1ע״ש בעי רבה בהמה בחייה מהו שתעשה יד לאבר, עיין בת״ח ובהגהות המהרש״ש דהן לענין טומאה והן לענין הכשר קמבעי, וכן משמע מדברי הרמב״ם ודלא כרש״י שכתב דהיכא דהוכשר במים לאחר דלדולו קמבעי אם נגע טומאה בבהמה מהו שתעשה יד להכניס טומאה על האבר בעודה בחיה, והנה מה ראה רש״י ז״ל ככה לחלק בין טומאה להכשר, אולם לפע״ד רש״י ז״ל הוכיח זאת ממתני׳ דאי בהכשר נמי קמבעי, הלא נפשט ממתני׳ דקתני פלוגתת ר״מ ור״ש ולדעת רבה בעל האיבעי בבבהמה נעשה יד לאבר קמיפלגי, א״כ למה נקט פלוגתתם בנשחטה הבהמה ונתכשרה בדמיה, ולא נקט נכשרה הבהמה בחייה ע״י מים, כי הלא הרישא דקתני מטמאין טו״א במקומן וצריכין הכשר מבחייה קאמר, והוו״ל להביא ע״ז פלוגתת ר״מ ור״ש אי הכשר מים ומגע שרץ על הבהמה מהני לאבר, וממילא נדע דה״ה לאחר שחיטה בהכשר דם דפליגו אי מהני על הדלדולים, וכדי ליישב זאת הוכיח רש״י ז״ל דלגבי הכשר ודאי דלא הוה הבהמה בחייה יד לאבר, לכן לא פליגו אלא בנשחטה הבהמה. וטעמא לחלק בין הכשר לטומאה לענין זה ודאי קשה, אלא דרבה בעל האיבעי ע״כ הי׳ סובר איזה סברה, לחלק, וזה שמדייק רש״י ז״ל וז״ל ״רבה אוקים פלוגתייהו לעיל בבהמה נעשית יד לאבר, בעי רבה וכו׳״, ולכאור׳ לרוב אוקימתות דלעיל צ״ל דטעמא דר״מ הוא דס״ל בהמה נעשית יד לאבר, אבל להנך מ״ד כיון דר״ש החולק טעמא אחרינא אית לי׳ ובפרט לר׳ אשי דהוא אוקימתא היותר פשוטה כמש״כ למעלה, ר״ש חולק משום דס״ל שחיטה מכשרת ולא דם, ולדידהו באמת האיבעי דרבה אם בהמה בחייה נעשית יד לאבר אליבא דר״מ מצי קאי נמי אהכשר, דלדידהו לא מצינן למיפשט ממתני׳ כלום כמובן, ולכן הרמב״ם ז״ל דמסתמא פסק כר׳ אשי אוקימתא בתראי בגמר׳, שפיר כתב דאם בהמה בחייה נעשית יד לאבר אפילו אהכשר מסתפק בגמ׳ ודו״ק.2ודע דאפילו נעשה הבהמה בחייה יד לאבר לענין הכשר וטומאה לא סגי ביאת מים ונגיעת שרץ על עורה, דהרי העור רק שומר לבשר ושומר ליד ודאי לא אמרינן מק״ו דשומר על גב שומר דליתא כדלעיל קי״ט ע״ב, מכש״כ דשומר על גב יד דלא, אלא צריך ביאת מים במקום הדלדול על צד הבהמה, אבל בשתיית מים קשה ודאי לומר דלהוי הכשר על המדלדולים ודו״ק.
