1
וירא א״ר חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב״ה ושאל בו וכן משמע שלא מצינו בשום מקום לשון וירא דלא כתיב בתריה אמירה או דבור והכא לא כתיב, ומפני מה לא נתראה אם לא לבקרו. וי״א עיקר מה שנתראה הקב״ה לאברהם לא היה אלא לצורך מעשה סדום אבל מעשה המלאכים הפסיק הענין וגם אחד מהם בא לצורך סדום. דבר אחר וירא אליו כמו שמפרש והולך שבאו אליו שלשה מלאכים שבהרבה מקומות נקרא המלאך בשם הקב״ה כאילו הוא מדבר כדכתיב כי שמי בקרבו וניתן לו רשות לדבר בשם הקב״ה כדכתיב במשה וירא מלאך ה׳ אליו וגו', וירא ה׳ כי סר לראות וכן בעקידה.
2
באלני ממרא פרש״י הוא שנתן לו עצה על המילה כדאיתא בב״ר בשעה שאמר לו הקב״ה למול הלך ונמלך בשלשת אוהביו אמר לו ענר כבר אתה בן צ״ט שנה ואתה הולך ומצער עצמך א״ל אשכול מה אתה הולך ומצער עצמך בין שונאיך א״ל ממרא עמד לך אלהיך בכבשן האש ברעבון במלכים והדבר הזה שאמר לך למול אי אתה שומע לו וכו', ואם תאמר היאך יתכן לומר על איש גדול וקדוש אהוב למקום כאברהם שעמד בעשר נסיונות יטול עצה אם יקיים מילה מצוה של הקב״ה אם לאו. אלא יש לנו לומר בודאי אברהם לא תלה דעתו בדעת אחרים לעשות רצון בוראו אך בדעתו היה לשקול דעתם של ענר אשכול וממרא ולא מצא בהם ישר רק בממרא. וי״א אף ענר אשכול וממרא נמולו כדאיתא באגדה ענר אשכול וממרא כולם מתו בדבר המילה. וי״א נתן לו עצה מן האספלנית לרפא המכה. והוא ישב פתח האהל בשעה חמישית שהוא עת מאכל תלמידי חכמים. ועמד אותו צדיק פתח אהלו לראות אם יעבור איש ויכניסהו בביתו.
3
כחם היום לכבודו של אברהם נכתב מקרא זה כלומר בעת עצומו וחומו של יום. ואין דרכם של אורחים להתאכסן אלא לסעוד ולעבור ולכך אמר להם אחר תעבורו. אבל לוט מה שאמר להם ולינו משום דויבואו שני המלאכים סדומה בערב.
