דור רביעי על חולין י״א ב:ד׳

4 ע״ש גמר׳ ודלמא היכי דאפשר אפשר, והיכי דלא אפשר לא אפשר, דאל״ת הכי ר״מ דחייש למיעוטא היכי אכל בשרא וכו׳, ופרש״י ז״ל היכי דאפשר לא סמכינן ארובא וצריכין לבדוק כל חי״ט, אבל בושט במקום שחיטה דלא אפשר סמכינן ארובא, וכן בקטן וקטנה דאפשר להמתין עד שיגדלו, והנך כולהו משום דלא אפשר עכת״ד. וקשה לי טובא, אם קטן וקטנה מקרי אפשר דלא ינשאו עד שיגדלו, למה לא נימא גם בטרפה אפשר שלא לאכול בשר, והלא ר״א משחיטת חולין קיליף, דהתורה אמרה שחוט ואכול, והרי עד נח נאסר אכילת בשר לאדם, וכן במדבר לר׳ ישמעאל נאסר להם בשר תאוה, ולמה הותר להם כשנכנסו לארץ, ולא חש שמא במקום שחיטה נקב הוה, עוד קשה דהרי ר׳ כהנא בעצמו יליף לעיל רוב מהורג את הנפש, הרי דלית לי׳ חילוק זה בין אפשר ללא אפשר, ולא עוד אלא דמדאורייתא ודאי אין שום סברא לחלק בין אפשר ללא אפשר, דהרי אפילו בין לכתחלה לדיעבד אין חילוק מה״ת, ומדר״מ אין ראי׳, לפי מה שכתבו התוס׳ לקמן דר״מ רק מדרבנן חייש למיעוטא, ועיין בלב ארי׳ שנתקשה בכל זה ולא העלה דבר המתקבל.

5 ולולי פירש״י ז״ל הי׳ נלפע״ד לפרש פי׳ אחר, ועפ״י מה שכ׳ ק״ז בעהחת״ס זצ״ל ביו״ד תשו׳ כ״ד על דברי התוס׳ בכורות דף כ׳ שהקשו, למה לא אמרינן סמוך מיעוט אינם מומחין לחזקת איסור של הנשחט, ותירצו דהאי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין, הוה כמו סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי, דגם ר״מ מודה דלמיעוט כי האי לא חיישינן, אבל הרשב״א בתוה״ב, הקשו על זה דמה יענו להא דבעי למילף רוב מרישא של עולה ומשחיטה עצמה, הרי ע״כ דמיעוט גמור יחשב, ומ״מ לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, ותי׳ החת״ס דודאי כל הטרפיות יחד מיעוט גמור הוה ואי לא אזלינן בתר רובא וצריך לבדוק אחרי כל חי״ט, א״א לחלק ולומר דושט לא נבדוק משום דהוא מיעוטי דמיעוטא, אבל אחר דזכינו למיזל בתר רובא ולא צריכין בדיקה על שאר טרפיות, ורק על הושט ומשום דמצטרף חזקת איסור דאינה זבוחה למיעוט נקה״וו, בזה שפיר אמרינן דהאי נקה״וו הוה מיעוטי דמיעוטי וכמאן דליתא דמי עכתד״ק עיי״ש. ומעתה הכי קאמר ודילמא שאני לן בין אפשר ללא אפשר כדי לחלק השאר טרפיות מן נקה״וו ונאמר, דצריכין כולן בדיקה משום דלא אזלינן בתר רובא, ונשאר נקה״וו דלא אפשר למיבדקי לבדו, והוא מיעוטי דמיעוטא ולא צריך בדיקה דכמאן דליתא דמי, אבל הני שאר הילפותות קיימו במקומם, ודלא כפרש״י.

6 והראי׳ שמביא מר״מ אינו אלא דהוא ע״כ עבד הכי, לבדוק אחרי הח״י טרפיות, ובושט סמך, דהמיעוט הוא מיעוטי דמיעוטא וכמאן דליתא דמי, דלא מסתבר לומר דאכל פסח וקדשים בלא בדיקת הח״י טרפות, כנלפע״ד מתוך חומר הענין.

7 ודע דעל הא דאמר פסח וקדשים מה איכא למימר יש לתמוה, הכי בימי ר״מ, שהי׳ הרבה אחר החורבן, הקריבו פסח וקדשים, וכבר נתעוררו ע״ז האחרונים, ואולי י״ל דכוונת הגמ׳ הוא, דאלו הי׳ בא לידי מדה זו, מה הי׳ עושה ודו״ק.