1ויהי אחרי הדברים האלה מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם עוטש וחיה מחליו, אלא בכל מקום שהיה או בדרך או בשוק והיה עוטש היה נפשו יוצאה, עד שבא יעקב ובקש רחמים על זאת אמר לפני הקב״ה רבונו של עולם אל תקח נפשי ממני עד שאצוה אל ביתי את בני ואת בני בני ונעתר לו, שנאמר ויהי אחרי הדברים האלה וגו', שמעו כל מלכי הארץ רגזו וחלו שלא היה כמוה מיום שנברא העולם לפיכך חייב אדם בשעת עטושו להודות להקב״ה שהפכו ממות לחיים שנאמר עטישותיו תהל אור. פרקי דרבי אליעזר. ויאמר ליוסף המקרא קצר.1ויגד ליעקב המקרא קצר2ויתחזק ישראל התחזק בחזקו להראות עצמו כבריא לפי שמתנת שכיב מרע אם עמד יכול לחזור בו ועכשיו לפי שרצה לברכם נתכוין להיות מתנתו מתנת בריא שאינו יכול לחזור בו.1ונתתיך לקהל עמים לשון רבים ואחרי כן לא נולד לי אלא בנימן לכך צריך אני ליתן אותה ברכה לאחד מבני והריני נותנה לך.1ועתה שני בניך וגו׳ מה שהבטיח יעקב ליוסף להיותו זוכה לשני שבטים מה שלא עשה כן לשבט אחר היינו טעמא כמו ששנו רבותינו בפרק יש נוחלין לפי שכלכל אותו ברעב. ועוד יש לומר לפי שהיה פטר רחם לרחל שהיתה ראשית ועקר מחשבתו מה שאין כן בדן וגד. ד״א לכבודה של רחל נתכוין להיותה יתירה שבט אחד על כל אחת מן הפלגשים.1ומולדתך אשר הולדת אחריהם מה שאפרים ומנשה יולידו בחייך לך יהיו לקרותם בתי אבות כמו בני יהודה ואשר.2על שם אחיהם כמו על שדה הארץ יחשב פי׳ על עם שם אחיהם יקראו בנחלתם ולכן נאמר וירא יוסף לאפרים בני שלשים וגו', כלומר אע״פ שלא נולדו בארץ כנען מאחר שנולדו בחייו זכו להיות נקראין בתי אבות כמו חצרון וחמול וחבר ומלכיאל שנולדו בארץ כנען. ומולדתך אשר הולדת כי מעיינת שפיר בסוגיא פ׳ יש נוחלין לא תמצא אחר המסקנא מה שפרש״י כאן דבעי התם לשבטים אתפלג או לקרקפי דגברי אתפלג ומסיק דלשבטים אתפלג ודריש התם, לרב תרבה נחלתו בענין אחר.1ואני בבאי מפדן עדיין לא הייתי מוחזק במערה שהרי עשו מערער עליה לפיכך קברתיה בדרך אבל כשקברתי את לאה כבר הלך לו עשו אל ארצו והניח לי את הכל.2ואקברה שם כי ידעתי כי אותו גבול יעלה לחלק בניה, וכבוד הוא לה להיות נקברת בחלק בניה וכן הוא אומר ומצאת שם שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח. ואם קברתיה במערה אין זה כבודה שהרי היא בחלק יהודה בן לאה. ד״א לכך קברה שם יעקב לפי שגנות הוא לאשה יולדת מתה להוליכה למרחוק ולהשהותה פן יהיו דמיה מלכלכים תכריכיה. ולפי שרצה להקבר בארץ כנען הזכיר ליוסף זאת שלא יאשימהו על אמו ולא יהיה עצל בדבר. חז״ק על פרש״י שהרי קבורתה של רחל בארץ ישראל.1ויאמר מי אלה לפי פשוטו לא היה רואה שיוכל להכיר ולהבחין צורתם שהרי כתוב ועיני ישראל כבדו מזוקן ומה שכתוב וירא ישראל את בני יוסף רואה ואינו רואה אבל את יוסף הכיר לקולו שהיה מדבר עמו.1אשר נתן לי אלקים בזה הם אותן שנולדו לי במקום הזה קודם שבאת שעתיד אתה למנותם שבטים כמו שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ולכך הביאותים.1לא פללתי לשון תפלה כמו ויעמוד פנחס ויפלל לא התפללתי לראות פניך שהרי אמרתי טרוף טורף יוסף. ד״א לא דנתי בלבי. כל פלול לשון דין.1ויקח יוסף וכבר לקח יוסף.1וישת על ראש אפרים למנותם שבטים דוגמת ויסמוך את ידיו עליו ומזה למדו למנות פרשים כענין זה.2שכל את ידיו עשה עניינו בהשכל ובחכמה שמן הדין היה לו להפוך הבנים לפי מה שהיה בדעתו לתת אפרים לימינו ומנשה לשמאלו והוא עשה ההשכל והחכמה בידיו שלא רצה לבייש מנשה כי הוא היה הבכור וצריך לחלוק לו כבוד קצת. ד״א כי מנשה הבכור אע״פ שמנשה הבכור לא שת ימינו עליו כי ראה ברוה״ק שאחיו הקטן יגדל ממנו. ויש הרבה כי שפירושם אע״פ, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך. וסלחת לעוני כי רב הוא, דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ועוד הרבה.1ויברך את יוסף היא ברכת הבנים היא ברכת האב.1המלאך הגאל פתח הכתוב דבריו של יעקב בשם הקב״ה וסיים במלאך, אלא ה״ק הקב״ה אשר התהלכו אבותי לפניו על ידי המלאך הגאל אתי, הוא יברך את הנערים.1לא כן אבי אינם סדורים כמו שאתה סבור.1וישם בברכתו את אפרים לפני מנשה שאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה. וגם למעלה אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.1הנה אנכי מת העתיד להיות מת.1שכם אחד האל״ף בפת״ח.2אשר לקחתי אשר עתיד אני לקחת בימי יהושע במלחמות חרב וקשת, כמו נתתי כסף השדה שהוא כמו ואתן. ועוד שחשובה היא בעיני יעקב כאילו לקחה כבר מאחר שהבטיחו הקב״ה עליה והא דנקט מיד האמורי ולא אומה אחרת משום שהיה גבור מכולם שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים. ד״א על הקב״ה הוא אומר בחרבי ובקשתי דוגמת נושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך. כאן פרש״י כשהרגו שמעון ולוי את אנשי העיר נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וכו׳ אבל לאו נזדווגו כדכתיב ולא רדפו אחרי בני יעקב.
