חולין פ״ט ב:ג׳-י״ב

מפרשים:
1 מַתְנִי׳ גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחוּלִּין וּבַמּוּקְדָּשִׁין, וְנוֹהֵג בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף – מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף.
2 וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, וְחֶלְבּוֹ מוּתָּר.
3 וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב.
4 גְּמָ׳ מוּקְדָּשִׁין – פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאַקְדְּשֵׁיהּ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּר גִּיד מִינֵּיהּ?
5 וְכִי תֵּימָא יֵשׁ בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאָתֵי אִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין וְחָיֵיל אַאִיסּוּר גִּיד, הַאי ״מוּקְדָּשִׁין נוֹהֵג בְּגִיד״ מִיבְּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא קָסָבַר אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, וּבְמוּקְדָּשִׁין אִיסּוּר גִּיד אִיכָּא, אִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין לֵיכָּא.
6 וְסָבַר תַּנָּא דִּידַן אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם? וְהָתְנַן: יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה!
7 אֶלָּא, הָכָא בְּוַלְדוֹת קָדָשִׁים עָסְקִינַן, וְקָסָבַר נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, וְקָסָבַר וַלְדוֹת קָדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים, דְּאִיסּוּר גִּיד וְאִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתֵי.
8 וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ בִּשְׁלִיל, וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא ״נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בִּשְׁלִיל עָסְקִינַן! הָכִי קָאָמַר: דָּבָר זֶה מַחְלוֹקֶת דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן.
9 וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּתַרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתוּ? וְהָתְנַן: עַל אֵלּוּ טוּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, עַל הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת.
10 וְקַשְׁיָא לַן: עַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת מְגַלֵּחַ, עַל כּוּלּוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְנֵפֶל שֶׁלֹּא נקשרו נִתְקַשְּׁרוּ אֵבָרָיו בְּגִידִין.