חולין ק״ה א:ז׳-ח׳

7 רש"י פתח ↗

בשר שבין השיניים - מי חשיב בשר שלא לאכול גבינה עמו עד שיטלנו:

7 רבינו גרשום פתח ↗

בשר של בין השינים מהו. כלומר אם יש לו בשר בין השינים מהו שיאכל גבינה:

7 דור רביעי פתח ↗

ע״ש גמר׳ א״ל ר׳ אתא בר׳ יוסף לר״ח בשר שבין השניים מהו קרי עלי׳ הבשר עודנו בין שיניהם, לפרש״י ז״ל השאלה הי׳ על בשר שבין שניים, אפילו לאחר שש שעות, שלא לאכול גבינה עד שיטלנו מפני שעדיין חשוב בשר, וע״ז קרי עלי׳ האי קרא, דאלמא מיקרי בשר, עיין בפוסקים, ופירוש זה לפלא בעיני דע״כ שאל אם לא חשב אחר שש כנתעכל דמיד ודאי חשוב בשר, דהרי אמרינן לעיל סוף פ׳ גה״נ דאפילו חזר והקיאו מתחייב על אכילתו דלא הוה עיכול, מכש״כ מה שנתחב בין השיניים דלא הוי כמעוכל, ולכן ע״כ לפרש דשאל אלאחר שש שעות, וא״כ מה השיב לו מן הקרא דבשר עודנו בין שיניהם, דלא מוכח מידי אלאחר שש, ולא עוד אלא דהקרא בפשיטתו לא מיירי כלל בבשר שנתחב בין שן לשן, אלא פירושו דהבשר עדיין בפיהם דהיינו בין השיניים שלמעלה ושלמטה עיין ברש״י בחומש, טרם יכרת כתרגומו עד לא פסק, ד״א אינו מספיק לפוסקו בשיניו עד שנשמתו יצאה עכ״ל ולד״א דהיינו שלא הספיקו ללעוס הבשר, ודאי אין מקום לדרש זה שבגמ׳ אלא דגם לפי התרגום שפירוש דלא פסקו מלאכול ג״כ אין המדובר מבשר שבין שן לשן כמובן, ועוד קשה לי דמ״ש דקמסופק אבשר ולא אגבינה אם נמצא שנתחב ממנו בין שיניו ועדיין הוא שם לאחר שעות אי שרי לאכול בשר בלי ליטול הגבינה שבין שיניו דמהיכי תיתי נימא דגבינה חשוב כמעוכל בין שיניו ואפילו מיד, דהרי אחר גבינה מותרת לאכול בשר מיד אחר קינוח והדחה, ודוחק לומר דע״י קינוח והדחה א״א שתשאר בין שיניו רק בשר ולא גבינה. ולכן יותר מסתבר שיטת הרמב״ם ז״ל דס״ל דטעמא דר״ח דאמר אכל בשר אסור לאכול גבינה הוא מטעם בשר שבין השיניים שאינו סר בקנוח כמו גבינה אלא דמהרממ״ל ויתר המפרשים נתקשו להו, דא״כ מה שאל לי׳ ר׳ אתא בשר שבין השיניים מהו, כיון דעיקר חיוב השהיי׳ שבין בשר לגבינה הוא מטעם בשר שבין השיניים שאינו סר בקינוח, ואני תמהני לכאור׳ עוד יותר דלפי שיטת הרמב״ם דלאחר שש באמת חשוב כמעוכל, ואין צריך להסירו וקשאל רק אמיד, ומה קמבעי לי׳ דמהיכי תיתי לא יהי׳ חשוב בשר וכנ״ל, דאפילו בלעו והקיאו לא הוה עיכול, אבל לפע״ד נראה דהפירוש בגמ׳ לפי שיטת הרמב״ם כך הוא דר׳ אחא בר״י הקשה לר״ח בשר שבין השיניים מהו כלומר אולי אינו חשוב ואין זה אלא כ״ש ואינו כדאי לחוש עליו ולאסור בשביל זה לאכול גבינה אחר קינוח, וע״ז השיב לו דרך מליצה והבשר עודנו בין שיניהם, דחשוב וכדאי לאסור בשביל האי כ״ש שבין שיניו ולא דרך ראי׳ הביא האי קרא, אלא דרך מליצה וזה נראה לי ברור ונכון לפי שיטת הרמב״ם ז״ל ודו״ק.

8 רש"י פתח ↗

הבשר עודנו - אלמא מיקרי בשר:

8 מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים פתח ↗

ואין ראוי לישראל וכו'. בפרק כל הבשר חולין דף ק"ה איתא עובדא דרב חסדא ורבא בר רב הונא דהוו קאזלו בארבא אמרה להו ההיא מטרוניתא אותבן בהדייכו לא אותבוה אמרה מלתא אסרתה לארבא אמרו אינהו מלתא שריוה וכו' ופירש רש"י אף הן היו בקיאים בדבר ועושים להציל עצמן מיד המכשול ואיכא דאמרי שאמרו שם ולא מוכחא מלתא ע"כ:

1 גּוּפָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: אָכַל בָּשָׂר – אָסוּר לֶאֱכוֹל גְּבִינָה, גְּבִינָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר יוֹסֵף לְרַב חִסְדָּא: בָּשָׂר שֶׁבֵּין הַשִּׁינַּיִם מַהוּ?

2 קָרֵי עֲלֵיהּ ״הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם״.

7 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ג למעלה הובאה הלכה משמו של רב חסדא בבירור הוראתו של ר' יוחנן, ועתה דנים בה גופא עצמה, ובנוסחה המורחב. אמר רב חסדא: אכל בשר — אסור לאכול מיד אחר כן גבינה, ומשום שהבשר מפריש שומן הנדבק בפה והמשמר עדיין בפיו את טעם הבשר. אבל אם אכל גבינה — מותר לאכול בשר. אמר ליה לו רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשאלה: בשר שבין השינים מהו דינו לענין אכילת גבינה אחרי כן, האם הריהו נחשב כבשר, ואין לאכול גבינה כל עוד הוא נתון בתוך פיו?

7 ריטב"א פתח ↗

בשר של בין השינים מהו. פי' לענין סעודה שני' דאי נפיק מתורת בשר או לא. וא"ל דצריך קינוח כי עודנו שם בשר עליו דכתיב הבשר עודינו בין שיניהם. דאלו בסעודה ראשונה פשיטא דתורת בשר עליו. ולפיכך הצריכו עליו קינוח. והא דאמרינן בסעודה אחריתי היינו כדרך שהעולם אוכלין אחת שחרית ואחת בין הערבים וכן דעת הגאונים ז"ל וכן עיקר. אבל בתוספות פי' שלא חלקו בדבר והתירו בבא לאכול סעודה שני' מיד. נמצא פתקן של דברים הלכה למעשה. שאם אכל בשר בהמה תחלה אסור לאכול גבינה באותה סעודה ובסעודה שניה מותר לאכול גבינה אע"פ שלא קנח. ואם מצא עכשיו בשר בפיו מקנחו ודיו: ואם אכל גבינה תחלה מותר לאכול בשר באותו סעודה כשיקנח וידיח פיו בנתיים ואפילו ביום ונט"י בלילה או ביום אם ידיו מזוהמות. ולענין עוף וגבינה אפי' אכל עוף בתחלה מותר לאכול גבינה באותו סעודה בין ביום ובין בלילה בלא קינוח הפה ובלא נט"י. וה"ה לבשר חיה למאי דקיי"ל בשר חיה מד"ס ואגרא חדא מינייהו נקט ונקט עוף דשכיח טפי. א"נ דס"ל כר' יוסי הגלילי דסבר חיה מדאורייתא. ולית הילכתא כוותי'. ולא כדברי ר"ת ז"ל שפי' דוקא עוף שאינו נדבק לחיך כ"כ אבל חיה דינו כבהמה ואינו נכון. וכל שאין שם בשר וגבינה בעין אלא שזה תבשיל של בשר וזה תבשיל של גבינה נראין דברי ר"ת ז"ל: דאפילו אכל תבשיל של בשר תחלה ובא לאכול אחריו גבינה שהוא מותר בנט"י בנתיים אם הוה בלילה או ביום אם היו ידיו מזוהמות ואצ"ל לקנוח הפה וזהו שאמרו לקמן בשמעתין הא דאמרת מים האמצעים רשות לא אמרן אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה ולשון בין תבשיל לגבינה שאכל תחלה תבשיל של בשר משמע. וכדאמרן לעיל כמה ישהא בין בשר לגבינה ואפ"ה משמע דבנט"י בנתיים סגי. ויקשה על פי' הגאונים ז"ל. א"ו שבזה אנו תופסים כפי ר"ת ז"ל. והיינו דנקט לישני' דתבשיל ולא נקט בין בשר וגבינה כדאמרינן בכולי' שמעת'. משום דהתם מיירי בתבשיל של בשר ולא אכל מן הבשר ובששניה' זה של בשר וזה של חלב אפי' נט"י אינה אלא רשו' וכדאמרינן לא אמרן אלא בין תבשיל לתבשיל ולא בשניהם של בשר או שניה של גבינ' איירי כדפרש"י ז"ל דא"כ פשיט' שהם רשות אלא ע"כ כדאמרן וכן התירו בתוספות אפי' לשיטת הגאונים ז"ל וכן נראה עיקר. ותו לא מידי. ירושלמי אכל חובץ וחזר ואכל קופר בעי למבער פתיתי פי' חובץ גבינה וקופר בשר צריך לכבד השולחן בנתיים מן הפתיתין שלא יפלו בבשר ע"כ ממהדורא בתרא. מהדורא קמא.

7 דרישה פתח ↗

כתב בה"ג שהאוכל בשר מותר לאכול אחריו גבינה וכו' פרק כל הבשר אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אכל גבינה מותר לאכול בשר. ותו איתא התם אמר מר עוקבא אנא בהא מילתא חלא בר חמרא דאילו אבא כד הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעודתא אחריתא אכילנא ופי' ה"ג שמ"ש רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי. אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא קינוח ונטילה ומר עוקבא שלא אכל גבינה עד סעודה אחרת מחמיר על עצמו היה א"נ בלא קינוח ונטילה מותר מסעודה לסעודה וה"ג כתב דלדידהו מ"ש מסעודה לסעודה היינו לאלתר אם סילק ובירך מותר והתוס' דהרא"ש הקשו שם ע"פ הגמרא מסוגיא דגמרא וכתבו דצ"ל דמ"ש ה"ג דאכל גבינה מותר לאכול בשר בלי הדחה וקינוח ר"ל שלא צריכין תרווייהו אבל הדחה מיהא צריך וכן דעת רבינו מ"ש בשם בה"ג בלא קינוח והדחה דר"ל דא"צ קינוח והדחה ומש"ה שינה וכתב בלא קינוח תחלה קודם הדחה לאשמועינן דהאי לא אקינוח קאי ומיהו גם מ"ש בלי הדחה הוא א"ש וכגון שאוכלים ביום דא"צ הדחה וכמ"ש ג"כ רבינו אפילו לפי המנהג והשתא א"ש דלא כ"כ לעיל בדברי בה"ג ומיהו לפירוש זה נצטרך לומר דהאוכל בשר תחלה צריך הדחה אפילו ביום ומשום דנדבק יותר וזה לא איתפרש בהדיא בדברי הפוסקים אם לא ממה שכתבו זה הדין דאכל ביום אאם אכל גבינה תחלה ולא כ"כ אאכל בשר תחלה. ומ"ש הרא"ש שהעולם נהגו להחמיר היינו שמפרשים מסעודה לסעודה כמשמעה מסעודת שחרית לסעודת ערבית ומ"ש רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה פי' אלא צריך להמתין מסעודה לסעודה ומ"ש אכל גבינה מותר לאכול בשר פירשו ע"י קינוח והדחה לאלתר. מעתה העולם תופשים פירוש זה עיקר וממילא שהאוכל גבינה אסור לאכול בשר רק ע"י קינוח ונטילה וא"צ להמתין. ממילא אם אכל בשר ואח"כ גבינה צריך להמתין ו' שעות ע"ז כתב הילכך אין לאכול גבינה אחר בשר וכו' ר"ל מאחר שלא נהגו כה"ג להתיר מסעודה לסעודה מיד ע"י קינוח והדחה הילכך אסור כו' ומ"ש רב נחמן אבל אם אכל אחר התבשיל של בשר הגבינה בעין חובה הוא ליטול. מתפרש שאם אכל מין א' אחר תבשיל של מין שני איזה שיהיה דינו כאוכל בשר בעין אחר גבינה בעין להצריך הדחה ונטילה ואע"ג דר"ת וה"ג פירשו בין תבשיל לגבינה שלאחריו. הפוסקים ס"ל דה"ה לגבינה שקודם לתבשיל אלא שלרבותא נקטיה לאשמועינן דאפילו בנטילה שלאחריו סגי בקינוח והדחה:

8 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

קרי קרא רב חסדא את המקרא הזה עליה עליו, כתשובה לשאלתו זו של רב אחא בר יוסף "הבשר עודנו בין שיניהם" במדבר יא, לג — הרי שאף הבשר שבין השיניים נקרא "בשר", וממילא אין לאכול גבינה כל עוד הוא נתון בין השיניים.

8 כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

כז סעיף ג' ירחוץ ידיו בין בשר לדג. וצריך לקנח ידיו משומן הבשר קודם כי המים לא יעבירו שומן הבשר מעל הידים. ואם דקדק באכילתו ב' ג' אצבעות די בקינוח אצבצעותיו כשמצטרך בבגד הראוי לקינוח ושוב לא בעי רחיצה דאין רחיצה זו חוקה אלא לבל יאכלם ביחד וכל מציאות דחזינן דלית ליה מידי דבוק שרי ואנן סהדי דבקינוח מועיל טפי מרחיצה בצונן. ובפה צריך קינוח ורחיצה גם יקנח בשר שבין השינים והא עדיפא דאיתיה בעיניה וכבר אמרו בש"ס חולין ק"ה ע"א דדין בשר אית ליה דהכתיב הבשר עודנו בין שניהם וירחוץ פיו אחר שניקה השינים. פר"ת או' ד' זב"צ או' י"ט ואו' ך' וכ"כ היפ"ל ח"ג או' ה' דמנהגינו לרחוץ הפה והידים. וכ"כ בן א"ח פ' פינחס או' ח'.

« חולין ק״ד ע״ב חולין ק״ה ע״ב »