חדושי הלכות על ראש השנה ד׳ א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור ראש השנה ד׳ א
1 ״וּמָה חַשְׁחָן וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא חִנְטִין מְלַח חֲמַר וּמְשַׁח כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי בִירוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם בְּיוֹם דִּי לָא שָׁלוּ״! אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק: רַבִּי, מִטּוּנָךְ: ״דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי״.
2 וּמַאן דְּעָבֵד הָכִי לָאו מְעַלְּיוּתָא הִיא? וְהָתַנְיָא, הָאוֹמֵר: ״סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיוּ בָּנַי״, וּ״בִשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה בָּהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא״ — הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר.
3 לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל, כָּאן בְּגוֹיִם.
4 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מְנָלַן דְּאַחְמִיץ — דִּכְתִיב: ״נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי אָע חֲדַת וְנִפְקְתָא מִן בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִב״, לְמָה לֵיהּ דַּעֲבַד הָכִי? סָבַר: אִי מָרְדוּ בִּי יְהוּדָאֵי — אִיקְלְיֵיהּ בְּנוּרָא.
5 אַטּוּ שְׁלֹמֹה לָא עֲבַד הָכִי? וְהָכְתִיב: ״שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית וְטוּר כְּרֻתוֹת אֲרָזִים״! שְׁלֹמֹה עֲבַד מִלְּמַעְלָה, וְאִיהוּ עֲבַד מִלְּמַטָּה. שְׁלֹמֹה שַׁקְּעֵיהּ בְּבִנְיָנָא, אִיהוּ לָא שַׁקְּעֵיהּ בְּבִנְיָנָא. שְׁלֹמֹה סַדְיֵיהּ בְּסִידָא, אִיהוּ לָא סַדְיֵיהּ בְּסִידָא.
6 אָמַר רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק: מְנָלַן דְּאַחְמִיץ — מֵהָכָא: ״וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ״. מַאי ״שֵׁגַל״? אָמַר רַבָּה בַּר לִימָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כַּלְבְּתָא.
7 אֶלָּא מֵעַתָּה, הָא דִּכְתִיב: ״וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּיא דִי בַיְתֵיהּ הַיְתִיו קׇדָמָךְ וְאַנְתְּ וְרַבְרְבָנָךְ שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן״, וְאִי ״שֵׁגַל״ כַּלְבְּתָא הִיא, כַּלְבְּתָא בַּת מִשְׁתְּיָא חַמְרָא הִיא? הָא לָא קַשְׁיָא, דְּמַלְּפָא לָה וְשָׁתְיָיא.
8 אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר״, וְאִי שֵׁגַל כַּלְבְּתָא הִיא, מַאי קָא מְבַשַּׂר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל?! הָכִי קָאָמַר: בִּשְׂכַר שֶׁחֲבִיבָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל כְּשֵׁגַל לַגּוֹיִם — זְכִיתֶם לְכֶתֶם אוֹפִיר.
9 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם ״שֵׁגַל״ — מַלְכְּתָא הִיא, וְרַבָּה בַּר לִימָא גְּמָרָא, גְּמִיר לַהּ. וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ ״שֵׁגַל״? שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו כְּשֵׁגַל. אִי נָמֵי: שֶׁהוֹשִׁיבָהּ בִּמְקוֹם שֵׁגַל.
10 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מְנָלַן דְּאַחְמִיץ — מֵהָכָא: ״עַד כְּסַף כַּכְּרִין מְאָה וְעַד חִנְטִין כּוֹרִין מְאָה וְעַד חֲמַר בַּתִּין מְאָה וְעַד בַּתִּין מְשַׁח מְאָה וּמְלַח דִּי לָא כְתָב וְגוֹ׳״. מֵעִיקָּרָא — בְּלָא קִיצּוּתָא, וְהַשְׁתָּא — בְּקִיצּוּתָא.
11 וְדִילְמָא מֵעִיקָּרָא לָא הֲוָה קִים לֵיהּ בְּקִיצּוּתָא? אֶלָּא, מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּיין מֵעִיקָּרָא.
12 וְלָרְגָלִים. רְגָלִים בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּא? בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן הוּא! אָמַר רַב חִסְדָּא: רֶגֶל שֶׁבּוֹ, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָרְגָלִים.
13 נָפְקָא מִינַּהּ לְנוֹדֵר, לְמֵיקַם עֲלֵיהּ בְּ״בַל תְּאַחֵר״, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא: אֶחָד הַנּוֹדֵר, וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ, וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה רְגָלִים — עוֹבֵר בְּ״בַל תְּאַחֵר״.
14 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה רְגָלִים כְּסִדְרָן, וְחַג הַמַּצּוֹת תְּחִילָּה. וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: רְגָלִים, פְּעָמִים שְׁלֹשָׁה, פְּעָמִים אַרְבָּעָה, פְּעָמִים חֲמִשָּׁה. כֵּיצַד? נָדַר לִפְנֵי הַפֶּסַח — שְׁלֹשָׁה. לִפְנֵי עֲצֶרֶת — חֲמִשָּׁה. לִפְנֵי הֶחָג — אַרְבָּעָה.
15 תָּנוּ רַבָּנַן: חַיָּיבֵי הַדָּמִין וְהָעֲרָכִין, הַחֲרָמִין וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, צְדָקוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח,
פירוש חדושי הלכות על ראש השנה ד׳ א
1 גמרא ככרין מאה ועד חנטין כורין מאה עד כו' משח מאה ומלח כו' כצ"ל:
2 תוס' בד"ה בשביל כו' היינו כעין אומות העולם כו' עכ"ל כצ"ל מת"י וכן נראה דאין סברא דמתניתין איירי דוקא באומות העולם דהא צדוק ובייתוס ישראלים היו וטעו בדבריו וק"ל:
3 בד"ה צדקות כו' להדורי בתרייהו כל זמן כו' כצ"ל:
4 בד"ה ומעשרות כו' ומה שקבע עליהם הכתוב זמן ביעור כו' ותנן כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דאצטריך לקבוע זמן ביעור לכל מה שגדל בשנה הג' ובשנה הששית שלא עברו עליו ג' רגלים דמקצה שלש שנים תוציא גו' משמע גם מה שכבר היה גדל בשאר שנים וק"ל:
5 בא"ד כשנתמרח בכרי בין רגל לביעור דהא כו' עכ"ל נראה דרצה לומר שנתמרח בין סוכות לביעור דהיינו ערב פסח של ד' וז' דהשתא כשיבא פסח ליכא רק רגל אחד ולא יעבור בבל תאחר מיהו קשה דאכתי האי תירוצא לא יתכן למאן דאמר לקמן דברגל אחד נמי עובר בבל תאחר ובת"י האי תירוצא אינו ודו"ק: