דור רביעי על חולין קכ״ו א:א׳

1 דף קכ״ו ע״א גמר׳ ורמי דר״י אדר״י דתנן הכלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומוטל על האסקופה רמ״א וכו׳, הנה מדקתני מוטל על האסקופה משמע דאלו בתוך הבית לעולם הבית טמא, וכן ממה דאמר ר״מ מביא את הטומאה ואינו מביא את הטומאה נמי משמע, דהטומאה חוץ לבית וצריך להביא ע״י אוהל הצואר שהוא פותח טפח. אבל ר׳ יוסי דקאמר רואין את הטומאה אם הוא מכנגד המשקוף ע״כ דתלי אי הטומאה בבית, ולכן לא קתני מביא ואינו מביא, אלא הבית טמא והבית טהור, ומינה מוכיח דר׳ יוסי סובר דטומאה רצוצה וטמונה בוקעת ועולה. אלא דמהרש״א ז״ל נתקשה בזה דאם צואר הכלב חשוב דבר המקבל טומאה, למה לי טעמא דבוקעת ועולה, תפ״ל דדבר המקבל טומאה אין חוצץ מפני הטומאה עיין במהרש״א ומהר״ם לובלין ולב ארי׳ ז״ל שהאריכו בפירוש דברי התוס׳ והגמ׳, אולם לפע״ד נראה דהא דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ מפני הטומאה הוא משום דכיון דמקבל טומאה מן המת ממילא לא מצי חייץ אולם האי בשר המת בתוך צואר הכלב כיון שהוא טומאה בלועה ורצוצה, אי לאו דבוקעת ועולה לא מצי מטמא את בשר הכלב טו״א, דטומאה בלועה אינה מטמא דהרי מגע בית הסתרים הוא, וא״כ שפיר חוצץ מפני הטומאה וזה ברור ואמת בעיני, ומקום הניחו לי להתגדר בו ודו״ק היטב.

2 ודע דבמהרש״א איכא טעות סופר דמוכח, בסה״ד תיבת ״אינה״ צריך למחוק והלב ארי׳ העתיק הטעות כמות שהוא.