קרשקש על מורה נבוכים, חלק ב, הקדמה כ״א

1 כי כל מה שלמציאותו סבה הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו שאם ימצאו סבותיו ימצא ואם לא ימצאו או יעדרו לא ימצא, זאת ההקדמה כתב אבן סיני בעצמו ואבן רשא"ד דחה אותה ואמר אם ידע ענין אפשר מהו לא היה אומר זה. וזה מבואר כי הדבר לא ימלט מאחד משני עניינים או הכרחי או אפשרי וההכרחי יאמר על שני פנים או יהיה מוכרח המציאות כלומר מחוייב או יהיה מוכרח ההעדר והאפשר בדבר הנמצא ובדבר שאינו נמצא, אם היא נמצא נאמר עליו שהוא אפשר העדרו ואפשר שלא יעדר ואם אינו דבר נמצא נאמר אפשר שיהיה או אפשר שלא יהיה אבל בדבר נמצא לא יאמר עליו אפשר המציאות כי אם בדרך שאמרנו. ואיך יאמר אבן סיני על הגלגלים והשכלים שלא סרו מהיותם ולא יהיה זמן שלא נמצאו עם האמינו בקדמות העולם איך יאמר עליהם אפשר המציאות אחר שהיה מאמין בקדמות העולם. אמר המפרש זה דברו כי לא קראם אפשר המציאות שאפשר שלא ימצאו ומציאותם אפשרות אלא שלא ימצאו כ"א בסבה ולא בבחינת עצמם רק בבחינת השי"ת הנמצא בבחינת עצמו אבל אפשריים בבחינת עצמם ומחוייבים בבחינת סבתם: הקדמה כ