קרשקש על מורה נבוכים, חלק ב, הקדמה ט״ז

מפרשים:
1 היא שאי אפשר ממנה. וביאור זה כי השנוים הם מהפך אל הפך באלו תאמר השינוי מההעדר אל ההויה או מההויה אל ההפסד וכן בכמה מהחסרון אל הצמיחה והצומח לא יצמח תמיד רק יגיע לשיעור שהוא תכלית צמיחתו וכן התנועה מהצמיחה והחסרון לא תתמיד אותה התנועה רק יגיע אל שיעור מה מהחסרון וכן התנועת מהלבן אל השחור לא תתנועע אותה התנועה תמיד רק תגיע לתכלית והיא כשתגיע אל השחור וכן בתנועת ההעתקה בתנועות יתרות מאחר שהם מההפך אל ההפך תהיה בהם מנוחה כאלו תאמר כשהתנועע מלמטה למעלה כשיגיע אל מקומו ינוח וכן חלק מן הארץ או מן המים כשיתנועעו מלמעלה ינוח במקומו הטבעי אבל הסבובית היא תנועה מדובקת אי אפשר שיצוייר בה מנוחה: הגה"ה זאת ההקדמה מתבארת בספר השמע במאמר שמיני בכלל ה' בפרק א':