא״ט מפרש סימנים שנדלדלו ברובן על פסיקת האי חיבור באורך, והקנה מתפשט לשלשה, חדא לריאה וחדא ללבא וחדא לכבדא, ממילא תמצא חיבור עצום בין הני שלשה אברים ראשים והמה הולכים ומתחברים גם למטה מזה, עד לכרכשתא ע״י חיבורים שונים, ולא נמצא גבור בארץ, אשר יוכל להוציא הריאה מתוך הגוף אחר שחיטת הקנה, מרוב החיבורים העצומים שעדיין מחבר הריאה לשאר אברים ואל הגוף, אבל כוונת בעל המאמר דריאה אחר שחיטת הקנה כמדמב״ד, היינו בתור ריאה, כי פעולתה ותעודתה היא, לרחף על הלב ע״י נשימתה, שהיא ספוגיי ומתמלאית רוח ע״י הנשימה, ומתרוקנת ע״י הוצאות הרוח, וכל שנפסק הקנה כלי הנשימה, בטלה פעולתה, והרי היא כשאר בשר הבהמה, שאין נקב פוסל בו, דכיון דבלא״ה לא מנשבת תו ואינה מרחפת על הלב, מה איכפת לן אם ניקבה או לא ומה שאמר ראב״י לקמן, דלר״ל אין מזמנים לנכרי על ב״מ ומשום ריאה כמש״כ רש״י, אשר לפי האמור אינו מובן, עיין בזה לקמן מה שכתבתי ליישב.3אבל מה שכ׳ הראש יוסף אם תלש הריאה לאחר שחיטת הקנה, שהיא מותרת באכילה, וממילא דגם לדידן הדין כן בקנה עצמו, לפי דעת הרשב״א וכל הפוסקים אחריו, דהקנה עצמו לכ״ע כמדמב״ד, דבר זה הוא מבהיל את הרעיון, דבזה התיר הראש יוסף אבמה״ח דאורייתא דאסור הן לב״נ והן לישראל בלאו שיש בו מלקות, דאפילו נניח לפרש האי דריאה כמדמב״ד כפשוטו, סכ״ס לא עדיף מאבר המדולדל התלוי בחוט השערה, דבעי שחיטה, ומהני לי׳ השחיטה דאע״פ דאין בו שום חיות ועומד ליפול, אבל כ״ז שמחובר בחוט השערה אין בו משום אבמה״ח, וכדדרשינן לקמן ע״ד ע״א, כי יפול עד שיפול, וניתרין בשחיטה עיין לקמן ל״ג ע״ב בתוס׳ ד״ה מדלא קבריין, שכתבו דמה״ת לא הוי אבמה״ח, כיון שמחוברין הן מעט, מותרין בשחיטה כאברים המדולדלים, ואין בהם אלא מצות פירוש בלבד עכ״ל, ואיך עלה על דעת הראש יוסף דלא ליבעי הריאה שחיטת שני סימנים, ושלא תהני עליה שחיטת סימן השני, דמ״ש משאר אברים המדולדלים, וכי הי׳ סובר דבאמת אין לריאה שום חיבור, אחר פסיקת הקנה, ומונחת בדיקולא ממש אתמהה?4ולא אכחד תחת לשוני, כי גם ק״ז בעהחת״ס ז״ל נפל בהאי שגיאה רבתא, שכתב בתשו׳ י״ח ליו״ד דהא דאית בב״מ. משום אבמה״ח בב״נ, היינו דוקא בשנשחטו הסימנים כולם, אבל במעורין עדיין במיעוט בתרא, הוו״ל רק כאברים המדולדלים, שאין בהם אלא מצות פירוש מדרבנן, וכבר תפסו עליו הבאים אחריו, בנו הכת״ס ותלמידו המהר״ם שיק ז״ל, דהרי בב״נ במיתה תלי׳ מלתא, ומיתה הרי עושה ניפול, ונדבר מזה עוד לפנינו אבל לפלא בעיני כי כולם לא הרגישו דלהיפך יש יותר תימא, דמה שכ׳ החת״ס דאם נשחטו כל הסימנים, אז אין להם דין אברים המדולדלים, אלא כמפורשים ממש, זו קשה מכולם, וכאשר ביארנו למעלה, וכל הרוצה לעמוד על הדבר ילך לביהמ״ט, וינסה להוציא מתוך חלל הבהמה אחרי הפשטה ופתיחת גופה, איזה מן הב״מ שירצה, אם יהי׳ בכחו להוציא דבר מה בלי חתיכה בסכין אנה ואנה, ודבר זה אין צריך לפנים, ובכל זאת נעלם מעיני הגאונים הראש יוסף והחת״ס, וגם מעיני המשיגים, שלא הרגישו בשגיאה גדולה כזו, ולכן ישתקע הדבר ולא יאמר, דבשחיטת הקנה לבד יותר דבר מה מן הבהמה, ואפילו הקנה לחוד, לא לדידן ולא לר״ל, כי לעולם לכה״פ כאבר המדולדל יחשב כדי ליבעי שחיטה, ואם תקשה לך א״כ ליתסרו הריאה לר״ל מדרבנן כשאר אברים המדולדלים, ומכש״כ לרמב״ם דאיכא איסור תורה באברים המדולדלים, ובגמ׳ משמע דגם לר״ל מותרין לישראל דהרי לא אמר ראב״י אלא דאין מזמנין לנכרי, אבל לישראל שרי גם הריאה, ולדעת הראש יוסף והחת״ס לא קשה קשי׳ זו דלדידהו הכי פירושו דאין מזמנים לנכרי על ב״מ, כשנשחטו כל הסימנים דאז לישראל שרו, דשחיטה אין עושה ניפול, ולנכרי אסורים משום דמיתה עושה ניפול, אבל בנשחט רק רוב הקנה אז הריאה וכל התלוי בקנה הלב והכבד והטחול, גם לישראל אסורים, משום דניהו דשחיטת הושט מהני עליהם כשאר אברים המדולדלים אבל אסורים משום מצות פירוש, כשאר אברים המדולדלים, אבל מי יכניס דינים תמוהין כאלו בדעת ר״ל גדול האמוראים, אבל צ״ל דכל דרך שחיטה, לא אסרו חכמים משום מצות פירוש, ולדעת הרמב״ם לא הכניסוהו את זאת בכלל הדרשה דבשר בשדה טרפה שדרשו על אברים המדולדלים, דמעשה השחיטה לא מצי עושה מעשה טרפות ודו״ק.
