פירושי רד"צ הופמן על ויקרא כ״ד:א׳

1 נספח לחוקי המועדים

2 הפרשה שלפנינו מכילה שלושה חלקים: א. מצות נר תמיד במקדש, פסוקים א-ד, ב. דיני לחם התמיד, ה-ט, ג. קבוצת חוקים על גידוף השם ומעשי חבלה כלפי חברו, בקשר למעשה שהיה, י-כג.

3 אם נכון הדבר שחוקי המועדים נמסרו על ידי משה לבני ישראל מיד אחרי רדתו מהר סיני כג מד, יש להניח, שמיד אחר כך קיבל משה הוראה מפי ה' להודיע לבני ישראל גם את מצוות נר תמיד ולחם התמיד. אלו היו צריכות לשמש השלמה לחוק המועדים, אמנם היינו מצפים למצוא כאן את מצות קרבן תמיד וקטורת תמיד. ובבמדבר כח נמצא, באמת, חוק קרבן התמיד בראש כל קרבנות החגים. ואולי זה הוא הטעם, שרק החוק בדבר נר התמיד ולחם התמיד ניתוספו אל חוקי קרבנות החג: במועדים מוסיפים אל קרבן התמיד עוד מוספין. המוספין הוקרבו לפי במדבר כח-כט בכל פעם "על עולת התמיד" או "מלבד עולת התמיד". אמנם, קטורת התמיד לא קיבלה הוספה, אבל פעם אחת בשנה הוסיפו עליה הוספה חשובה, היינו ביום הכיפורים, שבו הוכנסה מלבד קטורת תמיד הרגילה עוד מנה של קטורת אל קודש הקדשים. ורק נר התמיד ולחם התמיד נשארו במתכונתם ולא נשתנו במועדים. וזאת היה צורך להבליט על ידי סידור שתי המצוות הנזכרות סמוך לחוקי המועדים. והטעם לכך נובע, כנראה, מתוך כוונת המצות של נר התמיד ולחם תמיד, שעליו העירונו בקצרה בביאור לא יא, ובאריכות יש לדבר על זה בשמות פרק כה. אפשר גם, ששבעת הנרות של המנורה מרמזות על שבעת שבתות החגים ראה לעיל בפתיחה לחוקי המועדים ושתים עשרה לחם התמיד – על שנים עשר ימי המועדים האחרים, ששה מהם בחג האביב באשר גם יד בניסן נחשב לחג, כג ה וששה בחג האסיף בסתיו.

4 קבוצת המצוות, שבאה אחרי זה י-כג אין לה, כפי הנראה, שום קשר לחוקי המועדים, וסידורן במקומן כאן אפשר היה לנמק רק בזה, שהמאורע שמספר עליו באותה הפרשה של שתי המצוות, אירע דווקא באותו פרק זמן, שמשה פירסם את החוקים שקיבל בסיני, וזה היה בין יום הכיפורים וחג הסוכות, או בימי חג הסוכות בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, אמנם, לפי מדרשי ההלכה ספרי, ספרא במדבר וספרי זוטא אירע מאורע זה בעצם הזמן של אותו המעשה שעליו מסופר בבמדבר טו לב ואילך, והוא, בראש חודש אייר בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, היינו קודם מתן תורה, השוה מלבי"ם, אמור רמז. והנה הודגש בהזדמנות זו, שגם בדיני נפשות וגם בדיני ממונות "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה", וקבוצת החוקים מסתיימת בנוסחא "אני ה' אלהיכם", בדיוק כמו חוק חג הסוכות כג מג וחוק מתנות עניים שם, כב. האם לא התכוונו כאן הכתובים לרמז על הקשר הפנימי שבין המצוות שלפנינו ובין חוק חג הסוכות? אם האזרח הנהנה מכל הזכויות, יוצא דווקא באותם הימים שביתו מתמלא כל טוב, מדירת קבע שלו, כדי להכיר, שכמו הגר נטול הזכויות, הוא מוצא מבטח רק בחסות ה' ראה ביאור לפסוק מב, הרי ישים אל לבו את חוקת התורה, שבפרק כד כב: "כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלהיכם". העשירים והעניים, הגרים והאזרחים, אל אחד להם – זוהי התורה, שבה מסתיימים שני חלקי חוקי המועדים וקבוצת החוקים שניתוספו להם. ואם חכמינו פסקו השוה משנת סנהדרין יא ד ומזרחי לדברים יז יג, שהוצאה לפועל של משפט מות נדחית במקרים ידועים עד הרגל, הרי אפשר, שמעשה משפט מות על ידי רגימה באבן, שמסופר בפרשה כד, פסוק כג, יש לו קשר לחוקי המועדים. גם לפי מלכים-א כא, יב-יג הקהילו אסיפה גדולה, כדי להוציא לפועל משפט מות נגד מגדף ה'.