חולין י״ג ב:י״א-י״ב

11 רא"ש פתח ↗

מתני' השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשירה:

11 כסף משנה על משנה תורה, הלכות שחיטה פתח ↗

הסומא. משנה פ' הכל שוחטין חולין דף י״ג: השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה:

11 דור רביעי פתח ↗

ע״ב משנה השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה, הנה הרמב״ם ז״ל מחלק האי משנה לשנים ודין דשוחט בלילה הביאו בפ״א הכ״ח וז״ל ואמתי שוחטין בכל זמן בין ביום ובין בלילה והוא שיהי׳ אבוקה כנגדו וכו׳, והדין דסומא מביא בפ״ד ה״י וז״ל ״הסומא לא ישחוט לכתחלה אלא א״כ אחרים רואין אותם ואם שחט שחיטתו כשרה״ עכ״ל, והטעם בזה מבואר כי הרמב״ם בדין דשוחט בלילה, דינא דתוספתא פסק, דשוחטין בלילה לכתחלה והוא שאבוקה כנגדו כי זה עיקר הדין מה שרצה התנא להשמיענו, כדי לפרש הכלל שבמשנה שאח״כ, דף ט״ו ע״ב, הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין, ותחלה מפרש הכל שוחטין חוץ מחשו״ק, ושחיטה נכרי נבילה, ואח״כ לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה, ואיכא בזה רבותא להשמיענו שלא נטעה לומר דנילוף מקדשים דלילה לאו זמן שחיטה הוא, וניהו דמצד הקרבה אמרה תורה, ביום צוותו להקריב קרבניהם, אבל מצד השחיטה מטהרת מידי נבלה גם בשוחט קדשים בלילה, היינו לפי האמת דידעינן דשחיטה נוהגת גם בלילה, אבל יכולים היינו לומר דהא דאמרה תורה ביום צוותו להקריב, משום שחיטה ציוה כן, משום דאין שחיטה בלילה, ואז באמת הי׳ שחיטת לילה פסולה מדין שחיטה, קמ״ל דלעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה, אבל אין לדחוק ולפרש, דקמ״ל דאור האבוקה כאור היום דמי, דאז עיקר חסר מן הספר בתוספתא, דרק ר״פ מוסיף והוא שאבוקה כנגדו, וכן תראה בלשון הרמב״ם ששמר לכתוב ״מתי שוחטין בכל זמן בין ביום ובין בלילה וכו׳״ ולעיל מני׳ בהל׳ ד׳ כתב ״דזביחה זו האמורה בתורה סתם, צריך לפרש אותה ולידע באיזה דבר שוחטין והיכן שוחטין וכו׳ שכל אלו הדברים ע״פ ציוה בהן וכו׳״ עכ״ל, הרי דהאי ומתי שוחטין, נמי בכלל הללממ״ס הוא דשוחטין בין ביום ובין בלילה, וע״כ צריכין האי הלכה כדי שלא נאמר דלילה לאו זמן שחיטה כמו בקדשים, ויותר נראה לומר, לפי מה שכתבו בעלי המקובלים דלילה זמן שליטות השדין והלילין, ונראה כשוחט להני, ויש קצת ראי׳ לזה מדקתני בתוספתא בהדי לילה בין בראש הגג ובין בראש הספינה, דבשני אלו ודאי הרבותא שלא חיישינן ששוחט לשם הרים וכוכבים ומזלות, או לשם ימים כפרש״י ויש לעיין למה השמיט הרמב״ם את זאת אבל התנא דמשנתינו חברו עם סומא, ונקט לשון דיעבד ומשום דמיירי דומי׳ דסומא, באין אבוקה כנגדו כדאמר בגמ׳, וממילא שמעינן דלילה זמן שחיטה הוא, ובאבוקה כנגדו גם לכתחלה מצי שחט, כי בזה דאבוקה מהני לאור היום, אין בו שום חידוש, כי גם התוספתא לאו האי רבותא קמ״ל אלא דלילה זמן שחיטה הוא כנ״ל, ועיין עוד לקמן במשנה דהשוחט בשבת מה שכתבתי שם, ודו״ק.

12 רש"י פתח ↗

לכתחלה לא - ישחוט בלילה שמא לא ישחוט רובא והוא לא ידע:

12 תוספות פתח ↗

בין בראש הספינה - פירש בקונטרס אע"ג דאמרינן לקמן חולין דף מא. דאין שוחטין לתוך ימים אפילו הכי בראש הספינה שוחטין דהכל יודעין דכיון דבספינה הוא על כרחך הוא שוחט לתוך הים שלא לטנף ספינתו ואי אפשר לומר כן דאפילו עומד בספינה אסור לשחוט לתוך הים כדאמרינן לקמן בסוף פרק שני שם: אלא מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דופני ספינה:

12 רבינו גרשום פתח ↗

ורמינהי לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה. אמר רב פפא בשאבוקה כנגדו וכו' התם דומיא דיום כלומר בשאבוקה כנגדו והכא דומיא דסומא כלומר בין בלילה בלילה דומיא דסומא שאינו רואה כל עיקר מי דמי התם מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן כו' כלומר לענין נבלה והוה ליה כנולד ואסיר והתם רבי יהודה אוסר אבל הכא מעיקר' מוכן לאדם לעיקר שחיט' ולאו הלכה זו כמותו מה דאמרי' שאסורה באכילה ליומיה. מי סברת בהמה בחייה לאכילה עומדת דאת אמרת הכא מעיקרא מוכן לאדם וכו' ולאו הלכה זו כמותו בהמה בחייה לגדל עומדת ולאו מעיקרא מוכן לאדם והוי דומיא דנבלה דמעיקרא לא מוכן לכלבים ואסר ר' יהודה דאמר אם לא היתה נבלה מע"ש שאסורה היא לפי שאינה מן המוכן הכא נמי כיון דמע"ש לא היתה מוכנת לאדם אסורה והלכה זו כמותו סבירא. אי הכי בהמה לר' יהודה היכי שחטינן כלומר כיון דבהמה בחייה לגדל עומדת ולאו הוו מוכן לר' יהודה דבעי הכנה היכי שחטינן ביו"ט מוקצה הוא אלא תדע דמוכנת היתה לר' יהודה כגון הכי:

1 מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה, וְכֵן הַסּוֹמֵא שֶׁשָּׁחַט – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

2 גְּמָ׳ הַשּׁוֹחֵט דִּיעֲבַד – אִין, לְכַתְּחִלָּה – לָא. וּרְמִינְהִי: לְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין, בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה, בֵּין בְּרֹאשׁ הַגָּג בֵּין בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה!

11 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ב משנה השוחט בלילה, וכן הסומא ששחט — שחיטתו כשרה.

11 מאירי פתח ↗

המשנה השלישית והכונה בה בהשלמת ענין השוחטים ובהתחלת ביאור החלק השני מן הפרק והוא לבאר באיזה זמן שוחטין ואמר על זה השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה אמר הר"מ פי' השוחט בלילה ר"ל באפלה של לילה אבל באור הנר מותר לשחוט לכתחלה ודע ששחיטת נשים ועבדים מותר לכתחלה אם הם יודעים ומומחים כמו שזכרנו וכבר נתבאר זה בשלישי מזבחים באמרו שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים:

11 ים של שלמה על חולין פתח ↗

דין השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתן כשרה בדיעבד ולא לכתחילה. וה"ה ביום במקום אפל והוא שלא היה אבוקה כנגדו ואם היה אבוק' כנגדו מותר לכתחילה ובנר אחד לא סגי והשוחט בשבת ובי"ה בשוגג שחיטתו כשרה ומ"מ אסור בו ביום עד למ"ש בכדי שיעשו:

12 רא"ש פתח ↗

גמ' השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהי לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה ואמר רב פפא כשאבוקה כנגדו. אמר רב אסי דיקא נמי דקתני התם דומיא דיום והכא דומיא דסומא שמע מינה:

12 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ג גמרא ומדייקים בלשון המשנה: "השוחט בלילה" נאמר, ולא "שוחטין בלילה", לומר דיעבד שכבר עשה — אין כן שחיטתו כשרה, אבל לכתחלה — לא ישחוט, שמא לא ישחט כראוי. ורמינהי ומשליכים, מראים סתירה ממה ששנינו: לעולם שוחטין, בין ביום ובין בלילה, בין בראש הגג בין בראש הספינה, ומשמע ששוחטים בלילה לכתחילה!

12 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה לכתחלה לא. שמא לא ישחט רובא. גם ביום חיישינן ואם לא בדק טרפה או נבלה כדלעיל ט. אלא בלילה כיון דא"א לבדוק תיכף אחר שחיטה. חיישינן שמא ישכח למחר לבדוק עי' ט"ז וש"כ רסי' י"א:

חולין י״ג ע״א » « חולין י״ד ע״א