1מעלת גרה מגזרת גרון לשון גרגרותיך פי׳ מעלה המאכל בגרגרת לאחר אכילתה. ד״א לשון מים המוגרים מעלה את המאכל והמשקה המוגרים למטה בבטן.1אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה מאחר שאין להם אלא סימן אחד של טהרה כגון חזיר גמל ושפן וארנבת אבל אותה שאין להם שום סימן של טהרה לא הוזקק הכתוב להזהיר עליהם לפי שהם מאוסים ומתועבים אפילו לאומות.1ואת הארנבת יש אומרים שהיא מהדברים שלא ימצאו מהם זכרים וכן בת היענה ואין להשיב מכיענים במדבר לפי שהן נקבות כמו יעלים רחלים גמלים דובים עזים.1מבשרם לא תאכלו. מן הנהרגים שבכך לא יצאו מכלל נבלה.2ובנבלתם. של מתים עצמם.3לא תגעו לאכלו.1שקץ הוא לכם שלא לעשות בהם סחורה.2כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא הזכיר שמות לדגים לפי שהן מכוסין מעין אדם.1הנשר איגיל״ה ועל שם שמביט מרחוק נקרא נשר, מגזרת אשורנו. הפרס אשקופל״ה ועל שם שפורש כנפיו נקרא כן מגזרת אפרוש כפי ויפרוש כפיו.העזניה אורפרי״ש ועל שם עזותה ועקשותה נקראת כך.1הדאה. וושטויי״ר מגזרת ידאה הנשר. וסימן דש חטין, פירש דאה נראית, בפ׳ שמיני.2האיה אמר רבי עקיבא נאמר כאן איה ונאמר להלן דיה מה דיה האמורה להלן עשה בה את הראה ברי״ש שבפרשת ראה וסימנך רר בשרו, מין איה, אף איה האמורה כאן עשה בה את הדאה בדל״ת מין איה. ועל שם שמנהגה לישב באיים נקראת איה.1ערב קורבי״ל מלשון ערב על שם שחרוריתו.1בת היענה בלע״ז אישטרוצ״ה ועל השם עניה ומרודה והספדה קרואה יענה כדאיתא מספד כתנים ואבל כבנות יענה ולא צריך לאסור האם היא היענה דממילא לא אכלי לה שהרי קשה היא כעץ ומבדל בדילי אינשי מינה ומתוך קושי שבה היא אוכלת את הברזל. ורבותינו ז״ל דרשו מכאן שביצת עוף טמא אסורה.2התחמס ייא״י בלע״ז מגזרת חמס על שם גזל וחמס שבו.3השחף אשפמר״א וי״א מוייסו״ן מוליד שחפת.4הנץ. אישטויי״ר יש לו נוצה הרבה.1הכוס. סויאט״ה נכסה מעין אדם ושוכן במקום שאין בו ישוב.2השלך. קורמייאש״ה משליך ילדיו.3הינשוף. קבנ״ט עף בנשף.1התנשמת קלב״א שורי״ץ כל הרואה אותה ישתומם.2הקאת לא נתפרש שמו, מנהגו להקיא מאכלו.3הרחם פיא״ה מרחם על ילדיו.1החסידה. ציגוני״א עושה חסידות עם חברותיה כמו שפרש״י.2האנפה. היורו״ן בלע״ז תתאנף מהרה.3הדוכיפת. הרופ״א הודו כפות כמו שפירש״י.4העטלף גרו״ט עוף קטן עט ועף בלילה ואין לו עינים כדאמרינן בעלמא משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאורה.1אשר לו כרעים לא כתיב לו קרי.1הארבה לשון ריבוי.2הסלעם יושב בסלעים.3החרגל מתחרה ברגליו לנתר בהם.4החגב מלשון ויסתבל החגב מנתר בעגבותיו ובכרעיו.1וכל שרץ העוף לא כתיב בדגים ובעופות טומאת מגע רק שיקוץ לפי שעיקר יצירתה מן המים ולמים נחשבים וכן אמרו רבותינו כל אשר במים אין לו טומאה.1לכל הבהמה אשר היא וגו׳ כולם מטמאות במגע ובמשא ואפי׳ שחוטות כדאמר לעיל.2כל הנגע, יטמא להביא את הבהמה הטמאה שלא תהא שחיטתה מטהרת.1והנשא את נבלתם מסיט ממקומו אעפ״י שלא נגע ובתרגום ירושלמי מתרגמינן נושא מסיט.1על הארץ להוציא את שבים.2החלד ביליט״א, ד״א מושטי״ל. העכבר רט״ו בלע״ז.3הצב פרווייט״א.1האנקה הריצו״ן.2הכח לא נתפרש לי.3הלטאה לוויראד״ה. החמט לימצ״ו.4התנשמת טלפ״ה.1כל הנגע בהם נבלת שרץ טמא מטמאה בכעדשה שכן חומט תחלת ברייתו כעדשה.1מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ להוציא את שאינו מטלטלו במילואו. או שק טווי וארוג ולא משיחות וחבלים.2או שק טווי וארוג ולא משיחות וחבלים.3אשר יעשה מלאכה בהם ולא תשמיש כסוי שאין עושין בתוכו כלום.4במים יובא כולו כאחת מה טהרה האמורה אצל ביאת שמש כולה כאחת אף טהרה האמורה כאן כולה כאחת.1אשר יפל מהם באחת מהם דוגמא ויקבר בערי הגלעד באחת מערי. אל תוכו פרש״י אין כלי חרס מטמא אלא מאוירו והטעם הואיל ואין לו טהרה אלא שבירה חסה התורה להפסדו שלא יטמא מגבו כדכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא. הא יש צמיד פתיל עליו טהור דאי מטמא מגבו כל היום יהא טעון שבירה ושוב אין לו תקנה.2ואתו תשברו לפי שהוא שואב את הטומאה יותר מדאי ועוד שדמיו קלים ואין בו חסרון כיס רק מעט.1אשר יבוא עליו מים יטמא לא הזקיק הכתוב טומאה למיני אוכלין ומשקין וזרעים עד שיתקנם לצורך מאכל ונתינת מים הוא תחלת תקונם. ועיקר חשיבותם לצורך אכילה וכל משקה אי כל משקה יכול שאני מרבה מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות תלמוד לומר מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני מרבה הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב שאין להם שם לווי ומוצא אני מי תותים ומי רמונים ושאר כל מי מיני פירות שיש להם שם לווי.2בכל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש אף אני מביא את שהם תלושים מן הקרקע ומוצא אני את שבבורות ובשיחין ובמערות שאינן תלושין.1תנור ללחם.2וכירים לבשר.3וטמאים יהיו לכם לרבות אנשים ונשים וטף.1אשר יזרע אשר ישרש בקרקע ללמד על זרעים טמאים שנזרעו והשרישו שהם טהורים.1ונפל מנבלתם ולא מן העצמות והשינים והצפרנים והשער שלהם.1וכי ימות מן הבהמה דוקא מתה אבל שחוטה טהורה אפי׳ טרפה.2אשר היא כתיב ביו״ד.1והאכל מנבלתה, והנשא את נבלתה דין אחד לשניהם זה נושא בחוץ וזה נושא בפנים. אין לומר לישתוק קרא מיכבס בגדיו קמא ולימא הכי והאוכל את נבלתה והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב, הואיל והאוכל בא ליתן שעור לנוגע ולנושא כמו שפרש״י הוזקק הכתוב לפרש כל דין ודין בפני עצמו.1ונטמתם בם חסר אל״ף דוגמא מחטו לי עגלות צב מרשית השנה לא יהל שם ערבי ותזרני חיל למלחמה. וי״א שהוא מגזרת ונטמינו בעיניכם פי׳ כאדם שאין בו דעת.1כי אני ה׳ המעלה אתכם מארץ מצרים ע״מ שתקבלו מצותי. להית לכם לאלקים ולפיכך והייתם קדשים אפי׳ בע״כ.2להית לכם לאלהים בעל כרחכם.1זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים הטיל הכתוב עוף בין בהמה לרמש המים, לפטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה לחייבו בשני סימנים אי אפשר שהרי הוקש לדגים הא כיצד הכשרו בסימן אחד.2ולכל נפש השרצת למ״ד יתירה כמו לכל כליו תעשה נחשת.1בין הטמא ובין הטהר בבהמה ובשרץ המים ובעוף. אחר שפי׳ לך הללו פי׳ לך דין חיה ואח״כ דין היולדת וצרעת באדם ובבגד וכו׳ שבכולם שייכא טומאה.2ובין החיה הנאכלת פרש״י בין שנולדו לה סימני טרפה וכשרה כגון ששחט הקנה ונקבה הריאה קודם שחיטת הושט, והיינו סימני טרפה שנקבה הריאה וכשרה משום דחיי ריאה תלוין בקנה. בין שנולדו לה סימני טרפה ופסולה כגון שניקבה הריאה קודם ששחט את הקנה והכי איתא במסכת חולין.3ובין החיה אשר לא תאכל בא ליתן אזהרה לחיה. שלימא סדרא דפרשת שמיני