קרשקש על מורה נבוכים, חלק ב, הקדמה כ׳

« קרשקש על מורה נבוכים Part 1 76 קרשקש על מורה נבוכים Part 2 1 »

20 מורה נבוכים פתח ↗

17 יז. ההנחה השבע עשרה: לכל נע יש בהכרח מניע: או מחוצה לו, כמו האבן שהיד מניעה אותה, או שהמניע שלו בתוכו, כגוף בעל החיים, שאז הוא מורכב ממניע ומִנע. ולכן כשהוא מת, ונעדר ממנו המניע, שהוא הנפש – בו ברגע נותר הנע, שהוא הגוף, כפי שהיה, אלא שאינו נע אותה תנועה. אך כיוון שהמניע המצוי בנע נסתר ואינו גלוי לחושים, חשבו שבעל החיים נע בלי מניע. וכל נע שהמניע שלו נמצא בתוכו, הוא הנקרא "נע מעצמו", והכוונה היא שהכוח המניע את מה שנע ממנו באופן עצמי, מצוי במכלול שלו.

1 כל מתנועע יש לו מניע בהכרח עד שלא יתנועע התנועה ההיא, כלומר אחר שימות וישאר הגוף לא יתנועע התנועה הרצונית אשר היתה לו בעוד שהיא בחיים ואמנם התנועה הטבעית תשאר בו שיתנועע כל חלק לשוב אל יסודו:

« קרשקש על מורה נבוכים Part 1 76 קרשקש על מורה נבוכים Part 2 1 »