דור רביעי על חולין קל״ד א:א׳

1 דף קל״ד ע״א גמר׳ ע״מ אחוץ קרמית, חוץ שיורא ע״מ לאו שיורא, עיין ביו״ד סי׳ ס״א סעי׳ כ״ט בש״ך וטו״ז, מה שתמהו על הרמב״ם ז״ל שפסק כאן דע״מ לאו שיורא והתנאי בטל, ובפ״ו ממעשר בבן לוי שמכר שדה לישראל ע״מ שהמעשר שלו פסק דשפיר קיים התנאי והמעשר של המוכר דשיורי משייר בשדה וכמבואר בגמ׳ ב״ב, והאחרונים כולם נדחקו מאד ליישב סתירה זו, וגם אני אענה חלקי, והוא דהתם בשדה לא הי׳ מצי למכור לו חוץ מחלק העשירי שבו דאז לא הי׳ הלוקח חורש וזורע וקוצר את חלק העשירי, והאי מוכר הלא רצה לקבל התבואה מחלק העשירי בלי עמל וטורח, ולכן שם שפיר אמרינן דלעולם לשיורא קמכווין ומה דאמר בלשון ע״מ משום דהרי רצה שהלוקח יעבוד את כל השדה ויתן לו מפירות חלק העשירי, אבל כאן במתנות אי לשיעורא קמכווין למה לא אמר חוץ מן המתנות שאינו מוכר לו, כי הלא המה עומדים מוכרים לו ולא צריך להלוקח לתקן בהם מאומה, כי השחיטה צריך לכזית בשר כמו לכולה והמתנות גופו אין מולגין אותן ואין מפשיטין אותן, אלא יתנו לו בעורן ובצמרן כאשר פסק הרמב״ם והשו״ע, לכן כאן ע״כ ע״מ דקאמר לתנאי איכווין שיזכה הלוקח בכל הבהמה, אבל ע״מ שיתן המתנות דייקי לו ולא לאחר, כנלפע״ד נכון לפי חומר הענין.

2 אולם בגוף הדין דלא מהני כאן תנאי דע״מ, יש כאן פלוגתא בין רש״י ותוס׳ דרש״י ז״ל כתב דהטעם מפני שהמתנות אינם שלו אלא של כהנים ורק הטו״ה שלו, לכן לא מצי לאתנויי שיתנם דייקי לו. ומי כחכם יודע פשר דבר זה דלא מבעי אי טו״ה ממון דמצי שפיר להתחייב ליתנם להאי כהן ולא לאחריתא דהרי מצי ליקח סלע מבן ביתו של כהן בשביל טו״ה, אלא אפילו אינו ממון מ״מ למה לא מצי להתחייב שיתנם לו כיון דהוא דבר שבידו לעשות.

3 אבל הנראה לפע״ד דלרש״י אי הוה מתנה ע״מ שיתנו לו המתנות הוה מהני שפיר, אלא דכיון דאמר ע״מ שהמתנות שלי כתיב שהוא דבר שא״א שהרי אין ללוקח אלא טו״ה ולא גוף המתנות, ואיך אפשר שיהיו שלו דהלוקח יסלק את עצמו מהם ויהיו ממילא שלו זה א״א, דגם אם הלוקח יסלק מהם הרי הם של השבט, וכל כהן הקודם בהם זכה בהם, וכמו בכל המתנות שאין בהם טו״ה לבעלים וכמש״כ התוס׳ לעיל קל״א ע״א ד״ה יש בהן טו״ה, אלא דאחרי האי הסבר עדיין קשה לי כאשר פריך הש״ס מאידך ברייתא דע״מ מהני למה לי׳ לתרץ דפליגו אי ע״י שיורא הוא דיותר מסתבר לומר דלכ״ע לאו שיורא דלשון ע״מ מורה על תנאי, אלא דלמאן דמהני ס״ל דנעשה כאומר ע״מ שתתן לי המתנות.

4 אולם התוס׳ ס״ל דהתנאי בזה, בין אם אמר ע״מ שהם שלי, ובין שאמר ע״מ שתתנם לי, לא מהני משום דהוה מתנה ע״מ שכתוב בתורה, דהתורה הרשהו ליתנם לכל כהן שירצה, וזאת קשה מאד להבין אם לא שנאמר דכוונת התוס׳ דהוה כמוכר הטו״ה לכהן זה שהוא אסור מן התורה, וכמו שפסק הרמב״ם בפי״ב מתרומות הי״ח דאסור לכהנים ולוים ולסייע בביה״ג ואסור לכהנים לחטוף תו״מ ואפילו לשאול בפיהם והכי דמוכר ע״מ שיתנו לו המתנות עוד גרע מזה דמכריח את הלוקח ליתן לו המתנות, אלא דלשון התוס׳ לא משמע כן, ולשון הרמב״ם סתום שכתב ״הואיל ולא שייר לו בהן שותפות לא קנאן בתנאי זה״ ולא קמפרש מ״ט לא קנאן בתנאי זה וצ״ע ודו״ק.