1ע״ב גמר׳ ור׳ אלעאי איידי דהאי קדושת דמים והאי בקה״ג פסיק להו והדר ערבי להו. בני הרב הנ״ל שיחי׳ עוררני לפי מה שכתבתי בריש פרקן דהני תרי ראשית אין פירושם שוה, דראשית דגנך היינו מן המובחר שבדגנך וראשית גז צאנך היינו תחלת הגיזה, ולהקדמת הזמן קאתא עיי״ש, ניחא טובא למה כפל האי ראשית. ויפה כיוון ופלא דהש״ס לא נחית לזה, כי כפי הנראה הוא הפשוט. ומה דקאמר לעיל לא נכתוב לא ראשית ולא וי״ו, אין ר״ל דיכתוב גז צאנך בלא וי״ו דהרי בעי לחברו עם ראשית שבתחלת הקרא, אלא דוי״ו של ויצהרך הוא הנוספת דהוו״ל לכתוב ראשית דגנך תירושך יצהרך וגז צאנך תתן לו, והוה מייתר ראשית השני וי״ו דויצהרך. אבל מה דקשי׳ לי הוא דאם לא הי׳ כתיב ראשית אצל גז צאנך רק נסמך על ראשית שבראש המקרא איך היינו דורשים צאנך כלל, דהרי תראה דלא דרשינן תירושך ויצהרך רק דגנך וע״כ משום דנקט הני בסוף משום דגנך, א״כ גז צאנך נמי כן הוא ורק ע״י שהפסיק בראשית מצינן למידרש צאנך כמו דגנך. וצ״ע ודו״ק.
