חכמת שלמה על נדה ז׳ א

1 וְחַלָּתָהּ תְּלוּיָה, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. בְּאֵיזֶה סָפֵק אָמְרוּ? בִּסְפֵק חַלָּה. מַאי סְפֵק חַלָּה?

2 אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: שֶׁלֹּא תֹּאמַר בְּהוֹכָחוֹת שָׁנִינוּ כְּמוֹ שְׁנֵי שְׁבִילִין, דְּהָתָם חוּלִּין גְּרֵידָא נָמֵי מְטַמּוּ.

3 אֶלָּא בְּנִשְׁעָן, דִּתְנַן: זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין, בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד — טָמֵא, מַשָּׂאָן קַל — טָהוֹר, וְכוּלָּן טְהוֹרִין לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת, וּטְמֵאִין לִתְרוּמָה.

4 וְחוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה כְּחַלָּה דָּמוּ? וְהָתַנְיָא: אִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם, לָשָׁה אֶת הָעִיסָּה, וְקוֹצָה הֵימֶנָּה חַלָּתָהּ, וּמַנִּיחָתָהּ בִּכְפִישָׁה אוֹ בְּאַנְחוּתָא, וּמַקֶּפֶת וְקוֹרָא לָהּ שֵׁם.

5 מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי, וּשְׁלִישִׁי טָהוֹר בְּחוּלִּין, וְאִי אָמְרַתְּ ״חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה כְּחַלָּה דָּמוּ״, הָא טַמֵּיתִנְהוּ!

6 אָמַר אַבָּיֵי: כֹּל שֶׁוַּדַּאי מְטַמֵּא חוּלִּין — גָּזְרוּ עַל סְפֵקוֹ מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה, וְהַאי טְבוּל יוֹם, כֵּיוָן דְּלֹא מְטַמֵּא וַדַּאי חוּלִּין — לֹא גָּזְרוּ עָלָיו מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה.

7 וְהָא מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה, דְּוַדַּאי מְטַמֵּא חוּלִּין — וְלֹא גָּזְרוּ עַל סְפֵקָהּ מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה!

8 דְּאָמַר מָר: קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ, וְלֹא בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה!

9 הָתָם לָא פְּתִיכָא בְּהוּ תְּרוּמָה, הָכָא פְּתִיכָא בְּהוּ תְּרוּמָה.

10 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הַנַּח מֵעֵת לְעֵת — דְּרַבָּנַן.

11 מַתְנִי' רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן — בְּתוּלָה, מְעוּבֶּרֶת, מְנִיקָה, וּזְקֵינָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא בְּתוּלָה.