חולין קל״ט ב:י׳-י״א

1 אָמְרִי לֵיהּ פַּפּוּנָאֵי לְרַב מַתְנָה: מָצָא קֵן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: ״וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ״. מֹשֶׁה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? ״בְּשַׁגַּם הוּא בָּשָׂר״.

2 הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? ״הֲמִן הָעֵץ״.