1אחר הדברים האלה שהרג אברהם את המלכים האלה נתירא פן יתאספו עליו שאר אומות כדכתיב ביעקב ונאספו עלי והכוני וגו׳ אמר לו הקב״ה אל תירא אברם מקרובי המלכים אלו אם הצלת את לוט מידם אנכי מגן לך מהם, ולא עוד אלא ששכרך הרבה מאד על שבטחת בי יותר מכמה שרצה מלך סדום לתת לך ועל שטרחת להציל קרוביך.2ויאמר אברם אדני באל״ף דל״ת. מה תתן לי ואנכי הולך ערירי. יחידי בלא יורש, ואעפ״י שכבר נאמר לו ״ולזרעך אתן את הארץ הזאת״ בתחלה, סבור היה על ידי תפלה יזכה לבנים וכשראה ששהה להוליד עלה בדעתו שמא גרם החטא לפיכך אמר ואנכי הולך ערירי.3הוא דמשק אליעזר בן בנו של נמרוד הרשע היה.4ויאמר אברם לפי שהפסיק בנתיים חזר ואמר ויאמר אברם דוגמא ויאמר אליו לבן ויאמר נקבה שכרך, ויאמר מלך מצרים ויאמר בילדכן, ועוד הרבה במקרא.5והנה בן ביתי יורש אותי אעפ״י שאמרת לי לזרעך אתן את הארץ הזאת אני זקן בא בימים ואליעזר שהוא בן ביתי הוא יורש אותי כי הנער שאוליד מכאן ואילך ישאר אחרי מותי קטן ורך ואליעזר יעשה חפצו מהכל, והקב״ה השיבו את אשר יצא ממעך הוא יירשך ויהיה מוחזק בכל מבחייך.6ויוצא אתו כך נראה לו בחלום כאילו הוציא אותו חוצה.7ויחשבה החי״ת נקודה בשו״א.8ויחשבה לו צדקה אברהם חשב לו לעצמו שאין הקב״ה נותן לו בזכותו זרע אלא צדקה עושה לו.9ויאמר אליו אני ה' מאחר הדברים האלה עד כאן נאמר לו בלילה שכן כתיב במחזה פי׳ בחזיון לילה ועוד כתיב וספור הכוכבים ומכאן ואילך נאמר לו ביום שנאמר ויהי השמש לבא. ונקראת פרשת ברית בין הבתרים ומוקדמת היא לפרשה שלמעלה דאחר הדברים האלה חמש שנים. שהרי כתוב כאן כי גר יהיה זרעך וגו׳ פי׳ מיצחק ואילך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתיב ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה לזמן ברית בין הבתרים יצאו כל צבאות וגו׳ אם כן נמצאת למד שפרשת ברית בין הבתרים קדמה ללידתו של יצחק שלשים שנה ואברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק בנו, נמצא אברהם בן שבעים שנה בזמן ברית בין הבתרים שהיה כשיצא מחרן פעם ראשונה, ובפעם ראשונה כשנאמר לו פרשה של אחר הדברים האלה היה בן חמש ושבעים שנה דקים לן בסדר עולם בן ארבעים ושמונה שנה היה בהפלגה ושתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר הרי מהפלגה עד המלחמה עשרים ושש שנים. שים כ״ו אלו על הארבעים ושמונה שהיו לו קודם הפלגה ויעלו לשבעים וארבע הרי שמצינו דבשעת המלחמה היה אברם בן שבעים וארבע או בן שבעים וחמש, ועל זה נאמר ואברם בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרן פעם שנייה, מיד אחר הדברים האלה שהרג את המלכים היה דבר ה׳ אל אברם במחזה לאמר וגו׳ אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה, ונסמכה פרשת ברית בין הבתרים כאן כדי לחבר את הפרשיות שנתבשר אברהם בזרע וזהו ששנינו בסדר עולם חזר לחרן אחר ברית בין הבתרים שהיה בא״י כמו שכתוב בפרשת ברית בין הבתרים לזרעך נתתי את הארץ הזאת ונשתהה שם בחרן חמש שנים ובאותו פרק היה הוא בן חמש ושבעים שנה ויצא לו מחרן פעם שנייה. ראייה אחרת דתרי עניני נינהו כדאיתא בברכות מיום שברא הקב״ה עולמו לא היה אדם שקראו להקב״ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ה׳ אלקים במה אדע כי אירשנה, ואי ס״ד חד ענינא הוא מאחר הדברים האלה עד ושרי אשת אברם אמאי לא מייתי תלמודא ה׳ א׳ מה תתן לי דקדים מיניה אלא פשיטא שתי פרשיות הן ופרשת ברית בין הבתרים מוקדמת לשלפניה חמש שנים כמו שפירשתי למעלה. ועוד אם סדר פרשיות האלו ככתבן איך יאמר אברהם במה אדע כי אירשנה אין לך מקטני אמנה שיאמר במה אדע כי אירשנה אחר שאמר לו הקב״ה אשר יצא ממעיך הוא יירשך, אלא פשיטא שתי פרשיות הן והאחרונה קדמה לשלפניה כדאמרינן. והשתא ניחא שהקב״ה א״ל הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, אמר אברהם לפני הקב״ה מאחר שאין לי זרע במה אדע כי אהיה יורש מן הארץ הזאת שמא היום או למחר אמות ואיך אירשנה. וי״א אחר שיטת פירוש רש״י אברהם לא שאל לו אות על שהבטיחו לתת לו את הארץ, אלא דואג היה על הבטחה זו שכל הבטחותיו של הקב״ה על תנאי הם, אם יקיימו מצוותיו. כמו שמצינו בדור המדבר וישבע לאמר אם יראו האנשים וגו׳ לכך בקש הברית מאת הקב״ה שהרי שבועותיו בלא תנאי הם. וא״ת למאן דאמר לא שאל לו אות אלא שאל באיזה זכות יתקיימו בה א״כ למה נענש בידוע תדע אלא י״ל דאין זה עונש אלא כך השיב לו בזכות הקרבנות והגלות יתקיימו בה. כאן פרש״י באיזה זכות יתקיימו בה אמר ליה בזכות הקרבנות.10קחה לי עגלה. וגו׳ כלומר אם יחטאו בניך הריני מגלה לך כל מיני קרבנות כפרה שלכל מיני עבירה, ובכך יתקיימו בה. והכי איתא ב״ר מד,יד אמר לו בכפרות שאני נותן לבניך.11עגלה משלשת. שמינה ובריאה כמו עגלת שלישית וכמו ששנינו עגלה תלתא. ד״א בת שלש שנים.12ויקח לו את כל אלה. רבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו, נאמר כאן את כל אלה ונאמר להלן ״והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה״.13ויבתר אתם. י״מ כך דרך קרבנות לנתחם כדכתיב ונתח אותה וגו'.14ואת הצפר לא בתר. שהרי אין בו רק שיסוע ולא יבדיל, לפי שקטנים הם והנתחים קטנים יותר מדאי ואין נראין לכלום.15ד״א ויבתר אתם הוצרך ליתן מן הבהמות החצי פרוס מזה והחצי פרוס מזה לפי שממין כל אחד מהן היה ג'. ואת הצפר לא בתר שנים היו ויכול להניחם שלמים אחד מכאן ואחד מכאן.16וישב אתם אברם לענין חשיבות של אברם נכתב מקרא וירד העיט על הפגרים לחטוף מן הבשר של הפגרים כמנהג עופות. והיה אברהם טורח לנשב ולהניף סודרו עליהם וממתין עד שתעבור השכינה בין הבתרים לקיים הברית.17ויהי השמש לבוא כלומר עוד היום גדול ולא עת שינה היתה.18ידע תדע באותו לשון שחטא לומר במה אדע, נקנס על זרעו גרות מדה כנגד מדה.19ועבדום בניך יעבדו את האומות וענו אתם.20את הגוי. בגלות מצרים.21וגם. לרבות שאר גלויות.22ואחרי כן יצאו ברכש גדול. שכר שעבודם.23ודור רביעי. פרש״י צא וחשוב דורותיו יהודה פרץ חצרון וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה ואין להקשות הרי חצרון מבאי מצרים היה וכלב בנו היה מבאי הארץ. דהכי אמר קרא ודור רביעי לכל הקודם לירידת מצרים והיינו יהודה, דור רביעי לו ישובו הנה, ולא ישהו בגלות עד דור חמישי. ואין למנות דור רביעי מיעקב שהרי כשירד למצרים קרבו ימיו למות. ד״א ודור רביעי ישובו הנה ולדור רביעי של אמוריים ישובו בניך מגלותם הנה לרשת את הארץ הזאת, שחיות דור אחד מאה שנה הרי לארבע דורות יכלו הד׳ מאות של שעבוד, ולא בא הכתוב לומר דור רביעי אלא בשביל שכך דרכו של הקב״ה ליפרע מן האדם בדור רביעי לו כדכתיב על שלשים ועל רבעים, כלומר על השלשים מעט ועל הרבעים הכל לבערם מן העולם. וכן מצינו גבי יהוא בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל והרביעי נהרג ובטל מן העולם.24כי לא שלם עון האמרי. וא״ת מפני מה אין אני מכניסן לארץ מיד. תשובה לדבר כי לא שלם עון האמרי יושב הארץ עד הנה עד דור רביעי.25עון האמרי. כתב האמרי יותר משאר אומות לפי שהיה אברהם יושב באלוני ממרא האמורי.26והנה תנור עשן ולפיד אש מסורס הוא ואש לפיד.27אשר עבר אחרי שהודיעו הטובה והרעה שעתיד לבא על בניו עברו שלוחיו לגמור קיום הברית והוא עברת בין הבתרים.28את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני פרש״י הם עמון ומואב ואדום, ועתידים להיות ירושה לעתיד. את הקיני הוא עמון כמו שמפורש בפרשת בלק. ואת הקניזי הוא מואב. ואת הקדמני הוא אדום על שם שיצא ממנו עמלק שהיה קדמוני להזדווג להם לישראל כדכתיב ראשית גוים עמלק ר׳ חלבו בשם ר׳ יוחנן כך עלה בדעתו של הקב״ה להנחיל עשרה עממים לישראל ולא נתן להם אלא שבעה אבל קיני קנזי וקדמוני לא נתן להם ואימתי עתיד ליתן להם לימות המשיח ואע״פ כן על ידי טרוניא באו מקצת השנים לידם. פירוש מקצה ארץ בני עמון ומואב במלחמת סיחון ועוג.29ואת הרפאים הם החוי הנזכר בשבעה עממים.
