באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ח׳:ד׳

4 חמשה בגבינים כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל גז"ש במשנה אין לו גבינים וכו'. ופי' גביניו שוכבים ששער גביניו ארוך מגיע עד עפעפיו, ושני גבין שגבו פסוק לשנים ובכל אחד כעין שלשלת כדמות שדרה, וכתב רבינו במשנה כי אין מחלוקתם אם הם מומין או לא, דלכ"ע מומין נינהו אלא מחלוקתם אם זהו גבן האמור בתורה. ובפי' הפסוק הוא שנחלקו ותפס רבינו כת"ק שפי' גבן שאין לו גבינים. ובגמ' הקשו וגיבן שאין לו משמע ורמינהו כו' אמר רבא זהו מדרש או גבן. ופרש"י ז"ל המשנה שאמרה זהו גיבן פירושה זהו מה שאנו מרבים מאו גבן, ואם גרסת רבינו כן, אפשר שלא חשש רק לפרש דגבן לשון גבינים הוא כת"ק, ולא לשון גב כר"ח ולא חשש לפרש מהו שהוא מתיבת גבן גופה, או מה שהוא מרבויא דאו, ואפשר דסבר שריבוי מלת או היינו דגלי לן אגבן שכולל שניהם יש לו הרבה ואין לו כלל, א"נ אפשר דרבא אברייתא קאי ולא גריס בברייתא אין לי כו'. והראשון יותר נכון, דע"כ הכל בכלל גבן הוא, דמלת או לאו מידי משמע, אלא דרבי למכללה בכלל גבן, ופי' גבינים הרבה כתב רש"י ז"ל ששני גבות עיניו מצטרפות ואין ביניהם הפרש חלק, ויותר נראה לשון גבינים הרבה, כפי' רבינו שיש לו ג' או ד' גבינים. ומי שאחת מגביניו משונה זהו מזוגדוס שנז' בסמוך שכולל כל שינוי שיהיה בין הזוגות: ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב משנה שם אין לו גבינים או אין לו אלא גבן אחד, זהו גבן האמור בתורה. ר' דוסא אומר כל שגביניו שוכבים. ואמרינן עלה בגמרא וגבן שאין לו משמע, ורמינהו גבן שיש לו גבינים הרבה, אין לו גבינים או אין לו אלא גבן אחד מנין ת"ל או גבן, אמר רבא זהו מדרש או גבן, כלומר ת"ק נמי מאו גבן דריש לה, וה"ק זהו או גבן האמור בתורה. ור' דוסא פליג ולא דריש או. ולא פליגי אלא בפי' דקרא לדעת מהו גבן האמור בתורה. אבל כ"ע מודו דבכל גוונא הוי מום, ומכאן תבין סדורו של רבינו, שהרי הפסיק בין אין לו גבינים ובין אין לו אלא גבן אחד כדברי ר' דוסא שאמר מי שגביניו שוכבים לפי שהוא כולל שתי הגבינים. ואח"כ כתב מי שאין לו אלא גבין אחד. וא"ת מסקנא דרבא הוא דגבן האמור בתורה הוא מי שיש לו גבינים הרבה ומי שאין לו גבינים אתו מרבויא דאו גבן. ורבינו כתב מי שאין לו שיער בגביניו זהו גיבן האמור בתורה, וי"ל דנקיט רבינו לשון מתני' ולא נחית אי מידרש מגבן או מרבויא דאו גבן דלא נפקא לן מידי לענין דינא, דבכל גוונא הוי מומא. וקושטא הוא דמלת גבן משמע תרתי מי שיש לו גבינים הרבה ומי שאין לו גבינים כלל כמו ויעזקהו ויסקלהו שפי' שסיקל האבנים ממנו ורבים כמוהו:

5 מי שיש לו גבינים הרבה יותר על שנים כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל היינו רישא דברייתא גבן שיש לו גבינים הרבה וכתב רש"י ז"ל ששתי גבות עיניו מצטרפין ואין הפרש חלק בין זו לזו. ורבינו לא פירש כן חדא שאין זה מום דכמה בני אדם יש להם כך. ואדרבא אומרים קצת בני אדם שהוא יופי באדם. ותו דלישנא דברייתא לא משמע הכי דנקיט מי שיש לו גבינים הרבה ולפרש"י ז"ל הוי לי' למיתני מי שגביניו מחוברות. ודחקו ז"ל לפרש כן לפי שלא שמענו ולא ראינו מי שיהיו לו גבינים הרבה. וודאי דמודה הוא ז"ל שאין לך מום גדול מבעל שני גבינים: