מקור חולין י״א ב:ב׳
2 וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ? הָא אֵין גּוֹרָל קוֹבֵעַ לַעֲזָאזֵל אֶלָּא בְּדָבָר הָרָאוּי לַשֵּׁם. וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, וְהָתְנַן: לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הֶהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים.
פירוש דור רביעי על חולין י״א ב:ב׳:א׳-ב׳
2 ע״ש גמר׳ אתי׳ מעדים זוממים וכו׳ וכי תימא דבדקינן לי׳, והתני׳ בריבי אומר לא הרגו נהרגין, הרגו אין נהרגין - קשי׳ לי דהאי בריבי למה לי דהרי לא הרגו נהרגין מקרא מלא הוא דכאשר זמם כתיב, ואי דלא נטעה כצדוקים, דאמרו דוקא הרגו נהרגין שם במכות דף ה׳, הי׳ לו להביא המשנה שם, דקתני כיון שנגמר דינו נהרגין הזוממין, ומדהביא האי דבריבי נראה, דלולי בריבי דהרגו אין נהרגין, לא מצינן למילף מעדים זוממין.
3 והנראה לפע״ד, דבאמת בלאו בריבי ליכא ילפותא, דהנה בתוס׳ ד״ה ודילמא, הקשו שמא חובשין אותו יב״ח לברר שאינו טרפה, ותירצו בתירוץ השני, דאם הם אינם נהרגין אלא לאחר יב״ח, גם הוא אינו נהרג אלא עד אחר יב״ח, דאין להחמיר עליו יותר מעליהם אם הוזמו, עיי״ש, ולפ״ז אם נימא דגם הרגו נהרגין אז פשיטא דנהרגין מיד דהרי אפשר לבדקו כפי הס״ד דהשתא, א״כ גם בלא הרגו למה לא נהרגין לאחר יב״ח, דשוב אין לומר דגם הוא לא הי׳ נהרג עד אחר יב״ח דזה ליתא דהא שפיר הי׳ נהרג מיד, דהרי אחר שנהרג, אם יוזמו ג״כ נהרגין מיד, ולכן לולי בריבי, דהרגו אין נהרגין, לא הי׳ מצי למילף רוב ממה שהורגין העדים, דאפשר דממתינין יב״ח כקושי׳ התוס׳, ונכון הוא מאד ודו״ק.