קרשקש על מורה נבוכים, חלק ב, הקדמה כ״ב

מפרשים:
1 היא שכל מחוייב המציאות בבחינת עצמו אין סבה למציאותו כלל ולא בשום ענין. וכבר התבאר שיש שם מחוייב המציאות בבחינת עצמו ממציאות התנועה אשר אין לה תכלית אשר לא סרה ולא תסור לפי דעת אריסט"ו והתנועה מצד מה שהוא כח בגשם ב"ת והוא הגלגל יהיה כח המניע בו ב"ת ולא יתנועע תמיד יתחייב א"כ שאותה התנועה המתמדת מגעת מכח בב"ת והיא הסבה הראשונה: