דברי חמודות על מנחות, הלכות כלאים ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« דברי חמודות על מנחות Hilchot Chala דברי חמודות על מנחות Hilchot Orlah »

8 רא"ש פתח ↗

כלאי הכרם אסורים בחוצה לארץ והוא שזרע שני מיני תבואה או שני מיני ירק עם החרצן במפולת יד דקי"ל הלכה כר' יאשיה כדאיתא בחולין בפרק ראשית הגז אמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כתלת סבי כר' אילעאי בראשית הגז כרבי יהודה בן בתירה בטבילה וכר' יאשיה בכלאים. ופר"י אעפ"י שכמה משניות וברייתות וסוגיות דתלמודא דלא כרבי יאשיה ההוא כלאים פ"ו דהמעביר עציץ נקוב בכרם קדש וההוא שם דהמסכך גפנו על גבי תבואה של חברו קדש ועוד כמה משניות במסכת כלאים וסוגיות דתלמודא ההיא דשבת פרק תולין שלחו ליה בני בשכר ללוי כשותא בכרמא מהו שלח להו כשותא בכרמא עירובא. ולשלח להו כרבי טרפון דכשותא בכרמא אין כלאים ולא קאמר ולשלח להו כר' יאשיה. וכן קאמר התם בפ' תולין מכריז רב האי מאן דבעי למזרע כשותא בכרמא ליזרע כרבי טרפון אבל כרבי יאשיה לא קאמר. אפ"ה בדורות אחרונים חזרו להיות עושין כרבי יאשיה. וכן הא דאמר כרבי אילעאי בראשית הגז ופי' רש"י ה"ה במתנות דחד טעמא איתא בתרוייהו משום דילפי' נתינה נתינה מתרומה וחזינן לכולהו אמוראי שהיו נותנין מתנות לכהן. ורב נחמן בר יצחק גופיה דפסק כרבי אילעאי קאמר התם חולין דף קלב: דקנס אטמא אחד שלא נתן מתנות לכהן קנס אותו ולקח ממנו אטמא ונתנו לכהן וכן הא דפסק הלכה כרבי יהודה בן בתירה בטבילה כולהו תנאי ואמוראי סברי בפ' מי שמתו דלא כרבי יהודה בן בתירה. אלא שבדורות האחרונים בסוף ימיו של רב נחמן בר יצחק חזרו לנהוג קולא באלו שלשה וחברם רב נחמן בר יצחק יחד ואמר האידנא נהוג עלמא ונשתנה בהן המנהג כי עד הנה לא נהיגי כן. והראב"ד ז"ל כתב הא דבעי רבי יאשיה חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו דוקא לענין מלקות אבל לענין איסור לא בעינן שיזרעם במפולת יד. כדתנן המעביר עציץ נקוב בכרם קדש. ונראה לפי דעתו דהאי איסורא ליתא אלא מדרבנן כיון דלא אסרה תורה אלא ג' יחד מנלן דמיקרי כלאי הכרם אם לא עשה כן. ולדעת ר"י נראה דאפילו איסורא דרבנן לית ליה מדפירש דהני סתם מתניתין דלא כרבי יאשיה ואי סבר רבי יאשיה דאסירי אתיין שפיר כוותיה. ואף לדעת הראב"ד ז"ל נראה דלא אסיר בחוץ לארץ אע"ג דאסיר בהנאה בארץ. כיון דלא אסיר ליה אלא מדרבנן לא עדיף מכלאי זרעים דאסירי מדאורייתא בארץ ולא גזרו עליה בחוץ לארץ. והרמ"ה ז"ל כתב דמודה רבי יאשיה דאם זרע ביני גופני בארץ דאסור ואפילו חד מינא דזרעים אסור אבל בחוץ לארץ שרי. משום הכי לא שמתיה לההוא גברא דהוה זרע בזרוני ביני גופני כי לא זרע אלא חד זרע ביני הגפנים. אבל אם זרע שני מיני זרעים בין הגפנים גזרו ביה רבנן בחו"ל. דהא טעמיה דרב יוסף בכלאי הכרם לאו משום דאסירי בהנאה מדאורייתא קאמר אלא סתמא קאמר משום דבארץ ישראל אסור בהנאה משמע אפי' מדרבנן ומיהו ה"מ היכא דזרע שני מיני זרעים בכרם דסוף סוף לכי צמחי דמי לאיסורא דאורייתא דהא לא מוכחא מילתא אי במפולת יד זרע אי לא. אבל היכא דזרע חד ביני גופני כיון דלא דמי לכלאים דאורייתא אע"ג דבארץ גזרו ביה רבנן איסור הנאה בחו"ל לא גזרו ביה כלל איסור כי עובדא תניינא דרב נחמן דאי אמרת כי האי גוונא איכא איסור בחו"ל אמאי לא שמתיה להאי גברא ע"כ ולא ידענא מנ"ל זה החילוק שחלק בין זרע אחד לב' זרעים דהך לישנא דהוי זרע בזרוני ביני גופני משמע זרעים הרבה דומיא דרב יוסף מערב בזרוני וזרע בי גופני סתם ועוד דהא לישנא דקאמר כלאי הכרם דבארץ אסירי בהנאה משמע מדאורייתא שהרי לא מצינו מפורש איסור הנאה בכלאים מדרבנן. דכל הני מתניתין דפליגי על רבי יאשיה ואסרי בלא מפולת יד מדאורייתא קא אסרי ור' יאשיה דבעי מפולת יד מדאורייתא לא מצינו מפורש שאוסר בלא מפולת יד מדרבנן. הלכך אמורא היה לו לפרש דבריו ולומר דאפילו בדבר שאין אסור בארץ אלא מדרבנן גזרו בחו"ל והיה משמיענו גם חידוש זה דיש איסור בכלאי הכרם מדרבנן לר' יאשיה אלא מדקאמרי דאסירי בהנאה בסתם משמע דמדאורייתא קאמר. והרמב"ם כתב אבל בחו"ל מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחילה ולא אסרו בחו"ל אלא לזרוע ב' מיני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד. ואע"פ שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בחו"ל. הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה ואפילו בחו"ל. והוא שיראה אותו לוקט ומוכר אבל ספיקו מותר עכ"ל מתוך דבריו משמע שמותר לכתחלה לזרוע ב' מינים בצד הגפנים מדקאמר דלא אסרו בחו"ל אלא לזרוע ב' מינים עם החרצן במפולת יד משמע דלזרוע ב' מינים בין הגפנים שרי וכן מוכח ההוא עובדא דהוי זרע בזרוני ביני גופני דמשמע ב' מיני זרעים ולא שמתוה כיון דמותרים לזרוע מותרים נמי באכילה. דאי אסורים באכילה אמאי לא שמתוה לההוא גברא דמסתמא זורען כדי לאוכלן והוי להו לשמתיה לאפרושי מאיסורא. ואף את"ל משום דאכתי לא עביד איסורא בשעת זריעה לא שמתוה מ"מ כיון שידעו שזרע לאכלו היה להן להודיעו שהיו אסורין באכילה. ולישנא דגמרא משמע שלא אמרו לו כלום אלא רב נחמן אמר להו לא צהריתו דקי"ל כרבי יאשיה ואין שום איסור בדבר לא בזריעתו ולא באכילתו. ומה שכתב ואע"פ שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בחו"ל הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה אפי' בחו"ל. ר"ל אע"פ שמותר לזרוע ירק בצד הכרם ומותר גם לאוכלו הרי אותו הירק הנמצא זרוע אצל הכרם ואין ידוע אם נזרע במפולת יד או נזרע בצד הגפנים אסור באכילה אפילו בחו"ל כההיא דתנן בפ"ב דערלה ומייתי לה בפ"ק דקדושין כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחו"ל יורד ולוקח ס"א ולוקט ובלבד שלא ילקט ביד. וכן מוכח נמי דבהכי מיירי מדכתב אבל ספיקו מותר אלמא דמיירי בספק כלאים דאורייתא כההיא דמתני' דערלה ואסור באכילה אם לקטן ביד. אבל אם ידוע לו שנזרע בצד הגפנים ולא במפולת יד מותר ללוקטן ולאוכלן. וכן לכתחילה מותר לזרוע בצד הגפנים ב' מיני זרעים ולאוכלן כן נראה שצריך לפרש דבריו. וכן עמא דבר שזורעין בין הגפנים. ומיהו צריך לדקדק דאע"פ שאין כאן איסור כלאים מ"מ יהא אסור משום הרכבת ירק באילן דאסור מן התורה אף בחו"ל. דשרשי הירק נכנסים בתוך שרשי הגפן. כי ההיא דריש פ"ז דכלאים המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר על גביו ג' טפחים לא יביא זרע לשם אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. הבריכה בסלע אע"פ שאין עפר על גביו אלא ג' אצבעות מותר להביא זרע עליה. פי' המבריך היינו שלוקחין זמורה מגפן אחד ומשכיבין אותה תחת הארץ ומוציאין ראשה מצד אחר ונעשית שמה גפן. ולא יביא זרע ע"ג אפילו הרחיקה ו' טפחים מן הגפן. ומדקדק עליה בירושלמי אמאי אסור אי משום שהשרשין נכנסין בגפן ואסור משום הרכבת ירק באילן מאי איריא גפן אפילו כל אילן נמי מדתנן בפ"ק דכלאים אין מביאין ירק באילן. ואי משום עבודה שצריך להרחיק מן הגפן שתחת הזרעים כמו מן הגפן שבצד הזרעים. נתני ו' כדין עבודה. כר"ע דאמר כלאים פ"ו ג'. אי כר"ע אפילו מן הצד יהא אסור ומשמע דוקא ע"ג לא יביא הא מן הצד מותר. ומשני לעולם משום הרכבה ושאני גפן דרכיך ונכנסין שרשי הזרעים לתוכו. אבל שאר אילנות קשין הן ואין נכנסין לתוכו אלמא שמעינן מהך מתני' דמתרצי' דשייך הרכבה אפילו תחת הקרקע ואם כן נמי כשזורע בצד הגפן נכנסין שרשי הזרעים בתוך שרשי הגפן. ונהי דהזרעים מותרים מכל מקום יהא אסור לזרוע משום הרכבת ירק באילן. ונראה לי דאף על גב דשייך הרכבה תחת הקרקע ה"מ דמבריך זמורה תחת הקרקע שכבר היה שם אילן עליה קודם שהבריכה. אבל מה שנכנסים שרשי הזרעים בתוך שרשי האילן לא מיקרי הרכבה דאין שם אילן על השרשים תדע לך שהרי גפן יחידית עבודתה ו' טפחים אע"פ שהשרשים מתפשטים חוץ לו' ולא חיישינן להרכבה. ועוד האמר היה גדר בנתיים זה סומך לגדר גפן מכאן וזה סומך לגדר תבואה מכאן. ואע"פ שנכנסה שרשי התבואה לתוך שרשי הגפן אלמא לא מיקרי הרכבה מה שנכנסין תחתיה לתוך השרשים כיון דאין שם אילן עליה:

1 והוא שזרע וכו'. וכן אם חפה אותה בעפר דהכי תניא בפרק בתרא דמכות דף כ"א ופסקה הרמב"ם בפ"ה ונראה נמי דסמך על מ"ש כבר ברפ"א על כלאי זרעים דהתם כתב אחד הזורע או המנכש או המחפה כגון שהיתה חטה אחת ושעורה אחת או פול אחד מונחין על הארץ וחפה אותן בעפר בין בידו בין ברגלו בין בכלי ה"ז לוקה סמך אתרתי על פי' חפוי שהוא בין בידו וכו' וגם המנכש דמהיכא תיתי להחמיר בכלאי זרעים טפי מבכלאי הכרם וסתמא תניא המנכש והמחפה וגם סמך על המנכש אדהתם ואדרב' קשיא לי מדפרש"י דמשני לה במו"ק דר"ע היא דסבר מקיים בכלאים לוקה ורבנן דפליגי עליה דר"ע ס"ל מחפה אינו לוקה דמאן דפטר במקיים פטר במחפה והמנכש עוקר עשבים רעים כדי שיגדלו האחרים יותר לוקה דחשיב כזורע כלאים ע"כ א"כ מנכש אפילו לרבנן אבל מחפה דוקא לר"ע וכי היכי דלא פסק' כר"ע דלוקה במקיים ה"נ לא ה"ל לפסוק כמותו במחפה אבל כי דייקת בריש מו"ק לא קשה ולא מידי דהתם רבה משני לה לברייתא הכי אדמותיב ליה רב יוסף בפלוגתייהו דמנכש ומשקה לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום חורש רב יוסף אמר משום זורע וברפ"ח דהלכות שבת פסק הרמב"ם דמשקה חייב משום זורע ואע"ג דרבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה כמ"ש רבינו בפ"ק דקידושין סימן ח' ולא תשגיח במה שבמגיד כתוב רבא דט"ס הוא וצ"ל רבה דאילו רבא הוא ה"ל לסדר רב יוסף קודם ולכן נ"ל דטעמא משום דהכא שאני דרבה דחיק ליה בברייתא בשינויא דחיקא דכולה ר"ע היא שר"ע אמר כו' וגם אליביה יחידאה היא אך תימה על הרמב"ם דלא קחשיב בה' שבת למנכש דתולש עשבים רעים וכו' וכבר תמה זה הכ"מ שם ועוד כתב הרמב"ם בכלאי זרעים ברפ"ק דא' הזורע בארץ או בעציץ נקוב אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב היו מכין אותו מכת מרדות ונ"ל ודאי דכן נמי כלאי כרם וסמיך ליה אדכלאי זרעים דמוקדמים לו אך מ"ש הכ"מ דזרע בעציץ נקוב משנה ס"פ דכלאים אינו כן דהתם לענין איסור לקדש נשנית אבל למלקות לא קתני אלא עיקרא דמלתא משום דבכל דוכתי משמע דנקוב כארץ וכן ממנחות פ' ר' ישמעאל מנחות דף ע' דאעציץ שאינו נקוב אשמועינן דמכין מכת מרדות מדרבנן ש"מ ודאי דנקוב לוקין מדאורייתא דאי תרוייהו במכת מרדות נקוב ושאינו נקוב הל"ל ומ"מ אין נראה לחלק ולומר דבחו"ל עצין שאינו נקוב מותר לגמרי:

8 כסף משנה על משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

אבל המשקה צמחים כו'. כתב הרב המגיד מימרא פרק קמא דמ''ק אתמר המנכש וכו' עיין במ''מ. ופסק רבינו כרב יוסף עכ''ל. ויש לתמוה שהרי במנכש פסק רבינו בסמוך כרבה דהוי תולדת חורש. ואפשר שרבינו מפרש דתרי גווני מנכש הוו וההוא דמ''ק הוי משום זורע דהיינו שעוקר העשבים רעים והוא סבה שיצמחו ביותר העשבים הטובים והאי הוא דהוי תולדת זורע ומנכש דנקט רבינו הכא היינו שחופר בעיקרי האילנות האי הוא דהוי תולדת חורש. ומ''מ יש לתמוה למה השמיט רבינו מנכש דמ''ק:

« דברי חמודות על מנחות Hilchot Chala דברי חמודות על מנחות Hilchot Orlah »