דור רביעי על חולין ל׳ ב:ה׳

5 ע״ש משנה, התיז את הראש בב״א פסולה, הי׳ שוחט והתיז את הראש בב״א, אם יש בסכין מלא צואר כשרה, עכ״ל המשנה, הרמב״ם והרמב״ן ז״ל מפרשים האי בבא בתרא, דוקא בהתיז את הראש קאמר, דבעינן אורך הסכין ב׳ צוארין, אבל בסי׳ לחודן אין קפידא אע״ג דשחט רק בהולכה, דניהו דבבא קמא, האי התיז את הראש לאו דוקא, דכל שלא משך הסכין ושחט דרך דרסה, אפילו לא התיז את הראש רק הסי׳ לחודן ודאי פסולה, מ״מ נקט והתיז את הראש משום, דכן אורחא דמלתא דכל ששחט בדרסה וכחתיכת צנון, דרכו להתיז את הראש עם הסימנים, וכמש״כ רש״י ז״ל בריש פרקן, עיי״ש, אבל בבבא בתרא דמיירי ששחט בדרך הבאה ולא בדרסה, אי בעינן גם בזה שיעור לסכין, למה נקט כלל והתיז את הראש, שאין הדרך כן, אלא ודאי דדוקא אם אירע כן שהתיז את הראש, בעינן כמלא צואר, אבל אם נחתכו רק הסימנים נמי כשר, ויש להסביר הדבר עפ״י מה שכתבו התוס׳ בדף הסמוך ד״ה חוץ לצואר, דאין צריך להוליך כל אותו השיעור, ולא הוצרך שיעור זה, אלא כדי שישחוט בריוח, ופעמים שהסכין חריף וישחוט הרוב בלא הולכת כמלא צואר עכ״ל, וא״כ אין בסכין פחות מכשיעור אלא חשש דרסה, ולא דרסה ודאי, אמור מעתה דחשש זה אינו אלא בהתיז את הראש, דזה בעצמו מורה ששחט בדרסה, דבדרך הולכה אין דרך לחתוך כל הראש, וכמש״כ רש״י בריש פרקן, לכן חששו כאן בסכין קצר ובהבאה או הולכה לחוד, אולי דרס אבל בלא נחתכו רק הסי׳ שאין כאן ריעותא המורה על הדרסה לא חיישינן גם בסכין קצר והולכה לחוד דעשה דרסה, כיון דאפשר לשחוט בלא דרסה, ואדרבה מדלא התיז את הראש, איכא הוכחה דצמצם את ידו שלא ידרוס.

6 ולרש״י ויתר הראשונים, דס״ל דגם בשחט רק הסימנים לחוד נמי חיישינן לדרסה, צ״ל דהא דנקט והתיז את הראש הוא ליתן טעם למה הביא ולא הוליך את הסכין, כדרך השחיטה דלכתחלה, לכן קאמר דמשום שאירע דבהבאה לחוד התיז את הראש, ולא הספיק להוליך וכן מבואר ברש״י ז״ל וז״ל: ״והתיז את הראש בהבאה הראשונה עד שלא הספיק להוליך וכו׳״ עכ״ל הרי דרש״י כיון לפרש הא דקתני והתיז את הראש, לאו משום דדוקא בהתיז את הראש, והא דלא קתני התנא בפירוש שחט בהבאה לחוד, ואז לא הי׳ צריך להא דהתיז את הראש בב״א, משום דרוצה לאשמעינן נמי דלכתחלה לעולם צריך הולכה והבאה, וזאת לא הוה שמעינן, מהא דקתני שחט בהבאה לחוד לשון דיעבד, דבכל הני דקתני במתני׳ שחט שני ראשון כאחד, ושנים אוחזין בסכין, נקט לשון דיעבד אף דכשר לעשות כן גם לכתחלה משום דאין דרך לעשות כן, ה״ה הו״א דהאי דשחט בהבאה לחוד נמי משום דאין דרך לשחוט בהבאה לחוד נקט כן, אבל לעולם גם לכתחלה מצי עביד הכי, אבל עתה דקתני והתיז את הראש, ומשום דבהבאה נגמרת עם כל הראש, אבל לולי זאת הי׳ גם מוליך, הרי ע״כ דלאשמעינן אתא דמדינא מחויב להביא ולהוליך, דאל״כ, שפת יתר הי׳ הא דוהתיז את הראש בב״א, ועיין במל״מ פ״ב הלכ׳ ט׳ שהביא חלוקי דעות בדין זה אי בעינן בסכין ארוכה נמי הולכה והבאה לכתחלה, ולפי מה שכתבנו הדבר תלוי בשיטת רש״י ורמב״ם, דלרש״י נקט והתיז את הראש בב״א, כדי להשמיענו זאת, דלכתחלה הי׳ מן הצורך להביא ולהוליך. אבל לרמב״ם ז״ל דדוקא נקט והתיז את הראש, לא נשמע דין זה, ועיין לעיל דף י״ב ע״ב בענין זה, ודו״ק.