מקור חולין ב׳ א:ה׳
5 אֶלָּא הַכֹּל מַעֲרִיכִין וְנֶעֱרָכִין, נוֹדְרִין וְנִידָּרִין, הָכִי נָמֵי דִּלְכַתְּחִלָּה? וְהָא כְּתִיב: ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״!
פירוש דור רביעי על חולין ב׳ א:ה׳
5 בא״ד בסוף דבריהם בפרק כה״פ איצטריך למיתני נשים הואיל ובשאר עבודות פסולות ואפילו כהנות עכ״ל, עיין באחרונים שנדחקו בכוונתם, ולפענ״ד הכוונה דנשים כהנות אינם פסולות לעבודה מטעם זרות אלא משום שהמה נקבות ולא זכרים כי כהנות אוכלות בתרומה ופוטרות פטר רחמן מבכורה הרי דאינה זרה ושם במשנה מנה כל מיני פסולים לעבודה שהמה כשרים לשחיטה ומנה זרים ישראלים ונשים כהנות וטמאים ונקט עבדים משום אינך או ג״כ עבד של כהן דאוכל בתרומה והוא זר, כנ״ל בכוונת התוס׳.
6 אבל אני תמה עפ״י תוס׳ חגיגה י״ז׳ ע״ב ד״ה וסמך שהקשו דלמה לא נמעט נשים מהקישא דושחט וסמך דכמו שאינן סומכות כך אינן שוחטות, ותירצו דמרבינן דנשים שוחטות בקדשים בפ׳ כה״פ, ועל תירוצם זה תמהני דלא מצינן שום ריבוי פרטי לנשים רק ושחט והקריבו בני אהרן כתיב מלמד שמקבלה ואילך מצוות כהונה אבל השחיטה כשרה בזר וכיון דידעינן דלאו עבודה הוא ממילא אמרינן דכל הפסולין לעבודה כמו נשים ועבדים נמי כשרים לשחיטה וא״כ באמת עדיין קושי׳ התוס׳ במקומה עומדת דנמעט נשים משחיטת קדשים מהיקשא דושחט וסמך, אבל יהי׳ איך שיהי׳ מה דנדחקו התוס׳ כאן למה לי׳ למיתני׳ נשים בהדי הנך פסולים הוא פלא גדול הלא איצטריך טובא לאשמעינן לאפוקי מקושי׳ התוס׳ חגיגה הנ״ל וצע״ג.
7 ובגוף קושי׳ התוס׳ חגיגה הנ״ל נראה לי לתרץ עפ״י התוס׳ קידושין ל״ו ע״א ד״ה קבלות והזאות שהקשו למה לי מיעוטא דבני ישראל ולא בנות ישראל דנשים אינן בסמיכה תיפוק לי׳ דהוה מ״ע שהז״ג דנשים פטורות, ותי׳ דאיצטריך כי היכי דלא נקיש סמיכה לשחיטה ולומר דסמיכה נוהגת בנשים כמו שחיטה שמרבינן מושחט שהשחיטה כשרה בנשים עכ״ל והנה כאן יפה כתבו דאיתרבאי נשים מושחט דניהו דליכא רבוי פרטי עליהם אבל כיון דממילא איתרבאי הוה מצינן למידרש היקשא מסמיכה לשחיטה ולחייב בסמיכה שהוא לחומרא ולא להיפך להוציא נשים משחיטה כי היכי דאינן בסמיכה, - ועיין תוס׳ ב״ק ג׳ ע״א ד״ה דומי׳ דרגל דלעולם הקום ועשה הוא החומרא, עיי״ש, וא״כ כיון דיש לנו מיעוטא דבנ״י דלא נדרוש היקשא דסמיכה לשחיטה לחייב נשים ע״כ דנשים שוחטות, ואין להקשות דעתה שידעינן ממיעוטא דבנ״י שאין נשים סומכות נדרוש להפך דנשים אינן שוחטות, זה אינו דא״כ לכתוב קרא מיעוטא דבנ״י בשחיטה ולא בסמיכה, גם יש לדרוך דרך אחר ולומר עפ״י מה שכתב הריטב״א בסוגי׳ דמ״ע שהז״ג דלעולם אין לדרוש נגד הכלל אם יש לדרוש להפך, וא״כ ל״ל בני ישראל למעט נשים מסמיכה כי היכי דלא נדרוש היקשא לשחיטה לחייבם דהא ודאי נדרוש להפך להוציא נשים משחיטה כי היכי דלא נדרוש נגד הכלל דמ״ע שהז״ג נשים פטורות אלא ודאי דנשים בכלל שחיטה מ״מ לכן איצטריך ב״י בסמיכה למיעוטי נשים, וזה כעין מה שכתבו התוס׳ קידושין ל״ד ע״ב ד״ה ט״ו ט״ו מחג המצות עיי״ש ואפילו לפי הבנת הפ״י ז״ל שם בכוונת התוס׳ עיי״ש גם כאן ניחא דהא איכא ושחט דכולל גם נשים, ואולי כוונו התוס׳ חגיגה לזה במה שכתבו דאיכא ריבוי לנשים בפ׳ כה״פ וכוונתם דושחט ובני ישראל דכתוב בסמיכה הוה ריבוי בפירוש לנשים, ודו״ק, אבל עכ״פ דברי התוס׳ כאן לא נתיישבו איך העלימו עין ממה שכתבו בחגיגה וצע״ג.