1מקצה אחיו לקח מקצת.1לגור בארץ באנו דירת עראי עד יעבור דוחק הרעב אבל לא להשתקע כמו שדרשו רבותינו.2כי אין מרעה לא באנו אלא בשביל מרעה לצאננו כל כך תאמרו כדי שלא יאמר פרעה לקחת משל יוסף באו. ועתה ישבו עבדיך בארץ גשן עד שיחפוץ הקב״ה שיפסוק הרעב ונחזור לארצנו.1במיטב הארץ הושב את אביך כי הוא זקן ואינו מבקש רק מנוחה ואויר טוב. אבל אחיך בחורים ישבו בארץ גשן. ארץ מקום מרעה, ואל תשיבני מן האתנחתא לומר שהיא מפסקת שהרי דוגמתו מצינו זבולן עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה.2אנשי חיל פרש״י בקיאים באומנותם וכו׳ דוגמא אשת חיל כלומר חכמה, ואין לומר כמשמעו שאין דרך נשים לצאת לחיל או לצבא.3ושמתם שרי מקנה על הסוסים ועל הפרד ועל הגמל. והראיה בדברי הימים ויקהל דוד את כל שרי ישראל ושרי כל רכוש ומקנה וגו׳ ולמעלה כתיב ועל הגמלים. ד״א לפי שהצאן הולכות במדבר לרעות במקום גדודי חיות ולסטים צריכים הרועים להיות גבורים.1כמה ימי שני חייך מאד אתה נראה זקן ומלא ימים ויעקב השיבו אל תתמה על זה שהרי ימי שני חיי מעט אלא ע״י שרעים היו ימי שני חיי אני נראה זקן מרוב ימים. ונמצא במדרש למה חיי יעקב פחות מאביו ל״ג שנים אלא אמר לו הקב״ה אני הצלתיך מלבן ומעשו ומשכם והחזרתי לך דינה ויוסף ואתה אמרת מעט ורעים היו ימי חייך, חייך אני נוטל מהם כפי חשבון התיבות שאמרת והם הל״ג תיבות שיש מויאמר פרעה אל יעקב עד בימי מגוריהם.1ויכלכל יוסף את אביו צריך היה יעקב שיפרנסהו יוסף בנו שהרי כתיב ולחם אין בכל הארץ.2לפי הטף ולא לפי היוקר כלומר בריוח פרנסה.1בשנה השנית לפי הפשט לביאת יעקב והיא רביעית לרעב שהרי התבואה שנשארה מן השובע והכסף שבידם הספיק להם שלש שנים וברביעית נתנו מקניהם ובחמישית אדמתם ובששית גופם ובשביעית נתן להם זרע וזרעו ולקטו בשמינית תבואה מן השדה ופסק הרעב.2לא נכחד לא נשאר לנו דבר לכחד לך עליה.1גם אדמתנו לשון מיתה וחיות נופל אף על דבר שאינו חי וכן הוא אומר ואתה מחיה את כולם. ועוד אם אין חורשין ועובדין אותה ואינה עושה פירות הרי היא כמתה.2אנחנו, ואדמתנו עבדים לפרעה. אנחנו לעבדו, ואדמתנו לתת לו מס ממנה.1ואת העם העביר אתו לערים שלא יאחזו עוד בקרקע לפי שקנה אדמתם, או שמא לאחר זמן יחזור כל איש בקרקע שלו לומר זו ירושתי מאבותי ולפיכך העבירם שלא תהא להם שום טענה עכשיו כי כל אחד ואחד גר בשל עמיתו.1רק אדמת הכהנים השרים כמו כהן מדין. לא קנה פן יתגרו במלך. ד״א לפי שדנוהו לזכות כמו שפי׳ למעלה גבי ויתנהו אל בית הסהר.1ונתתם חמישית לפרעה כי מחמש הידות יהיה, אחת לזרע הארץ, והשניה לאכלכם, והשלישית לאשר בבתיכם לעבדכם ולשפחותכם, והרביעית לטפכם, והחמישית לפרעה.1ויאחזו בה קנו שם נחלה ואחוזה.2ויפרו וירבו לקיים מה שנאמר כי לגוי גדול אשימך שם. שלימא סדרא דפרשת ויגש1ויחי יעקב פרש״י פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר וכו׳ וא״ת הרי יוסף מלך אחר פטירתו של יעקב. אלא י״ל כשנפטר יעקב התחילו לשעבד בהם מעט. ד״א סתומה היא על שהענין מחובר למעלה שהתחיל למנות שנותיו של יעקב ועדיין לא השלים החשבון עד עכשיו.2ויחי יעקב בארץ מצרים אבל כל שאר שנותיו וחייו לא היו חיים שכל ימיו היה שרוי בצער ומשבא למצרים נחה רוחו וחיה בנחת. בארץ מצרים שבע עשרה שנה מקרא זה נכתב לשבחו של יוסף שפרנס את אביו ואת כל בני ביתו י״ז שנה כמו שפרנסו אביו שהרי בן י״ז שנה היה כשנמכר.1ויקרא לבנו ליוסף לפי שאמר לו הקב״ה בירידתו למצרים ויוסף ישית ידו על עיניך קראו עתה. ועוד כי בגללו בא יעקב שמה דין הוא שיתעסק להעלותו.2שים נא ידך תחת ירכי זאת לפנים בישראל דוגמת תקיעת כף היא.3ועשית עמדי חסד ואמת הוא תשלום גמול לפנים משורת הדין כמו שוב והשב אחיך עמך. חסד ואמת וקורין אותו מרצ״י בלע״ז, כלומר מחויב אתה לקברני אבל אינך חייב לטרוח לקברני בארץ כנען, ולכך אני מפייס אותך אל נא תקברני במצרים להשתקע שם בקבורה.1ושכבתי עם אבתי בקבר ובאיזה ענין, שתשאני ממצרים וקברתני בקברתם. ד״א ושכבתי בקבר במצרים ונשאתי ממצרים שבתחלה היה נקבר במצרים כדאיתא פרק נזיר המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו היכי דמי תפוסה, אמר רב יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים טול עמי וכמה שיעור תפוסה, נוטל עפר תיחוח וחופר בקרקע בתולה ג׳ אצבעות.2כדברך חסר יו״ד.1על ראש המטה נתן שבח להקב״ה על שנתן בלבו של יוסף לקברו עם אבותיו וכאן נתקיים החלום שהשמש משתחוה לו ומ״מ ההשתחויה כלפי שכינה היתה.
